בס"ד א אדר ב תשס"ח
אינטרנט - הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים?
האינטרנט מנתק אותנו מהקרקע. שאלות של מיסוי בינלאומי. פעם האדמה היתה מכתיבה לנו את כל החיים. אם רצית לעזוב את המקום שבו נולדת היו משברים רבים שהיית צריך לעבור. אם רצית להתפרנס היית במצב של משא ומתן חד סטרי עם הקרקע.
היום אנחנו פחות ופחות תלויים בקרקע. האדם העשיר ביותר בעולם לא עוסק בדבר חומרי בכלל...
להתחיל בטוב:
מאגרי מידע אינסופיים. כבר לא צריך לצאת מהבית כדי ללמוד, ולכל אחד יש בבית את הספריה התורנית העשירה ביותר.
שיעורים - רק בנושא הדף היומי ספרתי עשרים ושבעה אתרים שונים. שיחות מוקלטות, מוסרטות וכתובות של אלפי רבנים. בכל יום ובכל שעה אתה יכול ללמוד בחברותא או בשיעור, ועולם הלימוד התרחב מאוד.
נגישות לרבנים - בין אם זה רב מהארץ או מארה"ב, בין אם הוא אדם שאי אפשר להשיג ובין אם הוא אדם שלא שמעת את שמו - תוכל ליצור איתו קשר ולשאול אותו שאלות בהלכה או בלימוד או בכל תחום אחר.
אנונימיות - אינך חייב להיחשף כדי להתקרב אל אותו רב, וכך תרגיש בטוח יותר לשאול אותו שאלות שלא היית שואל רב שאתה מכיר.
שאלות הלכה - לדוגמא, באתר מורשת לבד (והאתר הזה הוא רק אחד מעשרות אתרים שיש בהם פרויקט של שאלת רב) התפרסמו 66,000 תשובות נכון להיום בתוך שבע שנים. לשם השוואה - כל התשובות הנמצאות בפרויקט השו"ת בגרסה המתקדמת ביותר שלה, המתפרסות על פני 1,500 שנה הגיעו ל 80,000.
יחד עם זאת, גם בדברים הטובים יש נקודות שליליות. ראשית, בעניין השאלות והתשובות כמובן שאין להשוות את הרמה. מדובר בתשובות חפוזות מאוד ולא תמיד נכונות. אלו ודאי לא תשובות שראויות להיכנס לספר שו"ת.
רבנים רבים נחלקו בשאלה האם זה בכלל דבר טוב או לא, שהרי ידוע שחלק גדול מהשאלה הוא השואל עצמו: אדם שבא לשאול האם העוף טרף או לא? - זה מאוד תלוי מי השואל. בפורום רחב כמו זה של האינטרנט, רבנים מפחדים לענות הן בגלל שלא יודעים לאן זה יתגלגל והן בגלל שלא מכירים את הפונה.
חסרון נוסף הוא שישנן פניות שמצריכות היכרות אישית כי הן לא רק שאלה הלכתית. לדוגמא:
שאלה:
הבטחתי דבר לאדם על ערש דווי כדי להפיס את דעתו. האם אני מחוייב בשמירה על הבטחה זו? תודה ויום טוב (י.ה, המרכז)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3493359,00.html
שלום לכבוד הרב! ברצוני לדעת עד לאיזה גבול מגיע חובתי כבן לכבד את אימי. במשך 6 השנים האחרונות היא התנערה מחובתה כאמי ולא סייעה לי מבחינה כלכלית או רגשית, ויותר מכך הוציאה לעז עלי למספר רב של אנשים זרים/קרובי משפחה, בנוסף אשמח לקבל עצה כיצד עלי להתמודד עם אימי. (מחפש תשובה, דרום)
התשובות הניתנות הן מטבע הדברים רדודות יותר
בדיני ממונות ישנו חשש גדול לטעות שנובעת מכך שלא שומעים את שני הצדדים. כאן הדברים עלולים להביא לידי נזק חמור מאוד, כגון בשאלה שלקחתי מתוך אתר של כולל דיינות. (למען ההגינות יש לציין שהשאלה המקורית נשאלה בלשון של דיעבד, ואילו אני העברתי את זה ללשון של לכתחילה, אבל הסכנה בכל אופן קיימת, שאנשים יקראו את התשובה הזו ויסיקו ממנה גם מסקנות של לכתחילה, ויגזרו דינו של אדם על סמך מה שהם קראו באינטרנט):
בעמותה ציבורית, שאני עובד בה, נתגלה חשד למעילה מצד אחד העובדים... לדעתי יש בזה עברה חמורה על חוק מרמה, שכן חתימת המוטב מאחורי השיק מזויפת. העובד טען, כי לא ידע, שאסור לזייף, וכי כל הכסף הועבר לגמ"ח, למרות שבחותמת המסלקה מאחורי השיקים רשום מספר החשבון של אשתו.
