בשיעורו של הרב ירון עסקנו במצוות החצוצרות. ראינו כי המצוה להכין חצוצרות לא נועדה רק למדבר (לכינוס העדה ולמסע המחנות) אלא גם לחיים בארץ ישראל-לתקיעה בזמן הקרבת קרבנות, ולתרועה בזמן מלחמה.
כמו כן ראינו כי בבית המקדש היו משתמשים בחצוצרות גם כליווי לתקיעת שופר בראש השנה וביום הכיפורים של היובל.
בנוסף על כך, נפסק להלכה בגמרא שגם כשבית המקדש אינו קיים יש להריע בחצוצרות בתעניות, אך יש פוסקים שהבינו שבתעניות מריעים בשופרות ולא בחצוצרות. פוסקים רבים התלבטו בשאלה האם יש לקיים מצוה זו גם היום:
יש שכתבו שתקיעה בחצוצרות נעשית רק בארץ, ולכן לא נהגו בה בכל שנות הגלות הארוכות.
יש שכתבו שתקיעה בחצוצרות נעשתה רק כשארץ ישראל בשלטון של יהודים.
יש שכתבו שתקיעה בחצוצרות מצריכה כהנים מיוחסים, אם כי זו סברא מאוד לא ברורה.
יש שכתבו שתקיעה בחצוצרות נעשית רק כשיש צרה שמשותפת לכלל ישראל.
לפי כל הדעות, כאשר מדובר בצרה בסדר גודל לאומי בארץ ישראל כיום, נראה שיש להריע בחצוצרות, וכך אכן עשו מספר פעמים בכינוסים של בצורת וכדומה שהיו בכותל המערבי.
מטרת התרועה היא לזכור שגם כאשר מתרחשים דברים רעים ל"ע, אין זו גזירת הגורל אלא רצון ה', וכי בידינו ניתן לשנות זאת. הרמב"ם אומר שמי שמתייחס לדברים רעים שקורים כאילו הם גזירת הגורל הרי זו מידת אכזריות, וגורם לרעה שתימשך, כפי שאומר הקב"ה: "והיה אם תלכו עמי בקרי... והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי", ולכן הדרך הנכונה לזעוק לקב"ה מתוך תשובה, ובכך לגרום להטבת גזר הדין.
בשיעור השני שמענו מהד"ר לכימיה יוסף גלבוע, חבר בקהילה הקונסרבטיבית במודיעין שהציג בפנינו צדדים מרכזיים בתפיסה הקונסרבטיבית. היהדות הקונסרבטיבית, כמו היהדות האורתודוקסית, מאמינה שיהודי מתחייב לקבל על עצמו קיום המערכת ההלכתית כולה, "נעשה ונשמע" כדברי רבן שמעון בן גמליאל "לא המדרש עיקר אלא המעשה". ההבדל אינו בעצם קיום ההלכה אלא ב"למה" וב"איך".
לטענת, הקונסרבטיבים, ההלכה היא הדרך שעם ישראל לדורותיו הבין ופירש את ההתגלות בהר סיני. לכן אין אצלם גישה הלכתית אחידה ומחייבת ובמקרים בהם יש מגוון דעות הלכתיות בדרך כלל יעדיפו את המקלים. אין עניין בשינויים לשמם אלא כמענה לבעיות המתעוררות ולרוב יעדיפו את המסורת על-פני שינוי כלשהו. ברוב המקרים התשובה לשאלה 'הלכתית' תפתח בניתוח היסטורי- כרונולוגי כדי לגלות ממתי ההלכה. אין מייחסים ל"שולחן ערוך" מעמד של פוסק אחרון.
כדוגמא, שמענו על ניסיון לשינוי בתפילת שחרית של שבת. מהמקורות למדו כי המטרה בפסוקי דזמרא היא הכנה לתפילה בציבור, אבל מאחר ולבהכ"נ לא באו מספיק מתפללים בזמן החליטה ועדת התפילה לבחור להתפלל רק מספר מזמורים מצומצם, אלו שיש להם מנגינות מוכרות, ללמוד בכל שבת מזמור אחר ולחפש מנגינות חדשות למזמורים. מתוך החלטה: "לשפר את איכות תפילותינו וכן את מידת הנאתנו באמירתן".
פרטים ליום שישי הבא יפורסמו בהמשך.