בשישי בין תענית אסתר לפורים למדנו מענייני דיומא:
בשיעור של הרב ירון עסקנו בפיוט נוסף לתענית אסתר.
הפיוט, "אתה הא-ל עושה פלאות", נכתב במאה העשירית לספירה ע"י פייטן בשם שמעון בר יצחק.
ערכנו השוואה בין שני הפיוטים - זה שלמדנו בשבוע שעבר וזה שבו עסקנו השבוע. ראינו כי ישנו הבדל בין שני הפיוטים ביחס שבין הצרה לבין הישועה: בעוד הפיוט הראשון התמקד מאוד בתפילה, בזעקה ובצרה, הרי שהפיוט השני תיאר את הצרה והתפילה בקצרה, והרחיב מאוד בתיאור עונשו של המן וההצלה.
שני הפיוטים (בניגוד למגילת אסתר) עסקו גם בחטא שגרם לכל הצרה הזו. לפי הפיוט הראשון החטא היה ההשתתפות בסעודתו של אחשורוש, וממילא ההתבוללות שהיתה קיימת באותו דור. ולפי הפיוט השני החטא היה שהם השתחוו לפסל. שתי הדעות הללו הובאו בגמרא כמחלוקת בין ר' שמעון בר יוחאי לתלמידיו: לפי ר' שמעון בר יוחאי החטא היה שהם השתחוו לפסל בימי נבוכדנצר, למרות שהם עשו זאת רק למראית עין בגלל הפחד שלהם, ולכן גם העונש היה רק למראית עין. לפי תלמידיו החטא היה שהם השתתפו בסעודה, וזה היה חטא חמור ששיקף גם תפילה וזעקה של אליהו הנביא, שלושת האבות ומשה רבנו בשמים, כמו גם מרדכי וכל הילדים בארץ - כדי לבטל את רוע הגזירה.
בשיעור השני למדנו עם ד"ר ענת חן אוצרת מוזיאון היכל שלמה, ממושב נחלים, בנושא: מסכות ופרצופים – בין אסתר המלכה להסתר פנים. לכאורה המסכה אמורה להסתיר את הפנים, אבל מתוך בחינת סוגי המסכות בעולם אנו למדים שהמסכות לעולם לא שונות יותר מדי מהזהות האמיתית. ניתן לזהות בקלות אילו מסיכות מגיעות מיפן, מאפריקה, משבטי האינדיאנים או מונציה. מטרת המסיכה, אם כן, אינה להסתיר את הזהות אלא דוקא להבליט אותה. המסיכה אמנם מטשטשת את הפרטים הקטנים המבדילים בין אדם לרעהו, אבל יחד עם זאת מדגישה את המהות והמשותף לכולם.
בספר שמות אנו קוראים על בקשתו של משה להגדיר את הקב"ה בשם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם? וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל-מֹשֶׁה: אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה". התשובה לא עונה לשאלה, אלא מגדירה את מעשיו של הקב"ה, כמבואר בשמות רבה: "לפי מעשיי אני נקרא", התשובה מסתירה את שמו של הקב"ה ומבליטה את מהותו. לעיתים להסתרה, להיעדרות יש משמעות המביאה לגילוי ולהדגשה. שם ה' לא מוזכר אפילו פעם אחת במגילת אסתר ועם זאת הקב"ה נוכח, מרכזי ומשמעותי ביותר בכל סיפור פורים.
כאשר אנו פוגשים בנוכחותו של הקב"ה ללא ציון שמו זאת ההבנה, הקירבה והידיעה העמוקה של אלוקינו.
שישי הבא רזי בן יעקב מקיבוץ כפר עציון, רכז הדור הצעיר בקיבוץ הדתי
הפעם, במיוחד, אנו מצפים לנוער, להורים ולמדריכים.