מנהל העמותה מבקש להביא עובדות אלה בפני ועד העמותה אך יו"ר העמותה אוסר עליו לעשות כן מחשש "לשון הרע"...
מה הדין במקרה זה, האם מותר למנהל לפטר את העובד, והאם רשאי יו"ר העמותה למנוע העברת המידע לשאר חברי הוועד או שמא עלול להיות בזה "לפני עיוור לא תיתן מכשול"?
http://www.yeshiva.org.il/ask/default.asp?Cat=46&page=2
אבל לא רק בדיני ממונות, אלא בכל תחום שהוא, חלק גדול משאילת השאלה זה עצם ההליכה אל הרב וההיכרות האישית איתו.
כל הדברים האלה מאוד מתפספסים כשמדברים על האינטרנט.
אבל מצד שני אין ספק שבעניין זה האור גובר על הצללים. פעמים רבות הרב אינו נגיש, הרב המתאים לי לא גר בסביבתי, אני מתבייש לדבר עם הרב, זהו נושא שאני לא רוצה שהרב ידע עליו וכו' - וכאן האינטרנט בהחלט יכול להוות פתרון נוח. הרב שמואל אליהו סיפר על אדם שחזר בתשובה בגלל שקרא את מאמריו באינטרנט, ויום אחד בא לשמוע אותו באופן ישיר אבל התאכזב מאוד כי הוא ראה אותו עם חליפה שחורה וכובע. הוא חזר כלעומת שבא ושלח לרב מכתב שבו הוא שואל האם הוא עדיין יכול ללמוד תורה מפיו, כי הוא כבר לא יודע מהי הדמות האמיתית של הרב: זו מהאינטרנט או זה עם הכובע... האינטרנט מסייע להוריד מחיצות, וזה מועיל גם לטובה.
מחוץ לעולם התורה:
אנציקלופדיות, רופאים, פסיכולוגים, עורכי דין - הכל נגיש והכל בהישג יד. גם קניה ומכירה ובנקים ועוד הרבה מאוד דברים. אבל גם כאן יש סכנה גדולה של שטחיות ושל איבוד ההיכרות האישית הנצרכת כל-כך, לדוגמא:
שלום,
שמי אנה, אני בת 24 וסובלת מהפרעות אכילה מגיל 11 עם הפסקות ארוכות באמצע.
בחצי שנה האחרונה זה חזר שוב בעקבות משבר שעברתי אך בצורה קיצונית יותר שמחמירה. כרגע הבי. אמ. אי שלי הוא 16.
בהתחלה אכלתי עד 500 קלוריות ביום. אחרי מס' חודשים התחלתי להיתקף בבולמוסי אכילה (כשעתיים רצופות בהן לא הפסקתי לאכול עד לכאבים בלתי נסבלים) אחת לשבוע שאחריהם היו ניסיונות הקאה ושלשולים.
