בשיעורו של הרב ירון עסקנו במגילת אסתר.

ראינו כי ישנן שלוש נקודות שונות שבהן אפשר היה להתחיל את סיפור המגילה (משתה אחשורוש, בחירת אסתר וסיפור הגזירה וביטולה), ובכל זאת מחברי המגילה בחרו להתחיל את המגילה דווקא בתיאור המשתה של אחשורוש, הגם שהוא אינו הכרחי לצורך העלילה.

ראינו כי ישנם מספר ניגודים בולטים בין הפרק הראשון של המגילה להמשך הסיפור:

·              הפתיחות הרבה של המלך והזמנת אורחים רבים לארמונו לעומת המצב שבו אף אחד אינו מורשה להיכנס אליו, ואפילו הקרובים ביותר.

·              המתינות ושיקול הדעת וההיוועצות שאחשורוש נזקק להם כשהוא דן על גזר דינה של ושתי, לעומת הפזיזות שבה הוא גוזר את גורלם של עם שלם

·              הכעס הגדול שלו על אשתו שאינה באה אליו, לעומת החשש שהוא יהרוג את אשתו כשהיא תבוא אליו, ולעומת הקנאות הגדולה שלו לאשתו כשמישהו אחר מזמין אותה למשתה.

 

ראינו כי מחברי המגילה תיארו את הדברים בציניות מוגזמת בכדי להמחיש את גודל התלות שלנו בשיקול דעתם של מלכי האומות ולהמחיש את מידת התלות שלנו בקב"ה.

כמו כן עסקנו במסר הסמוי החבוי במגילה, אשר מתמודד עם שאלת השתלבות של היהודים במערכות השלטון של הגויים והחשש מפני התבוללות.

 

 

 

בשיעורו של ד"ר אלי יפה ממד"א עסקנו בעניין זכירת עמלק מתוך ההבנה כי 'מעשי אבות סימן לבנים'. ראינו כי שורשי ההתמודדות של עם ישראל עם עמלק טמונים עוד ביחסים שבין יעקב לעשיו. יעקב בחר לצאת מדרכו ולשלוח מלאכים אל עשיו היושב באדום, בכדי שהמאבק עם שרו של עשיו שמסתיים עם זריחת השמש ישמש מודל למאבק שבין ישראל לעמלק, כפי שאומר משה: 'מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה ומטה הא-לוקים בידי'. זו גם הסיבה שאסתר דחתה את ההתמודדות עם המן למחרת. ראינו כי שיטת העבודה של עמלק היא הטלת ספק (עמלק בגימטריה = ספק) ואף קראנו בדברי המדרש את לשון האגרות שהוא שלח לכל אומות העולם. לכן הדרך להתמודד עם עמלק היא הניגוד של הספק – האמונה: 'ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש'.