בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלת ההשפעה של מאכלים לא כשרים על נפשו של האדם.
פתחנו במדרש שלפיו משה רבנו לא הסכים לינוק מנשים מצריות, ולכן נאלצה בת פרעה לשכור את שירותיה של אמו. ואולם, המשנה קבעה שאין איסור בחלב של אשה נכרית, אבל ראוי להחמיר מכיון שזה גורם להשפעה שלילית על נפשו של האדם. חז"ל אמרו שמאכלים שאינם כשרים - מלבד עצם האיסור שבהם - גורמים גם לטמטום הלב.
שאלנו האם טמטום הלב נובע מתכונה פיזית של המאכל, או מעצם העובדה שהאדם עשה איסור. כלומר: אם אדם אוכל מאכל אסור בהיתר (כגון משום פיקוח נפש), האם גם אז נשקפת סכנה של פגיעה בנפשו של אותו אדם?
ראינו כי מספר גדול של הוגי דעות (הרמב"ן, הר"ן, ה'משך חכמה', ה'בן איש חי' ועוד) סוברים שמדובר בתכונה הקיימת במאכל הזה, ולכן גם אם אדם אוכל את המאכל בהיתר הוא גורם לנזק נפשי. הרמב"ן אף כתב שהסיבה שהתורה אסרה את המאכלים האלו היא בגלל הנזק שהם גורמים. לעומתם סובר המהר"ל שאין לייחס תכונות אלו למאכלים עצמם, שהרי אם זו היתה הסיבה לאיסורם, התורה היתה כספר רפואות ותו לא. הוא סובר שטמטום הלב אינו נובע מהמאכל אלא מהעבירה, וממילא גם מי שאוכל טרפות משום פיקוח נפש אינו מסתכן בנפשו.
להלכה ראינו כי הדעה המקובלת גורסת כי גם מי שאוכל את המאכלים הללו בהיתר חשוף לפגיעה, ולכן יש להעדיף לחלל שבת לצורך חולה מאשר להאכילו מאכלים טמאים, ולכן אשה שנאלצת לאכול מאכלים טמאים לצורך רפואתה - לא תניק בימים אלו.
קרן נווה מרמור רכזת פעילות חינוכית בבתי ספר, במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי אונס ותקיפה מינית בירושלים. העבירה שיחה בנושא: יחס החברה לאלימות מינית. התחלנו בפסוקים בתנ"ך המלמדים על הסבל והעינוי שבאונס "על-דבר אשר עינה" וכן ""תחת אשר עינה" המשכנו לתגובת אחיה של דינה: "ויתעצבו האנשים, ויחר להם מאד" העצב הגדול על הנזק הגופני והנפשי שנגרם לדינה ואחר-כך הכעס על הפוגע. תגובתם של בני יעקב נבעה מהפחד של הוצאת שם רע לדינה. כאשר המשכנו לעיון בעיתונות הישראלית מצאנו כי גם היום פעמים רבות יש תיוג שלילי של הנפגעים, חיפוש חוסר האמינות שלהם, ניסיון להוכיח כי האלימות היתה 'בהסכמה' ועוד...
אלימות מינית היא נגע חברתי. אין פרופיל אחיד לתוקפים, 95% מהאנסים שהואשמו אובחנו כמי שאינם סובלים ממחלות או הפרעות נפשיות לפי קריטריונים פסיכיאטרים. התלונות של הנפגעים נשמעות, לעיתים, לאחר עשרות שנים וזאת מאחר ואינם מצליחים לפתוח את הנושא, לא מסוגלים לחזור לחוויה. הפגיעה הנפשית העמוקה היא הגורמת להלם ולאלם. גם בזמן הפגיעה הנפגע נכנס למצב קיפאון ולכן אינו יכול להגיב.
לצערנו, גם היום אנו מוצאים הרבה מקרים בהם החברה, המשטרה ו/או בתי המשפט מאשימים, חלקית, את הנפגע, מנסים למצוא מהי, לכאורה, תרומתו למעשה.
בשישי הבא ישראלה נבו עו"ס, יועצת ומפתחת שירותים לבעלי צרכים מיוחדים, אשתו של חנן מנהל המוסך
בנושא: תפיסה טיפולית ותכנון הכפר השיקומי "עלי נגב"