עכשיו אני מרשה לעצמי עד 100 קלוריות, ברוב הימים אני לא אוכלת בכלל ואם אני אוכלת - זה בד"כ קצת סלט.
בגלל המצב אני חלשה ודכאונית, נוטה להתפרצויות ובוכה הרבה. רציתי לשאול אלו אופציות לטיפול יש? באילו מצבים יכולים להחליט על אשפוז כפוי? האם המצב מחייב גם טיפול תרופתי? האם יש לי סיכוי להתמודד עם זה לבד בלי טיפול?
תודה רבה!
http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-2212,xPG-59,xFT-29177,xFP-29177,m-Doctors,a-Forums.html
דוקא בדוגמאות הללו, אני מניח שאילולא האינטרנט האנשים היו טורחים ושואלים רופא שמכיר אותם, וסביר להניח שרופא המשפחה היה יכול לתת תשובה נכונה יותר ומתאימה יותר מאשר רופא שאינך יודע את מומחיותו, ואין הוא מכיר אותך על רגישותך וההסטוריה הרפואית שלך.
ראינו את הטוב שבאינטרנט עם ההסתייגויות. אבל מה לגבי הרע באינטרנט? האינטרנט, כידוע, אינו דבר רע. הוא פשוט העצמה של כל מה שהאנושות הגיעה אליה עד היום. יש בו הכל - אבל בכמויות עצומות. ומה לעשות: האנושות, יש בה טוב ויש בה רע.
כיצד אנחנו מתמודדים עם דבר כזה, שיש בו גם טוב וגם רע בעוצמות גדולות מאוד?
גישה אחת היא הגישה המסתגרת. הגישה הזו אומרת שאני לא רוצה להיכנס בכח למלחמה שאני לא צריך אותה. אנו אומרים כל יום בתפילה (בשינויים קלים בנוסחים השונים, אבל העקרון זהה אצל כל הנוחסים):
1. סידור התפילה, ברכות השחר
ויהי רצון מלפניך ה' א-לוקינו וא-לוקי אבותינו שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך ואל תביאנו לא לידי חטא ולא לידי עברה ועוון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון ואל תשלט בנו יצר הרע והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע ודבקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים וכוף את יצרנו להשתעבד לך ותננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו ותגמלנו חסדים טובים. ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל.
למה אנחנו מבקשים לא לבוא לידי נסיון? - כי בנסיון יש סכנה גדולה. יש בו גם טובה גדולה מאוד, אבל זה רק בתנאי שעומדים בו. אם נותנים לך כדור ואומרים לך שלא ברור אם זה ציאניד או ויטמינים, ודאי שתעדיף לא לקחת את הכדור.
אבל מנגד, ישנה גישה שאומרת שאנחנו נבנים דוקא מהנסיונות שאנחנו עוברים. אברהם אבינו עמד בעשרה נסיונות, ואילולא הנסיונות הללו עם ישראל לא היה נוצר. רכב שלא עבר מבחני ריסוק, לעולם לא נדע מה היכולות שלו. אבל מצד שני - רכב שעבר מבחן ריסוק כבר לא יעלה על הכביש... השאלה היא האם אני מסתכל על הדברים מזוית הראיה של היצרן או מזוית הראיה של הרכב.
אנחנו לא אומרים שלא להתגייס לצבא כי יש שם נסיונות קשים, אבל אנחנו לא אומרים להתגייס דוקא ליחידות שבהם בנים ובנות משרתים ביחד. אנחנו לא מחפשים את הנסיונות, אבל לא בורחים מהם כשיש בהם צורך.
לכן רובנו מחזיקים טלויזיה בבית כי אנחנו רואים בה איזושהיא תועלת, אבל אנחנו גם מודעים לסכנות שבה, וסומכים על עצמנו ועל בני ביתינו שנדע להתמודד עם זה. האם יש הבדל בין הטלויזיה לאינטרנט? התשובה היא שיש הבדל גדול.
