יחדיו ב - ו' שיעורי הרב ירון בן דוד
והדרתה פני זקן

בס"ד                                                                                                    כג אדר א תשס"ח
 
וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן
 
היום כמעט ולא משתמשים במלה 'זקן'. כשרוצים להגיד על מישהו שהוא זקן, מעדיפים לומר 'קשיש', 'בגיר', 'מבוגר מאוד' וכו'. המלה זקן נחשבת מילת גנאי. בשיעור זה ברצוני קודם כל להדר את פני המלה 'זקן' ולהחזיר אותה למקומה הטבעי. אין מדובר רק בשינוי לשוני, אלא בעיקר בתפיסה שלדעתי גורמת לעניין זה.
ראשית, אני רוצה לתקן טעות נפוצה. כשהייתי קטן, אני זוכר שניסו לחנך אותנו בעזרת המחברות שהיינו קונים. על כריכת המחברות המודפסות היו כל מיני מסרים שמישהו רצה להעביר לתלמידים, כגון תמונה של אשה בהריון וכיתוב מתחתיה: 'היא יכולה להיות אמך או אחותך. פנה לה מקום באוטובוס'. ציור נפוץ אחר היה תמונה של איש זקן שנכנס לאוטובוס, ומתחת לתמונה כתוב בגדול 'מפני שיבה תקום'. יש גם אוטובוסים שהדביקו מדבקה כזו על החלונות. מקור הדברים הוא, כמובן, הפסוק:
 
1.     ויקרא פרק יט פסוק לב
 
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹקֶיךָ אֲנִי ה'
 
אלא, שבניגוד למה שחושבים אותם אנשים, המצוה הזו כלל לא עוסקת בפינוי מקום ישיבה לזקן. המצוה הזו עוסקת בכך שכשאדם זקן עובר קרוב אליך עליך לקום כאות כבוד, וכפי שנפסק בשולחן ערוך:
 
2.     שולחן ערוך יורה דעה סימן רמד סעיפים א - ב
 
מצות עשה לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן אלא יניק וחכים, ואפילו אינו רבו, (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו).. וכן מצוה לקום מפני שיבה, דהיינו בן שבעים שנה, (אפילו הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהיה רשע).
מאימתי חייב לקום מפניהם? משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעבור מכנגד פניו. ורוכב כמהלך דמי.
 
אם זקן ייכנס לאוטובוס ואדם צעיר יקום לכבודו ומיד יתיישב - הוא יצא ידי חובת המצוה הזו לכל הדעות, אבל אני מניח שזה לא יעזור הרבה לאותו זקן...
המלה 'זקן', במקרא תמיד נאמרת באופן חיובי. הסנהדרין נקראים 'זקנים', האנשים המכובדים נקראים 'זקני ישראל':
 
3.     שמות פרק ג פסוק טז
 
לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱ-לֹקֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱ-לֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם
 
הסמכויות הגדולות ביותר ניתנות בידי זקן הבית (מנהג יפה שנשאר גם בכנסת, שחבר הכנסת הזקן ביותר פותח את הישיבה הראשונה של הכנסת):
 
4.     בראשית פרק כד פסוק ב
 
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי
 
אגב, לא רק אצל עם ישראל היה כבוד לזקנים. גם אצל הגויים, הזקנים תמיד נחשבו האנשים החשובים ביותר:
5.     בראשית פרק נ פסוק ז
 
וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם
 
6.     במדבר פרק כב פסוק ד
 
וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא
 
כשהמקרא רוצה לשבח את ייחוסו של דוד, מופיע שהוא בנו של איש זקן:
7.     שמואל א פרק יז פסוק יב
 
וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים
 
בכל המקומות בתנ"ך, כאמור, זקנה היא סמל לחכמה ולמעמד מכובד בחברה. יחד עם זאת, ישנם מספר מקומות שבהם מופיעה הזקנה כנימוק למגבלות גופניות: אברהם ושרה, יצחק, יעקב, עלי, שמואל, דוד, שלמה, אסא, בעלה של האשה השונמית ונעמי.
על בסיס זה באה בקשתו המרגשת של דוד המלך:
 
8.     תהלים פרק עא פסוק ט
 
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי
 
הזקנה גורמת לאדם מגבלות גופניות, וממילא גורמת לו גם לחשוב על המוות הקרב:
9.     קהלת פרק יב פסוקים א - ז
 
וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ: עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם: בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת: וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר: גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים: עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר: וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱ-לֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ
 
אבל מלבד המגבלות הגופניות, הזקנה תמיד נחשבה לדבר טוב. יתרה מזו: כשהקב"ה מעניש את עלי הוא אומר לו שלא יהיו בנים זקנים:
 
10.שמואל א פרק ב פסוקים לא - לב
 
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ: וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים
 
ע"פ חז"ל קללה זו אכן התקיימה בכל צאצאי עלי, אם כי יש דרך להימלט ממנה:
11.תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח עמוד א
 
'נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה'. אמר רבא: בזבח ובמנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר: בזבח ומנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים - חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים' - לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו.
 
אמרה לי אם שכולה שאיבדה את בנה בצבא: הדבר שהכי קשה לי לשמוע הוא שמאחלים לאנשים 'שתישאר צעיר לנצח'. הבן שלי באמת נשאר צעיר לנצח. אבל אני דוקא חלמתי לראות אותו מזדקן קצת. לראות קצת שערות לבנות שלו, קצת קמטים בעור פניו - ואת זה לעולם לא אראה.
 
