בשיעורו של הרב ירוןעסקנו בהשוואה שבין עשרת הדיברות בפרשת יתרו לעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן. ראינו כי חז"ל אומרים שעשרת הדיברות שבפרשת יתרו הם אלו שנכתבו על הלוחות הראשונים, שאותם שבר משה, ואילו

עשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן הם מה שנכתב על הלוחות השניים, אשר היו מונחים בארון שבמשכן.

עסקנו בהבדלים הקטנים והגדולים שבין שני המקורות:

במצוות השבת נאמר בספר שמות 'זכור את יום השבת לקדשו', והנימוק הוא זכר למעשה בראשית, ואילו בספר דברים נאמר 'שמור את יום השבת לקדשו', והנימוק הוא זכר למעשה בראשית.

תשובתם של חז"ל, כידוע, היא ש'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו', ולכן באחד הלוחות נכתב זכור ובשני שמור. אך מדוע דוקא בלוחות הראשונים נכתב 'זכור' ובשניים 'שמור'?

 

ראינו מספר מימרות של חז"ל ושל פרשנים שמיישבים את ההבדלים שבין שתי הפרשיות. יש שנתנו הסברים נקודתיים להבדלים אלו, ויש שהסבירו את כל ההבדלים במהלך אחד. הבולט שבהם הוא ר' שלמה אפרים לונטשיץ, ה'כלי יקר', אשר מפרש שהדיברות שבפרשת יתרו ניתנו במקורן לכל העולם, ואילו הדיברות שבפרשת ואתחנן נאמרו לעם ישראל בלבד.

 

 

הרב דורון איזנטל מנהל חט"ב בישיבת דרכי נועם בפ"ת, הוכיח בערב ט"ו באב את ודאות גאולת ישראל. התחלנו בירמיהו הנביא שהקב"ה אמר לו לקנות בית בענתות בתקופה נוראית של שלטון זר ורעב בישראל. ובפסוק המסיים: "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת". אפילו ירמיהו שמעביר לעם את דברי ה' מתקשה להבין את הפער הגדול שבין מציאות החיים לבין חזון העתיד, בין המצב הנוכחי של ירושלים אשר "ניתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר" לבין הנבואה "וששתי עליהם להיטיב אותם" ולכן מתפלל אל ה' ומקבל שוב את ההבטחה: "והקימותי את הדבר הטוב אשר דיברתי". למדנו גם ממרים הנביאה שהאמינה בהבטחות הקב"ה ולכן לקחה את התוף ביציאת מצרים, ור' עקיבא שהאמין בהבטחה וציחק כשראה שועל יוצא מבית המקדש ההרוס.

 

מחדד הרב דורון ואומר: אם לרעיון רוחני יש ביטוי הלכתי סימן שהרעיון אמת.

ואכן, לשיטת הרמב"ן, למרות שחיוב מצוות 'עשה' מהתורה הוא רק בא"י, לא הפסיקו ישראל לקיימן בגלות כהסבר רש"י "כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו". טעם נטילת ידיים לפי השו"ע: "כדי שיהיו רגילים בנ"י, כשיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו, לאכול בטהרה". וכן נטילת לולב שבעה ימים, הפטרות נחמה שאינן מתחלפות באחרות לעולם ועוד. ודאות גולת ישראל מוכחת בפסקי הלכה.

 

מסימני הגאולה הקמת הבית היהודי וזו חשיבותו של ט"ו באב, כנבואת הנחמה של ירמיהו: "עוד ישמע בערי יהודהובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה"

 

 

בשבוע הבא, לקראת ראש חודש אלול, נועם הראל ואשתו  על  שירים וסיפורים יהודיים.

נועם הוא איש תמיכת המחשבים בקיבוץ, מנהל רשת המחשבים שלנו.