בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלה האם

ישנה מצווה מיוחדת לגור בירושלים.

עסקנו בעשר דרגות הקדושה שבארץ ישראל, וראינו שהמשנה אומרת שדרגות הקדושה באות לידי ביטוי בהגבלות הלכתיות, ולכן ירושלים קדושה יותר מאשר שאר ערי ישראל, לפחות בזמן שבית המקדש היה קיים, שאז אכלו פירות מעשר שני וקדשים קלים בירושלים.

למדנו מהמשנה שבעל או אשה יכולים לכפות על בן זוגם לעלות לארץ ישראל, ובאופן דומה גם לעבור לגור בירושלים. האם ההלכה הזו קיימת גם היום? ומה הן גבולות ירושלים לצורך ההלכה הזו?

שתי דעות בין פוסקי ההלכה ביחס לשאלה מדוע יכול בן זוג אחד לכפות על השני לגור בארץ ישראל:

יש שהבינו שזה קשור למצוות התלויות בארץ (ואם כך, לכאורה, אם אין חייבים במצוות הללו מן התורה כיום, אולי הדין יהיה שונה).

ויש שהבינו שזה קשור למצות ישוב ארץ ישראל (אשר קיימת גם בימינו, לדעת רוב הפוסקים) אולם, לפי שני ההסברים הללו לא ברור במה שונה ירושלים מכל שאר הארץ בזמן שבית המקדש אינו קיים. עונים על כך ה'אחרונים' שבירושלים יש סיבה אחרת, והיא הרצון לגור קרוב למקום השכינה.

הסבר שלישי ראינו בספרו של הרב טיקוצ'ינסקי, אשר טוען כי הזכות לכפות על בן הזוג מגורים בארץ ישראל ובירושלים נובעת מכוח הסכמה ברורה של כל זוג בעת הנישואין, שברור שכל אחד מתחתן על דעת לגור בעירו ובארצו - וירושלים היא העיר של כולם.

 

 

גדעון להמן גיאוגרף מומחה לירושלים סקר בפנינו את תולדות העיר במאה ה- 19.

בתחילת המאה גרו בירושלים רק יהודים ספרדים, האשכנזים ברחו מפחד החובות שצברו. חזרת האשכנזים היתה לאחר רעידת האדמה בצפת.

הפרנסה היתה קשה ולכן נזדקקו לכספי 'החלוקה'. אצל האשכנזים כולם היו רשומים בישיבות ואת הכסף קיבלו מה'כוללים'. הספרדים החליטו שהכסף ילך רק לתלמידי חכמים מעל גיל 14 שיושבים ולומדים כל הזמן ושעברו בחינות. התוצאה היתה שהרבנים הספרדים הצטיינו ומירושלים יצאו להנהיג ברחבי העולם. לעומתם, האשכנזים שלא נזקקו להוכחת ידע הביאו את מנהיגיהם מחו"ל.

ביום שישי הספרדים סגרו את עסקיהם, הלכו לטבול במקווה, המשיכו לבית-הכנסת ובזמן שנותר עד כניסת שבת קראו במגילת "שיר השירים". לעומתם האשכנזים עבדו כרגיל עד סמוך לכניסת השבת. למען האחידות נוצר 'מנהג ירושלים' כניסת השבת 20 דקות לפני המועד.

מנהג זה חל עד היום גם בפתח-תקווה שמייסדיה באו מירושלים.

בעקבות מצוקת הדיור ברובע היהודי בנה מונטיפיורי את 'משכנות שאננים'. היהודים פחדו לצאת מהחומות ומונטיפיורי שילם להם כדי שיצאו, למרות זאת כל לילה חזרו לרובע שבתוך החומות. עם פרוץ המגפה נסגר הרמטית הרובע היהודי, תושבי השכונה החדשה לא יכלו לחזור פנימה, מכך יצא שהם לא נדבקו במגיפה וגם התחילו בבניה שמחוץ לחומות. נבנה ציר 'מאה שערים' שתושביו המשיכו ללמוד בישיבות, שילמו כל חודש מעט מס וקיבלו דירות לפי הגרלה, ונבנה ציר רח' יפו שתושביו עבדו לפרנסתם ובנו את ביתם.