הרב ירון התמקד בשני פתרונות אפשריים לבעיה: הפקעת קידושין והסכמי קדם נישואין.

הפקעת הקידושין היא דבר חריג מאוד שחכמינו משתמשים בו רק במקרים שבהם היה גט, אלא שהיתה בעיה הלכתית בגט (בעל שביטל גט שלא בפני השליח והאשה, בעל שנתן גט בתנאי כלשהוא, ואח"כ היה אנוס מלקיים את התנאי, בעל גוסס שנתן גט והבריא), או שהקידושין נעשו שלא כדין מראש (אדם שחטף אשה וקידש אותה. אדם שהכריח אשה להינשא לו). במקרים שבהם לא ניתן גט כלל, והקידושין נעשו כדת משה וישראל, מסתבר שלא תהיה אפשרות להפקיע את הקידושין הללו.

בנושא הסכמים קדם נישואיים, עסקנו בשאלת גט מעושה (גט הניתן בכפיה) ובשאלה האם כשאדם כופה את עצמו, וכשהכפיה היא בהתחייבות כספית, זה עדיין מוגדר גט מעושה.

לסיכום ראינו כי הסכמים אלו יכולים להועיל במקרים מסויימים, אבל במרבית המקרים הם לא יועילו - הן מכיון שיהיו הרכבים מסויימים של בתי דין שלא יאשרו הסכם כזה, מחשש לגט מעושה, והן בגלל שבמקרים רבים סנקציות כלכליות אינן אפשריות מכיון שלבעל אין נכס שממנו ניתן לממש את הסנקציות הללו.

 

 

הרצאתה של עו"ד בת-שבע שרמן-שני מנהלת "יד לאשה" התמקדה בצורך בסנקציות החברתיות לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט.

בית הדין הרבני הדן בדיני אישות מסתמך על דיני הראיות של המשפט העברי ולכן לעיתים קשה להביא עדויות וראיות לבעיות המשפחתיות.

הרצאתה התמקדה במקרים בהם טענתה של האישה כי הבעל "מאוס עלי". גישתם של רוב הפוסקים היא שעילה זו אינה מצדיקה כפיה של הבעל לתת גט לאשתו. אולם, גם במקרים שבהם לא כופים את הבעל לתת גט, ניתן להפעיל עליו אמצעי לחץ שונים - בעיקר סנקציות חברתיות. כאן נדרש שיתוף פעולה של הקהילה.

שמענו על אשה שארגון 'יד לאשה' מלווה כבר תקופה ארוכה (כעשר שנים), ובה בית הדין פסק להטיל את כל הסנקציות האפשריות (שלילת רשיון נהיגה, שלילת רשיון עסק, פרסום ברבים וקריאה שלא לעשות מסחר עם האיש) מלבד מאסר, ובכל זאת - בגלל חוסר שיתוף פעולה של החברה/הקהילה, אשה זו עדיין עגונה.