בשיעורו של הרב ירון עסקנו במגילת איכה.
ראינו כי כותב המגילה הגביל את עצמו
בהגבלות רבות מבחינה אומנותית:
אקרוסטיכון של הא"ב, אורך שורות כמעט אחיד, תקבולת כיאסטית (בין ראש הפרק לסופו), חלוקת פרקים לשני חלקים שוים וכו' - הסברנו כי כאשר ישנה התפרצות רגשות גדולה מאוד, נוח יותר דוקא להגביל את עצמנו בתחומים מאוד מוגדרים, כדי לאפשר לרגשות לבוא לידי ביטוי.
ראינו כי מגילת איכה מורכת מחמש קינות בעלי נושאים שונים ואופי שונה, מצאנו את המאפיינים של כל פרק. המקונן צריך להתמודד עם משבר לאומי (פרק א), עם משבר דתי (פרק ב) ועם משבר אישי (פרק ג). לאחר ההתמודדות עם שלושת המשברים הללו פונה המקונן לתיאור המפורט והמצמרר של מה שאירע עם החורבן (פרק ד), וממנו הוא יוצא לפניה ישירה לקב"ה, ולשאיבת עידוד לקראת המשך הדרך (פרק ה). ראינו כי יש מצבים שבהם המקונן אינו מזכיר את שם ה', לאט לאט הוא מזכיר אותו, ובסופו של דבר אף פונה אליו באופן ישיר.
עסקנו בדמותו של ירמיהו הנביא שע"פ חז"ל כתב את מגילת איכה, ובהשוואה בין הסגנון המופיע בספר ירמיהו לבין מגילת איכה. ספר ירמיהו גדוש בשיבושי לשון ובחוסר סדר, עד כי האברבנאל כתב בהקדמתו לספר כי ירמיהו לא הספיק ללמוד מספיק לפני שנבחר להיות נביא. ואולם, בהנחה שמגילת איכה נכתבה גם היא ע"י ירמיהו, יש לציין שהוא הספיק להשלים את לימודיו...
הסבר אחר הוא שבזמן כתיבת ספר ירמיהו היה הנביא טרוד מאוד, והטרדה הזו באה לידי ביטוי בספרו, ואילו בזמן כתיבת מגילת איכה הוא כבר משלים עם המציאות, והכתיבה קולחת בצורה הרבה יותר קלה.
הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת גבעת שמואל פתח באימרה: 'צדיק וישר', האם ישנם צדיקים שאינם ישרים? מסביר הנציב מוולוז'ין בזמן חורבן בית שני כולם היו צדיקים, היו הרבה בתי מדרש בהם למדו תורה אבל היו גם הרבה כתות: צדוקים, פרושים וכו' שהביאו לשנאת חינם.
לאחר חורבן בית ראשון היתה גלות בבל. כאשר כורש כבש את א"י, הוא החזיר את היהודים לארץ והקים את 'כנסת ישראל' שכולם נשמעו לה, לא היו מחלוקות בעם מפחד התערבות השלטון הפרסי. כאשר אלכסנדר מוקדון כבש את הארץ והפכה לשלטון יווני גם השמות שונו ליוונית כמו הסנהדרין. בתקופת ההתייוונות אמר אנטיגונוס (יהודי עם שם יווני): "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס".
כיצד? הרי בתורה עצמה נכתב על שכר ועונש!?
מסביר התלמוד שאמירה זו היא כלפי אומות העולם שאינם מקבלים את מלכותו של הקב"ה, אבל ישראל יודעים הם שיש שכר בעולם. הרמב"ם מסביר שהכוונה היא לעבודת ה' מאהבה. הפרשה הראשונה של קריאת שמע "ואהבת את ה' אלוקיך" עוסקת בעבודת ה' מאהבה, ואילו הפרשה השניה, המבטיחה שכר ועונש: "והיה אם שמוע ... ונתתי" - עוסקת בעבודת ה' מיראה.
לדעתו של הרב פרוכטר מוסיף אניטיגונוס בסוף המשנה: "ויהי מורא שמים עליכם" ללמדנו כי מרכז העולם זה הקב"ה. דווקא בתקופת שלטון יוון כאשר ה'אני' - האדם הוא המרכז צריכים ישראל לזכור שהעיקר הוא הקב"ה. יש שכר ועונש, אבל מעל הכל אהבה ויראה לקב"ה שהוא מרכז הכל.