הרמב"ם מסביר מהו הרקע להבדלים שבין העונשים השונים בתורה. הרי אם הקב"ה אומר לנו שאסור לעשות מעשה מסויים ועשינו אותו, מה זה משנה מהו המעשה? מגיע לנו לקבל עונש זהה אם רצחנו אדם או אם דיברנו לשון הרע! אבל מסביר הרמב"ם שישנם ארבעה שיקולים למערכת ענישה מדורגת:
2. מורה נבוכים חלק שלישי פרק מא
דע שגודל העונש וחיזוק צערו וקטנותו וקלות סבלו, יהיה בבחינת ארבעה דברים. הראשון גודל החטא, שהפעולות שיבוא מהם הפסד גדול עונשם גדול, והמעשים שהפסדם מועט עונשם מועט. והשני רוב המצאו, שהדבר שהוא נמצא יותר ראוי שימנע בעונש חזק, אמנם מה שימצא מעט, בעונש מועט עם מיעוט המצאו מספיק במניעתו. והשלישי רוב הפיתוי שבדבר, שהענין שהאדם ניסת בו יותר, להיות התאוה מביאה אליו מאד, או לרוב ההרגל, או שיש בהנחתו צער גדול, בידוע שלא ימנע ממנו אלא על יראת דבר גדול. והרביעי קלות עשות המעשה ההוא בהסתר ובהעלם בענין שלא ירגיש בו זולתו, כי מניעת זה אי אפשר אלא ביראת עונש גדול וחזק.
באינטרנט קיימים כל ארבעת הדברים, ולכן המצב הוא חמור מאוד. גודל החטא הוא עצום. משפחות רבות נהרסו בגלל הדברים האלה. החשיפה הבלתי מוגבלת למין, לאלימות, לפדופיליה, ולעוד כל מיני מרעין בישין יכולה לגרום קלקול עצום. מצד שני הזמינות של הדברים היא יותר מכל דבר אחר. זה נמצא שם כל הזמן במרחק של לחיצת כפתור. הפיתוי הוא עצום וקשה מאוד להפסיק את זה. הרב אלישע אבינר סיפר לנו סיפורים מצמררים על מכתבים שהוא מקבל מאנשים שנמצאים בבעיה הזו שנים רבות, והדבר הכי גרוע הוא היכולת להסתיר את המעשה.
ישנו מושג שנקרא 'מה יעשה הבן ולא יחטא', ובו אנחנו כלל לא מעוניינים בנסיון:
3. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד א
מאי 'ודי זהב'? אמרי דבי רבי ינאי: כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל. אמרי דבי רבי ינאי: אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר. אמר רבי אושעיא: משל, לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו. אמר לה: מי גרם ליך שתהא מבעטת בי - אלא כרשינין שהאכלתיך. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל, לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?
בנוסף על כך יש להוסיף שבאינטרנט קיימת סכנה מוחשית של קישוריות שאתה בכלל לא יודע לאן הן מוליכות אותך. לא פעם ולא פעמיים חיפשתי תמונה תמימה לחלוטין באינטרנט בשביל דף המקורות של השיעור הזה והגעתי למקום שממש לא רציתי להגיע אליו.
לכן אני ממליץ בכל פה על הגבלת השימוש באינטרנט, הן ע"י סינון והן ע"י פיקוח רחב של ההורים. עצה טובה היא שהמחשב לא יהיה בחדר של הילדים אלא דוקא בסלון, והוא יופנה כלפי החדר ולא כלפי הקיר. מישהו פעם אמר לי שאולי צריך להקפיד לגלוש באינטרנט רק ע"פ כללי ייחוד...
