בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלת מציצת הדם בברית המילה.

ראינו כי חז"ל אמרו שיש חובה למצוץ את הדם לאחר הברית, כדי למנוע סכנה.

יש שהסבירו שהסכנה היא כאשר הדם נקרש ולא זורם באופן חופשי, ויש שהסבירו שהסכנה היא זיהומים שיכולים היו לבוא כתוצאה מסכין המילה. ואולם, מסתבר שבמשך כל הדורות היו רופאים שפקפקו בצורך הרפואי במציצה זו. יתרה מכך: היו אף שטענו שדוקא המציצה מסכנת יותר את התינוק או אף את המוהל.

יש כאן דוגמא נדירה של התנגשות חזיתית בין מה שאומרים הרופאים לבין מה שאומרת ההלכה – כאשר כולם מדברים בשם הרפואה. כתוצאה מכך, היו אנשים שקראו לבטל את מציצת הדם, אך פוסקי ההלכה התנגדו לכך מכל וכל. פתרון אחד שהועלה הוא סחיטת הדם באמצעות ספוגים במקום מציצה, אך הוא לא הוסכם על כל הפוסקים. הפתרון המקובל הוא מציצת הדם ע"י צינורית זכוכית המונעת מגע בין התינוק לבין המוהל, ואולם בקהילה החרדית יש כאלו שעושים זאת בדרך המסורתית ללא חציצה.

 

נורית יעקבס-צדרבוים, ד"ר לאמנות, עשתה את עבודת הדוקטורט שלה על ציור הדיוקן של "העצמי" בראייה בינתחומית של אמנות-פסיכולוגיה-פילוסופיה.

בהרצאתה בנושא: "על קו התפר: בין 'ואהבת לרעך כמוך' לציור הדיוקן של 'העצמי'", עסקנו בנגזרות של "ואהבת לרעך כמוך". הלל הזקן שאמר: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". הרמב"ם אמר: "צריך אדם לאהוב את חברו כגופו", ועוד. אהבת העצמי אינה באה כערך עצמאי אלא הדגש הוא על כמוך / אתה / עצמך / נפשך.

"ונשמרתם לנפשותיכם": יש הסוברים שזו הבטה פנימה. הפָּנִים עצמם מכילים את הפְּנִים. הפָּנִים הם רְאי הנפש: "כמים הפָּנים לפָּנים" (משלי).

מה זו אהבת העצמי? מה הקושי בלאהוב את העצמי? מדוע אהבת העצמי היא קנה מידה לאהבת הזולת (ולא במובן של אגואיזם או אגוצנטריות)? וכן תובנות אחרות לגבי המושג נרקסיזם.  פילוסופים (לווינס) ופסיכואנליטיקנים (פרויד, יונג, לאקאן) ידועי שם עסקו בנושא. אמנים עסקו וממשיכים לעסוק בו וחלק מהם הפכוהו לבחינת העצמי ולחקר הנפש. אין צייר שלא מנסה באיזשהו שלב בחייו לצייר את עצמו. האמנים יודעים לדבר עם הנפש בשפת הנפש. "כמוך" – לחקור את נבכי נפשך לא מתוך אהבת העצמי, ייתכן שאף להפך. חקר עצמי שדרכו ניתן ללמוד לאהוב את ה'עצמי'.

בעזרת הברקו התוודענו לציורי "דיוקן עצמי" מיום שהמציאו את המראָה. הצייר אלברכט דירר היה מראשוני האמנים בציור דיוקן עצמי. רמברנדט שקד על ציור דיוקן עצמי תחילה כצורך כלכלי, ואחר כך הפכהּ לאוטוביוגרפיה ויזואלית עד זקנתו. הוא צייר 70 דיוקנאות וביטא את הכרתו בהיות היצור האנושי בן חלוף. ואן גוך ניסה לחבב את עצמו באמצעות ציור הדיוקן ולא הצליח.

יונג קרא לתהליך החיפוש אחר ה'עצמי', "מסעו של הגיבור". בהמשך באו ציירים שיצרו פרשנות של דיוקנם (שאגאל, פרנסיס בייקון, פיקאסו), הציירים האקספרסיוניסטים שחרטו על דגלם לחקור את הפְּנים, ועוד. בעבודת הדוקטוראט שלה עסקה נורית בציור "דיוקן עצמי" במשך שנתיים ורק לאחר התנסותה האישית יצאה לעבודת החקר בנושא.

 

בשבוע הבא נשמע את מיודענו סטיב פרנקל בנושא:

סטיב הגיע אלינו עם גרעין "מתתיהו" של בני-עקיבא מארה"ב והיה חבר הקבוצה במשך מספר שנים.

כיום הוא מתגורר עם משפחתו בישוב חשמונאים, עובד במזכירות העולמית של בני-עקיבא ובמסגרת זו הוא אחראי לתכניות של בני-עקיבא צפון אמריקה המתקיימות בארץ.