יום שישי פר' חיי-שרה, חסרו לנו משתתפים

קבועים שנסעו לשבת. עם זאת, לשמחתנו,

גם הפעם נוספו פנים חדשות ללומדים,

כשצעיר הלומדים הוא מחטיבת הביניים.

 

כרגיל, התחלנו בשיעורו של הרב ירון בנושא: מידת הזריזות והדרך להשגתה.

התחלנו בסיפור על ר' עקיבא שמתמודד עם בעיה שהרבה רבנים נתקלים בה: הוא גילה שתלמידיו נרדמים תוך כדי שיעורו. עסקנו בפתרון המקורי שלו לבעיה זו (מי שלא היה - הפסיד...)

אח"כ עסקנו במבחן שערך אליעזר לרבקה ובשאלה מדוע הגמרא אומרת שהיה זה מבחן מוטעה. ערכנו השוואה בין הכנסת האורחים של אברהם לזו של לוט, וגילינו שהמאפיין העיקרי שהתורה הדגישה שוב ושוב אצל אברהם ואילו השמיטה לגמרי אצל לוט הוא הזריזות. גם אצל רבקה, ראינו שניתן דגש לזריזותה, והטעות של אליעזר היה שהוא לא ביקש לבחון זאת מלכתחילה.

אח"כ עסקנו בחכמי המוסר שהסבירו את נחיצותה של מידת הזריזות, ובכך שמידת הזריזות - גם כשהיא מאולצת - יכולה לגרום לאדם להרגיש חיבור חזק יותר למצוות, ולקיים את המצוות מתוך חשק פנימי ולא רק כמצוות אנשים מלומדה.

 

השיעור השני היה מפי דני זומר, חרדי מהדר גנים, אב ל- 8 ילדים. דני קיבל את המשימה להוכיח ש: אין מחלוקת בין דתי - לאומי לחרדי. השיעור נפתח ב "אתם ניצבים היום כולכם..." שזוהי ברית הערבות ההדדית.

הערבות ההדדית מצד אחד מחייבת את היחיד גם בחטאיו של הזולת, ומצד שני מזכה את היחיד להיגרר אחר דין הציבור - גם כשהוא עצמו אינו ראוי לכך.

דוגמאות לערבות: "וימעלו בני ישראל מעל, בחרם. ויקח עכן ... ויחר אף ה' בבני-ישראל" רק עכן מעל אבל כל העם שותף, וכל העם נענש. בתפילה ימים נוראים: "אשמנו, בגדנו..." האם כל יחיד באמת חטא בכל החטאים החמורים הנמנים בוידוי זה? אלא שאנו מחויבים בעוונות העם כולו.

יסוד קיומו וכוחו של עם זוהי הערבות, תרומתו של כל יחיד לרבים.

כפי שמבאר ה 'כלי יקר' : "ע"י הברית בהכרח תהיו באגודה אחת כאיש אחד". ברית הערבות ההדדית היא חובתו של כל יחיד לעם ישראל, וחובתו של העם ליחיד. זוהי המצווה המאחדת, שהיא ראשונית לפני ומעל המחלוקות שבחיי היום-יום.

 

ביום שישי הבא נלמד עם הרב אביעד אשוואל. רב בית-כנסת בהדר גנים, המגדיר את עצמו לאנשי הקיבוץ: 'אני הבן של שלום', בנושא "ואכלת ושבעת וברכת". אביעד הוציא, לאחרונה, ספר העוסק בהלכות ברכות, ובשיעורו הוא ידגים חלק מהלכות אלו.