בשיעור הראשון למדנו עם הרב ירון על מסיכות.

בפרשת כי תשא ישנם שני סוגים של מסיכות: הסוג הראשון הוא פסל. העגל נקרא 'עגל מסכה', ועל כן התורה מצווה בפרשתנו 'אלהי מסכה לא תעשה לך'. המסיכה היא פסל, שנוצר ע"י יציקת מתכת (מסכה - מלשון ניסוך), ואינה מה שאנו נוהגים לכנות מסיכה - כיסוי הפנים.

ואולם, לקראת סוף הפרשה ראינו דבר דומה למסיכות של פורים, וזהו המסוה שהיה על פני משה. כאשר ירד משה מהר סיני קרנו פניו באופן כזה שבני ישראל פחדו לגשת אליו, ולכן הוא שם על פניו מסוה. ראינו כי לפי רוב הפרשנים משה הסיר את המסוה בשני זמנים: כאשר הוא קיבל נבואה וכאשר הוא לימד את בני ישראל, מכיוון שכדי ללמוד צריך לראות את המלמד: "והיו עיניך רואות את מוריך". חוץ מאשר בשני הזמנים האלו, המסוה היה תמיד על פניו.

ואולם, הרלב"ג כתב שמשה היה מסיר את המסוה רק כאשר הוא היה בקדש הקדשים, ואילו כאשר משה לימד תורה הוא היה עם המסוה. יחד עם זאת, הרלב"ג הבין שהמסוה אינו דבר פיזי אלא מאמץ רוחני שהיה צריך משה לעשות. כלומר: רוב בני האדם צריכים להתאמץ כדי להתרכז ולהגיע למושכלות העליונות, אבל משה רבנו - שהיה בדרגה רוחנית גבוהה ביותר - היה צריך לעשות מאמצים כבירים כדי לדבר עם אנשים ברמה שלהם ולהתנתק מהמושכלות העליונות.

לסיום, ראינו את הסברו של ר' עקיבא איגר: משה רבנו היה אדם צנוע ועניו, אבל כדי להנהיג את העם לפעמים צריך להראות תקיפות וגבורה. לכן, כל עוד הוא עמד מול העם הוא שם על פניו מסוה - כלומר התחפש לאדם תקיף - אבל כאשר הוא עמד בינו לבין קונו הוא הסיר את המסוה וחזר להיות עניו ושפל בפני עצמו.

 

 

בשיעור השני למדנו על החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה מפי עו"ד אלינור קרויטרו ראש אגף איתור נכסים שבאה עם רוני (צונץ) שלֵו רכזת איתור יורשים בחברה.

בסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה רבים מיהודי אירופה השקיעו את כספם בארץ ישראל ברכישת קרקעות, דירות, אג"ח, מניות או בשמירת כסף וזהב בכספות הבנקים בארץ. מתוך סיבה כלכלית כי הנדל"ן בארץ היה זול יותר מאשר באירופה, או מסיבה ציונית בעקבות הרצל והחזון הציוני או משתי הסיבות וגם כהכנה לעליה לארץ. חלק מאותם משקיעים נספו בשואה ולא נמצאו יורשים שידעו על ההשקעה ותבעו אותה, לכן הנכסים עברו לרשות המדינה. בסוף שנות ה-90, בעקבות ספרו של פרופ. יוסי כץ, תוקן חוק ממלכתי כי כספי הנכסים יועברו ליורשים או ינתנו לניצולי שואה נזקקים או יועברו לטובת זיכרון השואה, ובכל מקרה לא יוחזרו למדינה.

הוקמה החברה שעבודתה חיפוש ואיתור הנכסים ואז חיפוש מידע על רוכש הנכס, ילדיו, צאצאיו וקרובי משפחתו. חיפוש היורשים, שאינם יודעים על הירושה הפוטנציאלית שלהם, נעשה בכל השיטות ובכל העולם בעזרת: מרשמי אוכלוסין, עצי משפחה, אינטרנט, דפי עד ועוד.  במקרים רבים מוצאים שרידי משפחה אשר אינם יודעים זה על קיומו של זה וכן ניצולים שחשבו שהם היחידים ששרדו בעולם ופתאום מגלים קרובי משפחה.

המטרה היא לעשות צדק היסטורי עם נספי השואה. לחזור אחורה בזמן, להעלות את זיכרון הניספים ולתת להם הזדמנות לעזור כספית לקרובי משפחתם. מעשה שהוא כעין גמול לציונות שהייתה בם ולא התממשה.