וע"פ מיטב ההגיון - הנה דברים שלקחתי מתוך האינטרנט על הצורך בצינזורו:
מעל 50% מהישראלים לא רוצים פורנו ברשת
56% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל תומכים בחוק סינוןאתרים בעלי תכנים פורנוגרפיים - כך עולה מסקר שערך ערוץ הכנסת ומכון המחקר "פאנלס"
56% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל תומכים בחוק סינון אתרים בעליתכנים פורנוגרפיים או תכנים בלתי הולמים אחרים, כך עולה מסקר שערך ערוץ הכנסת ומכוןהמחקר "פאנלס".
עיתוי הסקר לא מקרי, בהתחשב בביקורת העזה שמעוררת הצעת החוקשל חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס, התומכת בצנזורה באינטרנט.
עוד עלה מהסקר כיבקרב כלל הציבור התומך בחוק, התמיכה הגדולה יותר באה מכיוונן של הנשים: 71%מהתומכים הן נשים לעומת 44% גברים.
בקרב הציבור החרדי והדתי, הצעת החוק, באופן טבעי, פופולריתיותר: 70% מהדתיים ו-90% מהחרדים תומכים בחוק, בהשוואה ל-59% מהמסורתיים ו-48%מהחילוניים. הורים לילדים תומכים יותר בחוק: 61% לעומת 54% בקרב הנשאלים שאין להםילדים.
http://news.msn.co.il/news/BusinessCommunication/EconomicsCommunication/200802/20080228143433.htm
כאן לא אירן (אבל גם לאסדום) / יוני גולדבלט - לבב
הכותב מנהל את אתרהאינטרנט "דעות" ומראשי צעירי הליכוד
הכותרת "צנזורה" שהעיתונותמצמידה לחוק סינון אתרי האינטרנט היא פופוליסטית - כל אדם יוכל לבקש לבטל את הסינוןממחשבו בכל שלבברחבי העולם יש לא מעט מדינות מערביות שמציעות שירות כזה אף ללא חוקמחייב
בחוק סינון האינטרנט שהעלה ח"כ אמנון כהן מש"ס, הוצע שהמדינה תציב שומר-סף טכנולוגי בכניסה לאינטרנט, שימנע גלישה ללא כוונה אל תוךסמטאותיה האפלות של הרשת. כל מי שגולש באינטרנט יודע כמה קל להגיע לאתריםפורנוגרפיים, אלימים או גזענים על-ידי כמה לחיצות עכבר, ולעתים על-ידי לחיצות עלקישורים שאין לך מושג מה נמצא בעברם השני. החוק החדש יעזור למנוע מילדים וקטיניםלהיחשף לתכנים בלתי הולמים בקלות שאינה מניחה את הדעת.
הכותרת "צנזורה" שהעיתונות השמאל-ליברלית מצמידה לחוק היא כותרת מטעה ופופוליסטית. אין אף חוקצנזורה ברחבי העולם שהמדינה מרשה לאזרחים לעקוף אותו לפי שיקול דעתם. לעומת זאת, בחוק שמוצע בישראל, כל אדם יוכל להתקשר לספק האינטרנט ולבקש לבטל את הסינון בכלשלב.
לא מפתיע, אגב, שתוקפי החוק אינם מזכירים שברחבי העולם יש לא מעטמדינות מערביות שיישמו בעבר הצעות חוק דומות. שר החוץ האוסטרלי למשל, סטפן קונרי, שאין לחשוד בו שהוא מתלמידיו של הרב עובדיה יוסף, העלה בדצמבר 2007 הצעת חוק כמעטזהה לזו של ש"ס. בדנמרק, פינלנד, נורווגיה, שבדיה ומדינות מערביות רבות נוספות, סינון האתרים ניתן באופן אוטומטי על-ידי רוב ספקיות האינטרנט המובילות כחלקמהאחריות החברתית שלהם, אפילו ללא חוק ממשלתי מתאים בנושא.
