ביום ששי האחרון עסקנו בהתמודדות עם הפשיעה.
בשיעורו של הרב ירון עסקנו בשאלה האם יש מקור למאסר על פי ההלכה. ראינו כי העונש הנפוץ ביותר בהלכה הוא מלקות - ענישה פיזית שאינה קיימת ברוב מדינות העולם המערבי. כיום, העונש הנפוץ ביותר הוא עונש המאסר. ישנן יתרונות לשיטה זו, שהרי היא מגינה על הציבור וגורמת לפושע לשלם על מעשיו, אבל ישנן גם חסרונות לא קטנים: העלויות הגבוהות למדינה, מניעת השיקום ולעתים אף החמרת הפשיעה, שכן בתי הכלא משמשים בית ספר לעבריינות.
במקורותינו מצינו מאסר בעיקר לפני משפט: יוסף, שר המשקים ושר האופים, המקושש והמקלל - כולם היו במאסר כדי לברר את אשמתם או את עונשם. יהושע הציע לכלוא גם את אלדד ומידד, ולא ברור האם זה נועד לענישה או למניעה. רש"י בגמרא העיר על אפשרות למאסר גם כדי לכפות על אדם לבצע הוראה של בית דין - לשלם ממון או לתת גט.
במשנה הובא שכאשר אדם היה צריך לקבל עונש מוות, אבל היתה בעיה טכנית בביצוע גזר הדין הזה, היו שמים אותו בכיפה - שהיא מעין צינוק - וגורמים למותו. הרמב"ם ציין גם אפשרות של מאסר לתקופה ממושכת, לא מתוך מטרה להמית את הנאשם אלא רק לשלול את חירותו. לכל הדעות, האופציה של המאסר לא היתה העדיפה ביותר בהלכה.
שתי אופציות נוספות שקיימות בהלכה הן הגלות והעבדות:
כאשר אדם רוצח בשוגג הוא נאלץ לגלות עם משפחתו לעיר מקלט. בכך נשללת חירותו במובן מסוים, אך המדינה אינה אחראית על פרנסתו, ואין מנתקים אותו ממשפחתו. המדינה גם אינה זו ששומרת עליו ומוודאת שהוא לא יצא מעיר מקלטו, כי את זה עושה משפחתו של האדם שאותו הוא הרג. עיר המקלט אינה עיר של פושעים, כי רוב תושבי העיר הם בני לוי. מכיון שבסופו של דבר מדובר ברוצח בשוגג (בחוק האזרחי זה נקרא 'גרימת מוות ברשלנות'), אין סיבה לשים אותו עם עבריינים ולגרום להתדרדרותו המוסרית.
כאשר אדם גנב מאדם אחר הוא צריך לשלם כפל. אם אין לו ממה לשלם הוא נמכר לעבדות, והאדון שלו ישא בהוצאותיו וישלם את העודף לשם כיסוי הגניבה. העבד - בניגוד לאסיר - אינו מנותק ממשפחתו הקודמת, והוא נמצא בעצם אצל משפחה אומנת שבה הוא ישתקם עד שהניזוק יקבל את הפיצוי המלא על מה שנגנב ממנו. בכך דואגת ההלכה גם לשיקומו של הגנב, וגם לפיצוי של הניזוק - דברים שהמערכת הפלילית במדינת ישראל מתקשה לעשות.
יהושע שדיאל קב"ט הרשות להגנת עדים שוחח על הפשיעה החמורה בישראל. ארגון פשע הוא גוף בעל הירארכיה ברורה, יש בו חלוקת אחריות קבועה וחלוקת כספים מסודרת. זו פעילות ממוסדת, כמו כל חברה כלכלית ופעילויות מסחריות בעלת משרדים המלווה ונתמכת ע"י עו"ד ורו"ח. עד לפני כעשרים שנה היתה בעיקר פשיעה יהודית עדתית לא מאורגנת. בשנת 2003 נקבע חוק איסור חברות בארגון פשע, כתוצאה מעליית מדרגת בהתארגנות עולם הפשע, החיבור בין הון ושלטון ובעיקר בגלל הנזקים האדירים למדינה ולאזרחים בכסף ובחיי אדם.
עד המדינה הוא עבריין שסייע לפשעים חמורים אבל נקלע למצוקה הגורמת לו לרצות לשנות כיוון מסיבות שונות: איום על המשפחה, תגמול לא מספק וכו'. המדינה זקוקה לו כדי להפליל את הפושעים והוא זקוק למדינה כדי לשנות את מסלול חייו. הרשות להגנת עדים בונה ומבצעת תוכנית שיקום לעד המדינה ומשפחתו, בשיתוף פעולה בינלאומי. המשטרות השונות בעולם משתפות פעולה כי הפשיעה חוצה גבולות וקיימת גם בין עבריינים ממדינות העוינות זו לזו. בעשור האחרון הבינו כי הפשע הוא סכנה קיומית למדינת ישראל ולכן נאבקים בו בשיטות ומסלולים שונים.