בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלה האם יש מצווה להשתתף בבחירות. סקרנו את הדעות השונות בעניין מינוי מלך בישראל, האם מדובר במצווה לכתחילה

או באילוץ שייגרם כתוצאה מכך שעם ישראל ירצה מלך ככל הגויים. משם עברנו לעסוק בשאלה האם שיטת הממשל הרצויה היא דווקא מלכות, או שזה יכול להשתנות. ראינו כי הוגי דעות שעסקו בשאלה זו הושפעו גם מההיסטוריה וממה שראו עיניהם בדבר מלכויות מתוקנות יותר או פחות.

לדעת הפוסקים שנקטו להלכה שאין עדיפות לשיטה מלוכנית, וכי גם בדרך של פרלמנט ניתן לקיים את המצוה של מינוי מלך, הרי שבבחירות ישנו מימד של מינוי מלך, וממילא השתתפות בבחירות היא חלק ממצוות 'שום תשים עליך מלך'.

לסיום עסקנו בשאלה עד כמה אדם אחראי למה שיעשה הנציג שבו הוא בחר. ראינו תשובה של האדמו"ר מאונגוואר (שעוסקת בבחירות בארה"ב) ובו הוא אומר שיש להשתתף בבחירות למרות שבכך אתה שולח אדם שלא בהכרח יפעל לפי ההלכה, וזאת משתי סיבות:

1. משום איבה, שהרי אם תצא הוראה גורפת דוקא במדינה כמו ארה"ב שלא להשתתף בבחירות, יגרום הדבר לנתק גדול בין הקהילה היהודית לשאר העם.

2. מפני שכשאתה לא בוחר, אתה בעצם מקדם אדם אחר - אשר יכול להיות רע בהרבה מהאדם שאותו רצית לבחור. הבחירות, לפעמים, אינן בין טוב לרע אלא בין רע יותר לרע פחות, וממילא עלינו לדעת גם איך לבחור את הרע במיעוטו.

מספרים על החזון אי"ש שהוא נשאל האם יש מצווה להשתתף בבחירות, והוא השיב שכן. שאלו אותו: "אתה מתכוון שזו ממש מצווה כמו אכילת מצה?" ענה החזון אי"ש: "לא, אני מתכוון שזו ממש מצווה כמו אכילת מרור"...

 

בשיעור השני נכונה לנו הפתעה, רופא השיניים שלנו ד"ר דרור בן-ארי עסק בציונות עכשווית. בעזרת הדגמות שיתף אותנו בפעילותו כממיין משלחות נוער של תנועת "הצופים", למחנות קיץ בחו"ל. בחיפוש אחרי שגרירים שידעו להציג את עמדות מדינת ישראל, להיות מדריכים מובילים לרעיון הציוני. שמחנו לשמוע, מניסיונו, כי הנוער של היום הינו אחראי מאוד, ציוני, מסוגל לעמוד במשימות מורכבות ובקיצור נוער מצוין.

החיבור לפרשת השבוע "בשלח" היה דרך אפיון ארבע קבוצות התנהגות שונות. לאחר יציאת בני-ישראל ממצרים כאשר הם עומדים לפני ים סוף ומאחריהם רודפים אותם מצריים, ניתן לחלק את התגובות: קבוצה אחת הם חסרי הזיקה - מפחדים ורוצים לחזור אחורה אל הסבל והעבדות המוכרת. קבוצה שנייה - אלו שמתכנסים לייאוש ולא פועלים. קבוצה שלישית - מתלוננים 'מקטרים' אבל לא רוצים לחזור, ממשיכים עם כולם אבל צועקים ומתישים. קבוצה רביעית - אלו הלומדים את המצב ועושים: "דבר ... ויסעו" מבינים שהעשייה הנכונה היא בתנועה שתביא להתקדמות ולפתרון.

סיימנו בשאלת מחשבה, מהפתרון אפשר נאבין ונזהה את הציונות שלנו:

מהי הפעם הראשונה שהרגשת גאווה לאומית?

 

 

בשבוע הבא  ד"ר עליזה זיידמן  מנהלת מח' פנימית בבי"ח השרון, שהייתה נחלאית אצלנו,

בנושא: רפואה ואתיקה