בשעטו"מ נפתחה השנה השנייה. אלישע טרח וסידר כרגיל את בית שפירא, רוב המשתתפים הקבועים חזרו למקומם מדאשתקד ועדיין יש מספיק מקום ללומדים חדשים. אנו מצפים לכם ושומרים לכם מקום וכיבוד.
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלת הצמחונות. ראינו את דברי הגמרא שלאדם הראשון לא הותר לאכול בשר, וכי אכילת הבשר הותרה רק לאחר המבול. יחד עם זאת ראינו מספר פרשנים שסוברים שאין לקבל את דברי הגמרא הללו כפשוטם, וכי גם לאדם הראשון הותרה אכילת בשר, וזאת מכמה נימוקים: העובדה שגוף האדם מותאם לאכול בשר, העובדה שאדם נצטווה לרדות בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ, והרעיון שכל בעל דרגה בעולם ניזון מהדרגה שמתחתיו. אך רוב הפרשנים אכן קיבלו את דברי הגמרא כפשוטם שרק לאחר המבול הותר לאכול בשר. ראינו נימוקים שונים לכך: כשכר לנח על הצלת בעלי החיים, כהוכחה לעליונות האדם על שאר בעלי החיים או דווקא כסמל לירידת הדורות, ששכחו את עליונותם על בעלי החיים, וההיתר הזה נועד לכך שהאדם יכיר בייחודו על פני שאר הברואים.
עסקנו ב'חזון הצמחונות והשלום' כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של הרב קוק, ובשאלה האם ראוי לאדם להיות צמחוני עוד לפני שהחזון הזה מתקיים או לא.
בשיעור השני למדנו משלומית פלינט, אשתו של שמוליק, כלתם של רחל וג'וני. מורה לגמרא והלכה במדרשת 'באר' בירוחם.
סיפורם של בני נח בפרשה הביא את שלומית לדון עמנו במצוות כיבוד ה' וכיבוד הורים, בלימוד השוואתי בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי, ככתוב: "שלושה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו". בתלמוד הבבלי כבוד ה' שווה לכבוד ההורים ההבדל הוא פיזי בלבד, כאשר האדם מכבד את הוריו כאילו הקב"ה דר ביניהם, מורא ה' כמורא אב ואם. בירושלמי 'גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו' ומחויב הבן לתת מכספו להוריו בין שיש לו ובין שאין לו.
המשכנו לסיפורו של דמא בן נתינה, גוי מאשקלון, ולהבדלים בין הבבלי לירושלמי. השכר, פרה אדומה, זהה בשני המקורות ללמדנו שכמו שלא שואלים עד היכן מצוות פרה אדומה כך לא שואלים במצוות כיבוד הורים. בשביל הגוי הפרה האדומה טובה רק למסחר - לכסף, היהודי נזקק לפרה לקיום מצווה שאין אנו מבינים את טעמה.
בשבוע הבא נלמד עם דינה אמיר על האשה השונמית