גם בישראל, הצעתהחוק החדשה איננה יוצאת דופן בהשוואה לאמצעי תקשורת אחרים. לפני למעלה מעשור, כאשרהכניסה בזק את הקידומת 056 ששימשה לשיחות ארוטיות, היא דאגה לחסום את השירות לילדיםקטנים. עד היום הערוצים הארוטיים בכבלים ובלווין מבקשים מהלקוח להתקשר למוקדים שלהםלפני שתתאפשר צפייה בהם. גם בעידן של פתיחות צריך לדעת להציב גבולותלפני ילדים ובני נוער.
הפתרון הטכנולוגי איננו מושלם וניתן לפרוץ אותובאמצעים די פשוטים, אך כדי שהילדים יעקפו את שומר הסף הם צריכים להשקיע מאמץ, מהשמקשה על הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן היום לגשת לאתרים פורנוגרפיים או ליפוללמלכודות פדופיליות. במקביל, יש לדאוג שהמחנכים בבתי הספר וההורים בבית ישלימו אתהפרצות בגדר החינוכית.
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-28084-00.html?tag=12-38-52
הרב אלישע אבינר
שאלה: בפינה הקודמת עסקת בהרחבה בנזקי האינטרנט. מדוע מתמקדים בסכנות האינטרנט. וכי זו הצרה הרוחנית והמוסרית החמורה ביותר?
תשובה: אענה בעזרת ציטטה מתוך מכתב שקיבלתי לאחרונה: "יש לי אינטרנט בבית ואני נכשל בו ללא הרף. אני לצערי כבר מיואש והשלמתי עם המציאות. דברתי עם חברי שגם בביתו יש אינטרנט וגם הוא הודה בפניי שאינו מצליח שלא לחטוא. ועוד חבר... ועוד... ממה ששמעתי הבנתי שהתופעה רחבה מאוד, ואחוז העומדים בניסיון הוא קטן מאוד. אתה, כמו כל האנשים בגילך ומהדור שלך, שלא הכרתם את האינטרנט כשהייתם נערים, אינכם מתחילים להבין את ההתמודדות הזו. אבל תאמין לי שזו תהיה אחת הצרות הגדולות של הדור שלנו כשנהיה מבוגרים, וגם של הדור שאחרינו, וכך הלאה... אם לא נעצור את זה עכשיו!". קבלתי מכתבים רבים ברוח דומה. לכן, אני אומר לך: גם אם אתה מזלזל בחומרת המכשלה שבאינטרנט, אנא תתחשב בבקשתם של בני הנוער.
שאלה: מה התחדש עכשיו, וכי לא היה יצר הרע גם בעבר?! תמיד היו שנכשלו בעריות, ואפילו נואפים ונואפות?!
תשובה: האינטרנט חידש את הזמינוּת. זמינוּת, קלוּת, רציפוּת, התמכרוּת, אפשרות הסתרה. בדרך כלל, רק המכשלות הקלות הן זמינות, והמכשלות החמורות הן קשות השגה. שונה היא השקיעה בתהומות הטומאה של האינטרנט. למרות נזקיה הנפשיים החמורים היא ברת השגה בקלוּת.
שאלה: מהי חומרת ההשפעה של הגלישה לאתרים קלוקלים באינטרנט?
תשובה: בטווח הקצר, היא מזעזעת את נפשו של נער עדין ורגיש (או נערה עדינה ורגישה). היא קורעת את נפשו בייסורי מצפוּן, היא מערערת את יציבותו וגוזלת את מנוחת נפשו. חז"ל אומרים: "כל הגדול מחבירו - יצרו גדול הימנו" (גמ' סוכה). רצונם לומר, שאצל אדם עדין נפש, גירוי יצרי אפילו קל מערער את יציבותו הרוחנית והנפשית. בטווח הבינוני - אין לשער את גודל השיבושים במערכת הזוגית העתידית של הנער. אי אפשר להעריך מראש מה ייפגע ומה יהיה חסר בזוגיותו. האם יצליח להקים משפחה על אדני הטהרה? בטווח הארוך - יש שאינם מצליחים להשתחרר מהרגליהם המגוּנים גם לאחר שמקימים משפחה. הם גוררים איתם לתוך חיק המשפחה את הרגלי הגלישה לאתרים מקולקלים. אוֹי, שוֹד ושבר!
