בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלות של מוסר ומלחמה.
בדין התורה אין פירוט לגבי העילות לצאת למלחמה
(ואפילו בשביל להרויח ממון מותר לצאת למלחמה), אך יש כללים לגבי אופן ניהול המלחמה. המלחמות מתחלקות לשני סוגים: מלחמת מצוה ומלחמת רשות. בשתי המלחמות הרמב"ם כותב שלפני שיוצאים למלחמה צריך להציע הסכם שלום (יותר נכון להגדיר זאת כהסכם כניעה...). אם האויב אינו מוכן לקבל את התנאים, יוצאים למלחמה, אבל כאן יש הבדל בין מלחמת רשות למלחמת מצוה: במלחמת רשות יש לאפשר לאויב אפשרות לסגת, ואין לצור על עיר ללא השארת פתח מילוט. לאחר שנכבשה העיר, הורגים רק את הלוחמים ולא את האזרחים. במלחמת מצוה, לעומת זאת, אין חובה להשאיר פתח מילוט והורגים את כל תושבי העיר.
ואולם, ראינו כי ישנו גם סוג שלישי של מלחמה, שלגביו הכללים האלה אינם קיימים, והוא מלחמת נקם. לפי המהר"ל כך יש להסביר את מה שעשו שמעון ולוי בעירו של שכם. כך היתה גם מלחמת מדיין, וכך גם שתי מלחמות כנגד מואב. במלחמות אלו אין קוראים לשלום לפני כן (שהרי המטרה היא לנקום), ובמקרים מסוימים גם מצוות 'בל תשחית' אינה קיימת (כפי שציוה אלישע הנביא במלחמה כנגד מואב). לגבי השאלה האם הורגים את כולם או רק את הלוחמים, כל מקרה נידון לגופו: שמעון ולוי הרגו את כל הזכרים בעירו של שכם, במלחמת מדיין הרגו גם את כל הנשים שידעו משכב זכר, מכיון שהן היו הסיבה למלחמה, ובמלחמת דוד במואב הוא הרג שני שליש מהמואבים באופן אקראי.
לסיום, ראינו את דברי הרב קוק שמטרת התורה היא שלא יהיו מלחמות בעולם כלל, אלא שהתורה לא היתה יכולה לצוות על כך בשעה שכל אומות העולם התנהגו כחיות טרף והיו עלולים להשמיד אותנו. ואולם, כיום, שבקרב האומות מקובלות אמנות המכתיבות את כללי המלחמה, ודאי שהן מחייבות אותנו גם מבחינת המוסר היהודי.
אל"מ רחלי טבת ויזל נשיאת ביה"ד הצבאי ביפו התמקדה בשיחתה הרהוטה והמהירה בחשיבות הקשר הדתי-לאומי. רחלי היא בתו של יצחק טבת ז"ל מראשי בנ"ע שהקים את תהיל"ה – תנועה התנדבותית לעליה הדתית: "גדלתי בבית שהאמירה המרכזית בו: אנחנו חלק משמעותי מעם ישראל ונוטלים חלק בכל המשימות תוך שמירה על הייחודיות שלנו". הודגשה חשיבות השילוב שבין הדתיים לחילונים בעשייה הכלל ישראלית, לכן הגיוס לצה"ל הוא מתוך החלטה להיות חלק מהותי גם בתוך המערכת הצבאית בלי ללכת לאיבוד.
רחלי סקרה את מערכת המשפט הצבאי שהיא מערכת משפטית מקבילה לכל מערכת משפטית נאורה בעולם האזרחי.
ככלל, כל עבירה שעושה חייל בעת שירותו הצבאי ויש לה זיקה לשירותו הצבאי - תידון בבית דין צבאי ולא בבית משפט אזרחי. בבתי הדין הצבאיים כללי הראיות וסדר הדין הם זהים למערכת האזרחית, אך יש שוני בהרכב השופטים המחייב שלושה שופטים כאשר רק אחד מהם הוא משפטן. כמו כן, מלבד העונשים הקבועים בחוק, ישנה גם אפשרות נוספת לענישה בבית דין צבאי: הורדה בדרגה, שהוא עונש מאוד קשה ומשמעותי, וכן גם גירוש מהצבא.
ישנן עבירות (כגון שימוש עצמי בסמים) שבדין האזרחי לא יענישו עליהם כלל, אבל בדין הצבאי העונש יהיה חמור מאוד. היה אפילו מקרה שארבעה בחורים נתפסו עם אותה כמות סם, אך שניים מתוכם התגייסו שבוע לפני כן, והם נשפטו בבית דין צבאי למאסר, ואילו כנגד השניים האחרים - שהתגייסו מיד אחר כך - אפילו לא נפתחה חקירה.
התיוג הדתי בדרך-כלל אינו משמעותי בקביעת התפקידים בצה"ל אבל יש לו יתרון בתוספת פן החשיבה הדתי. הדילמות שהיא נתקלה בהן אינן בהכרח בפסקי הדין הפליליים, אלא בעיקר בתביעות שמעלות שאלות ערכיות.
לדעתה הזוית האישית-ערכית מוסיפה הרבה לצה"ל וחיילים הדתיים המשרתים בו.
בשבוע הבא ישוב אלינו כדאשתקד: פרופ. מירון ח. איזקסון חתנה של נוחה שמיר, משורר וסופר
שישתף אותנו ב שאלות ודילמות מספרו החדש 'הריונה של עליזה'