בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלה

1. מכיון שאולי כבר יצאנו ידי חובת מצוה זו בברכת 'גאל ישראל' או בקידוש. (אם כי הסבר זה קצת קשה, שהרי רבן גמליאל אמר שכל מי שלא אמר והסביר את שלושת היסודות של ליל הסדר - פסח, מצה ומרור - לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים!)
2. מכיון שאין הגבלה בסיפור יציאת מצרים, וככל שאדם מספר יותר הוא מקיים את המצוה יותר, ומצוות שאין להן הגבלה אין להן ברכה. (קצת קשה כי מברכים על לימוד תורה!)
3. מכיון שאין מברכים על דיבור בלבד אלא רק על מעשים של מצוות. (קצת קשה, שהרי מצינו ברכה על הלל ועל מקרא מגילה וכו')
4. מכיון שההגדה של פסח מתחילה בגנות, ולא רצו חז"ל לקבוע ברכה על דבר שמתחיל בגנות כי אין זה נאה שהקב"ה מתברך ואנו מתקללים (קצת קשה כי אין גנות בדבר שכבר היה ונגמר, ואפשר גם לברך אחרי הגנות ולפני השבח).
5. סיפור יציאת מצרים תלוי במצה ומרור, והרי על המצה והמרור יש כבר ברכה (קצת קשה, כי ברור שגם מי שאין לו מצה ומרור חייב בסיפור יציאת מצרים, ואלו מצוות נפרדות).
6. כדי לצאת ידי חובה אין זה מספיק לספר את ההגדה, כי צריך גם להבין אותה, ומכיון שהדבר תלוי במחשבה, אי אפשר לברך על זה. (קצת קשה מספירת העומר, שהרי מי שאומר את מה שכתוב בלי להבין שהוא סופר לא יוצא ידי חובה, ובכל זאת מברכים על כך!)
7. מכיון שזו מצוה שהיינו יכולים להבין אותה גם ללא התורה, ואין מברכים על מצוה שניתן היה להגיע אליה גם ללא הציווי של התורה. העובדה שאנו צריכים להודות לקב"ה על אשר גאלנו היא חלק מהכרת הטוב, וגם אילולא נצטוינו על כך בתורה היינו מחוייבים לעשות כן, ולכן אין מברכים על הברכה הזו.