סיכום פר' מקץ
שמחתי לשוב לאחר ארבעה שבועות ל: יחדיו ב- ו', ללמוד
עם המתמידים, עם אלו הבאים מידי פעם, ויותר מכך
לראות שעדיין יש חברים חדשים המצטרפים למעגל.
לאחר שחולקה מזכרת קטנה מתאילנד התחלנו בשיעורו של הרב ירון:
עסקנו בדיני אמירת ההלל בחנוכה. ראינו כי ישנם שני סוגים של הלל - הלל שנקבע בחגים בגלל עצם החג, והלל שנקבע כזכר לנס. הבסיס לחלוקה הזו הוא גם הבסיס לחלוקה בתוך ההלל - בין החלק הראשון - שהוא חלק ההלל והשבח, לבין החלק השני - שהוא חלק ההודאה. עסקנו בשאלה מה צריך הציבור לומר לאחר שהחזן אומר 'יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו' וכו', והסברנו מה המקור לומר הלל בדילוג, ולמה מדלגים דוקא בחצי הראשון של הלל ודווקא על הפסוקים המסויימים הללו.
כמו כן עסקנו בפסוקים שאותם אומרים פעמיים, ובספירת הפסוקים בשני חלקי ההלל.
ניסינו לשחזר את אופן אמירת ההלל בזמן חז"ל וראינו כיצד הרמב"ם מתאר את המנהג שהשתנה כבר בזמנו.
בחלק השני של היום אירחנו את בני פרינץ.
בני פרינץ הוא תושב לוד, שהגיע לעיר עם הגרעין התורני המונה כ- 200 משפחות, שחלקם הגדול כבר קנו את בתיהם בעיר. הוא מנהל ישיבת אלישיב שבלוד.
את השיעור פתחנו בשאלה האם צריך ללמד את כולם?
מדברי הרמב"ם למדנו שתכלית האדם היא החכמה, לימוד התורה. אך כמובן שלא כולם יכולים להיות תלמידי חכמים, ועל כן נשאלת השאלה למה נבראו שאר האנשים?
ראינו שהרמב"ם כותב ששאר האנשים נועדו לשמש את האנשים שמגיעים אל התכלית, ולשמש להם כצוותא, וכמובן כולם צריכים לשאוף להגיע אל התכלית.
אח"כ עסקנו בשאלת האינטגרציה בחינוך ע"פ דברי חז"ל. ראינו שהיו פערים חברתיים עצומים בין תלמידי החכמים ועמי הארצות שהגיעו עד לרמות של שנאה הדדית. הפערים הללו הורחבו בין השאר בגלל גישה של הפרדה בין אלו שלמדו תורה לאלו שלא.
למדנו על נעילת שערי בית המדרש בימי רבן גמליאל מפני אנשים שאינם ראויים מבחינה אישית ללמוד תורה (כל מי שאין תוכו כברו), וראינו אף מניעת כניסה לבית המדרש למי שאין בכוחו לשלם מחיר גבוה מאוד - כפי שמתואר בסיפור המפורסם על הלל הזקן שנדרש לשלם מחצית ממשכורתו, כדי להיכנס לבית המדרש.
הרב בני הוא מאמין גדול באינטגרציה, הלכה למעשה, והוא לומד זאת בין השאר מדברי חז"ל: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".
בשישי הבא נארח את אחיה פרינס, ר"מ בישיבת כפר גנים, מורה של כמה מילדינו, שילמד וידגים בנושא: מאפייני הגאולה במוזיקה המודרנית.