שאלה: מה הפרופיל של הנער שגולש לאתרים קלוקלים?
תשובה: אין פרופיל מוגדר, מפני שזה מתחיל במעידה מקרית או בסקרנות חד-פעמית. אחר כך נעשית לו כהיתר. הצטיינות בלימודים, התמדה בלימודי קודש, תפילה בכוונה, הדרכה בתנועת נוער, בית חם, אינם בהכרח ערובה שאין הנער נכשל באינטרנט.
שאלה: האם יש גיל המוּעד לפורענות?
תשובה: מקובל לחשוש בעיקר בגיל ההתבגרות. אבל, לאחרונה התלוננה בפני אם לתלמיד בכיתה ב', בבי"ס דתי, שתלמיד בכיתה סיפר לחבריו שהוא גלש באינטרנט וראה שם אישה מעורטלת. הוא לא הסתפק בכך אלא שיתף את חבריו במה שראו עיניו. גם אנשים מבוגרים, הנחשבים בקהילותיהם ובעלי מעמד בחברה נכשלים בכך, ומערערים את חוסנו של התא המשפחתי שלהם.
שאלה: מהו היקף הבעיה?
תשובה: אינני יודע, אבל היא איננה שולית.
שאלה: האם יש פתרון?
תשובה: כן, מניעה: שימוש בתוכנות סינון. עדיפות ראשונה: "מורשת". עדיפות שנייה שנותנת פיתרון מאוד חלקי: שאר תוכנות סינון (על כך עסקה הפינה הקודמת).
שאלה: תוכנות סינון?! האם אינך מאמין בחינוך?
תשובה: החינוך הוא מעל לכל. ודאי שצריך להרבות בחינוך, עד שנצליח לחסן את הנוער, להעצים את כוחות נפשו לעמוד בפני כל הפיתויים והגירויים. אבל טרם הצלחנו לגלות את הנוסחה החינוכית שתימנע כליל את הנגע. לכן לעת עתה, נעבוד בשני המישורים במקביל: א. חינוך. ב. פעולות מנע בעזרת תוכנות סינון. משל למה הדבר דומה: לשדה מוקשים. אין מסתפקים בהצבת שלט אזהרה אלא מגדרים את השטח בצורה הרמטית.
שאלה: הציבור שלנו איננו אמוּן על שיטת הצנזוּרה ואינו דוגל בה. מדוע אנחנו סוטים מדרכנו ועורכים צנזורה באינטרנט?
תשובה: א. השלכת פסולת וזוהמה מחוץ לבית איננה צנזורה. כשם שאף אחד לא יעלה בדעתו להכניס לביתו ספרים מקולקלים וגסים על מנת להעצים את ההתמודדות הנפשית של בני ביתו, כך אין להעלות על הדעת להכניס לבית אתרים מקולקלים וגסים (קל יותר לגלוש באתר פורנוגראפי מלהוציא ספר קלוקל מארון הספרים). ב. סינון ערכי הוא ביטוי לקִדמה תרבותית. איננו שוחים בתוך הים הרועש והגועש של התרבות המודרנית מתוך עיניים סגורות, מופתעים כל פעם מחדש מהמפגש הטראומטי עם הרע והכיעור, אלא משרטטים מראש נתיבים לשיוט בטוח, ערכי ותרבותי. ג. ה' מקדים רפואה למכה. האינטרנט הוא המצאה המבוססת על טכנולוגיה מתקדמת. ה' המציא לנו את הפיתוחים הטכנולוגיים הנצרכים להתמודדות איתה: תוכנות הסינון.