בשיעורו של הרב ירון, לכבוד יום ירושלים עסקנו במנהגי ירושלים. ישנם מנהגים רבים המוכרים בשם מנהג ירושלים: כמובן שאין הכוונה לקריאת המגילה בט"ו באדר, שהרי זה לא שייך לירושלים אלא לכל הערים המוקפות חומה, אבל הכוונה למנהגים אחרים הקיימים רק בירושלים, כגון קבלת שבת מוקדם יותר, המנהג של יוצאי קהילות אשכנז שאינם נופלים על פניהם במקום שאין בו ספר תורה, אבל בירושלים נופלים על פניהם בכל מקום, ועוד מנהגים שונים. מכל המנהגים הללו, המנהג היחיד שיש לו מקור בתלמוד הוא איסור הלנת המת בירושלים.

ראינו את מקור האיסור להלין את המת בירושלים, ביחד עם עוד תשעה מנהגים אחרים שנהגו בירושלים, כגון שלא מגדלים תרנגולים בירושלים (בגלל שהם עלולים להרבות טומאה), שלא מוציאים זיזים וגזוזטראות מן הבתים (מפני טומאת אהל או כדי שלא יינזקו עולי הרגלים) ושלא נוטעים גינות ופרדסים (בגלל הריח הרע שעלול להיגרם כתוצאה מזיבול). לגבי הלנת המת הגמרא אמרה שאין לדבר טעם ידוע, וזו הלכה למשה מסיני.

ראינו דיון בקרב הפוסקים האם ההלכות הללו נוהגות גם היום: יש מי שכתב שכל ההלכות הללו נוהגות גם היום, ולכן אסור לנטוע עצים בירושלים, ויש מי שכתב שההלכות הללו אינן נוהגות היום מכיון שהן תוקנו בגלל עולי רגלים וענייני טהרה שאינם נוהגים היום.

גם בקרב הפוסקים שסוברים שהמנהגים הללו נוהגים היום - כתבו פוסקי ההלכה שהמנהגים הללו נוהגים רק בירושלים העתיקה ולא בכל רחבי ירושלים.

בכל זאת, נהגו אנשי החברא קדישא בירושלים שלא להלין את המת בכל תחומי העיר החדשה, והגדילו לעשות אנשי פתח-תקוה ומקומות אחרים שהעתיקו בזה את מנהג ירושלים למרות שהמנהג הזה קשור לקדושת ירושלים ולא צריכה להיות סיבה להעתיקה למקומות אחרים.

 

 

בשיעור השני ארחנו את סרן אסף בלנקנשטיין רב ביה"ס לתותחנים שסקר את תפקידה של הרבנות הצבאית:

1.       אחריות לצרכי הדת של החיילים הדתיים, של כל הדתות. שילוב בין דתיים לחילונים בין מפקדים לחיילים, פתרון בעיות בעיקר במערך הלוחם.

 

 

בשבוע הבא נלמד עם ד"ר יוסף גלבוע ממודיעין

בנושא: החזרת הזמרה לפסוקי דזמרא