בסיפור פילגש בגבעה (שופטים יט) אחד הדברים שהמקרא חוזר ומדגיש הוא כי האיש היה זקן והם לא כיבדו אותו:
 
12.שופטים פרק יט פסוקים יד - כב
 
וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלֵכוּ וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן: וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן: וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא: וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם מִשָּׁם אָנֹכִי וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאֶת בֵּית ה' אֲנִי הֹלֵךְ וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה: וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן: וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ וַיָּבָל לַחֲמוֹרִים וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ:
 
הרבה נכתב על ההשוואה בין הסיפור הזה לסיפור של סדום, אבל שמתי לב לדבר מעניין שהמקרא מדגיש אותו, ויכול להצביע על הבדל גדול בין סדום לגבעה. בסדום נאמר כך:
 
13.בראשית פרק יט פסוק ד
 
טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה
 
בגבעה נמצאים מצד אחד 'אנשי העיר בני בליעל' ומצד שני הזקן. בסדום נמצאים הנערים והזקנים באותו צד ורק לוט בצד השני אולי בגלל זה סופה של הגבעה לא היה כסופה של סדום. מצב שבו לא מכבדים את הזקנים נחשב לשחיתות המוסרית הקשה ביותר. כשהקב"ה רוצה לאיים על עם ישראל הוא אומר:
 
14.דברים פרק כח
 
יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ: גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן
 
הקללה הזו אכן התקיימה בסופו של דבר, כפי שמעיד ירמיהו:
 
15.איכה פרק ד פסוק טז
 
פְּנֵי ה' חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ
 
המצב שבו צעירים אינם מכבדים זקנים הוא הקללה של עם ישראל:
16.ישעיהו פרק ג פסוקים א - ה
 
כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָא-וֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם: גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן: שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ: וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם: וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד.
 
17.יחזקאל פרק ז פסוק כו
 
הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים
 
להיות זקן זה להיות גאה על כל מה שהספקת בחיים, כפי שאומר החכם מכל אדם:
18.משלי פרק יז פסוק ו
 
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם
 
ולענ"ד, גם את הפסוק שפעמים רבות מסבירים הפוך, יש להבין באופן דומה. כששלמה אומר 'ואל תבוז כי זקנה אמך', אין הכוונה שלא לבוז לאמא שלך למרות שהיא זקנה, אלא דוקא לא לבוז לה בגלל שהיא זקנה יותר ממך:
 
19.משלי פרק כג פסוק כב
 
שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ
 
כך מסביר זאת גם ר' יונה בפירושו לספר משלי (לפחות כאחת משתי אפשרויות):
20.פירוש ר' יונה על משלי כג, כב:
כי זקנה - ויש לה חכמת הנסיונות, על כן לא תבוז לה כי תעיד לך על אשר שמעו אזניה וראו עיניה.
 
פסוק נוסף שלרוב מסבירים אותו הפוך מהפשט שלו הוא הפסוק בקהלת:
21.קהלת פרק ד פסוקים יג - יד
 
טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד: כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ
 
המלה 'זקן' בפסוק זה היא דוקא לחיוב. קהלת אומר שגם ילד שיש בו שתי תכונות נפסדות: ילד ומסכן, טוב יותר ממלך שיש לו שתי תכונות נעלות: מלך וזקן - אם הילד הוא חכם והמלך הוא כסיל. כלומר שהחכמה חשובה אפילו יותר מהזקנה - אבל לא שהזקנה היא דבר רע!
 
חז"ל אומרים שהזקנה היא דבר טוב, שאברהם ביקש אותו מהקב"ה בגלל הכבוד שבו:
 
22.בראשית רבה פרשה סה אות ט
 
א"ר יהודה בר סימון: אברהם תבע זקנה. אמר לפניו: רבון העולמים אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד, מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד. א"ל הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה, 'ואברהם זקן בא בימים'.
 
אנשים שרואים שהשיער שלהם מלבין או שיש להם קמטים ממהרים להסתיר זאת ולהכחיש. אבל האמת היא שזהו ההדר שלהם. העובדה שהחברה שלנו נוטה להסתיר את הסימנים הללו מעידה על כך שאנחנו מעריכים את הכח יותר מהחכמה:
 
23.משלי פרק כ פסוק כט
 
תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה
 
מה שהבחור יכול להתגאות בו הוא רק הכח שלו, אבל לזקנים יש שיבה. ומה אנחנו, כחברה, מעריכים יותר?
מצב שבו אנחנו קוראים שוב ושוב על תקיפות של זקנים בשביל שוד או אפילו ללא סיבה, צריך להוות בשבילנו את התמרור הכי אדום שאפשר לדמיין. לא רק בגלל שמדובר ברשעות שאין כדוגמתה, אלא בעיקר בגלל החוצפה הגדולה.
אפשר, אולי, קצת להתנחם בכך שגם זה חלק מסימני הגאולה, כפי שאומרים חז"ל:
 
24.משנה מסכת סוטה פרק ט משנה טו
 
בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים
 
ואסיים בנבואתו הנפלאה של הנביא זכריה שפעם נשמעה, כנראה כחזון רחוק והיום אנחנו כבר רואים זאת כמובן מאליו, ולצערנו לא מכירים טובה על כך:
 
25.זכריה פרק ח פסוקים ד - ה
 
כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ:
 
 


הדף הקודם | הדף הבא



  
AtarimTR