בשישי עסקנו בנושא האשה במקורות ולהלכה.
בשיעורו של הרב ירון דננו בשאלה האם אשה יכולה להיות מנהיגת ציבור.
תקדימים היסטוריים: עתליה - לקחה את המלוכה בכח, לא בהכרח משקפת את דעת ההלכה.
הלני ואסתר - שימשו במלכות של עמים אחרים ולא של עם ישראל.
דבורה (היתה גם נביאה, ואולי מתוקף הנבואה קיבלו ישראל עליהם את סמכותה, ולא ברור אם היתה רק מיישבת סכסוכים או מנהיגה של כל העם). גם חולדה היתה נביאה, אך לא כתוב שהייתה מנהיגה.
שלומציון - אחותו של שמעון בן שטח - אחרי פטירת ינאי הפכה להיות מלכה, וחכמים שיבחו אותה מאוד.
ואולם, ראינו כי חז"ל דרשו על המלים 'שום תשים עליך מלך' - מלך ולא מלכה, והלכה זו אף הובאה בגמרא. הרמב"ם הרחיב זאת לכל המינויים שבעם.
בדורנו ניסו פוסקי ההלכה (הרב ישראלי, הרב עוזיאל, הרב חיים דוד הלוי ועוד) למצוא היתרים למינוי אשה בתפקיד ציבורי: יש שכתבו שבמשטר דמוקרטי אין מושג של מינוי, כי המינוי הוא רק מכח הבוחרים, ואין סמכות אמיתית לשליט לעשות ככל העולה על רוחו. יש שכתבו שכאשר המינוי קצוב בזמן אין בכך איסור. ואולם, הרב מרדכי אליהו סובר שכל הדברים האלה אמורים רק על קבוצות קטנות (כגון קיבוץ או ישוב קטן), אבל לגבי כל העם - אין לקבל שלטון של אשה אפילו בבחירות ולזמן מוגבל!
הילה אונא יצאה ל"מסע" בעקבות דברי מסכת אבות: "אל תרבה שיחה עם האשה... כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה ,גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורהוסופויורש גיהנם".
משניות ד' ו-ה' בפרק א' מהוות יחידה ספרותית אחת, ומתארות שני "בתים" אידיאליים שונים לחלוטין. הראשון – "בית ועד לחכמים", השני – "בית פתוח לרווחה... ועניים בני ביתך". המקורות שלמדנו מסבירים מדוע דווקא ב"בית פתוח" אסור להרבות שיחה עם האשה - כאשר "שיחה" היא דברי שטות והבל, כאשר השיחה מובילה לתוצאות שליליות, וכאשר השיחה עלולה להביא לקרבה אסורה בין גברים ונשים.
אך התשובות האלה לא סיפקו את הילה. לטענתה, דברי מסכת אבות אלו הם ביטוי מייצג ליחסם של חכמים אל האשה כ"אחר". כדי לחזק ולשמור על זהותם ומעמדם הם עשו ככל יכולתם כדי לשלול ולהרחיק את ה"אחר". גם דבריהם בשבח האשה מכוונים למטרה זו - להאדיר את תפקידי האשה בבית ולהשאיר אותה שם. במקורות שלמדנו ניתן לראות התקדמות ביחס אל האשה, יכולותיה ותפקידיה, שמושפעת כמובן גם מההתקדמות החברתית-תרבותית בעולם כולו. הרב שמאע במאמר פורץ דרך באתר "קולך" מסביר איך ניתן להבין את דברי חז"ל כיום: "ינהגו נשים וגברים כבוד רב זה בזה... לפי שאין עיקרן של הלכות אלה בשמירתן כצורתן המילולית והפורמלית, אלא עניינן לתיקון החברה" (הרב מביא דוגמאות והנחיות, תוך כדי בירור הלכתי עמוק בעניין "קול באשה בערווה" וכדאי מאוד לעיין במקור).
לסיכום הילה תיארה את ה"בתים" במשניות גם כ"בתי מדרש", כאשר הבית השני הוא המועדף בעיניה - בית פתוח, שמקבל גם את ה"עני" בתורה ובידע... וסיכמה: בשבועות אנו קוראים את סיפורה של רות המואבייה, שהיתה "אחרת" מכל הבחינות האפשריות, והפכה להיות "אמה של מלכות". סיפור זה מוכיח לנו שאפשר וכדאי לשנות את היחס ל"אחר", ושיש לכך תוצאות טובות וחיוביות לחברה כולה. עולם התורה נמצא כיום בעיצומו של תהליך קבלת ה"אחר" הנשי. התהליך מורכב, אך הכיוון ברור. התקווה היא שלמען החברה ולמען התורה העולם הזה יפָּתח עוד ויקבל ויצליח להכיל גם נשים וגם קבוצות נוספות של "אחרים".