"שאל מה אתן לך' – אומר ה' בגבעון למלך הצעיר שלמה.  שלמה אינו מבקש אריכות ימים בשלטון, לא עושר ולא את נפש אויביו, אלא "לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע". מבחן חכמתו בא כשמביאות אליו "שתיים נשים זונות" את משפטן המפורסם. גזר דינו הראשון של המלך הוא "גזורו!" ואנחנו שואלים: איפה פה החכמה? האין זה הימור אכזרי של שליט המתעלל בשתי נשים מסכנות? מנין ידע שאחת תסכים לגזירה ואחת תרחם על הילד?

זה היה נושא השיעור של דינה אמיר. חכמת אלוקים בלב המלך, והיא אשר מבססת את שלטונו.

 

עודד אלטשולר מלווה משלחות לפולין הבהיר כי תפקידנו אינו לשפוט את מה שהיה, אלא לספר את הסיפור. אין לנו שום יכולת משפט, המידע שיש בידינו היום אינו המידע שהיה לאנשים שהיו שם. המחקרים הראשונים שנעשו לאחר השואה לא חקרו את ההנהגה הרבנית אלא, כדברי פרופ' באואר: אני, איש השומר הצעיר נתתי במחקרים שלי דגש לנושא הקרוב לליבי, לאנשי הציונות החילונית.

למדנו על השאלות ההלכתיות בתקופת השואה, על תשובותיהם של הרבנים אז, על הקושי לפסוק בתקופה שהיא לא-נורמאלית והרת גורל.

השבר האמוני הגדול נפער אצל חלק מהניצולים עם סיום השואה. בזמן המלחמה האמונה נתנה כוח לאנשים כי האמינו שאלה הם פעמי משיח.