על גזענות, יהירות ולימוד תורה
1. תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף סו עמוד א
תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו?
אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו.
שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו?
אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת! (רש"י: כלומר: יותר ממאתים קרבנות יש שדוחין שבת בשנה, חמשים שבתות השנה, בכל שבת ושבת ארבעה כבשים שנים לתמידים ושנים למוספין) אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר "מועדו" בפסח ונאמר "מועדו" בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד - דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח - דוחה את השבת.
ועוד, קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת - דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת.
מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח.
התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם? - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון.
אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו.
ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.
2. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עח עמוד ב
רבי נתן אומר: מניין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד - תלמוד לומר 'ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים', וכי כל הקהל שוחטין? והלא אין שוחט אלא אחד! אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד
3. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - מהלל. דאמר מר: התחיל מקנטרן בדברים. וקאמר להו: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מדבורה, דכתיב 'חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל' וגו' וכתיב 'עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר' וגו'.
4. תלמוד בבלי מסכת יומא דף לה עמוד ב
אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.
5. תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים פרק ו הלכה א
זו הלכה נעלמה מזקני בתירה. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: יש כאן בבלי אחד, והלל שמו, ששימש את שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אפשר שיש ממנו תוחלת. (קרבן העדה: מסופקים היו שכיון שהוא בבלי, מסתמא לא שימש כל צרכו, שהן מעוטי תורה. אך מפני הספק קראו לו).
שלחו וקראו לו. אמרו לו: שמעת מימיך כשחל ארבעה עשר להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו? אמר להן: וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה? והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה! אית תניי תני מאה אית תניי תני מאתים אית תניי תני שלש מאות מאן דאמר מאה תמידין מאן דאמר מאתים תמידין ומוספי שבתות מאן דאמר שלש מאות תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשים ושל מועדות.
אמרו לו: 'כבר אמרנו שיש ממך תוחלת...' התחיל דורש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה: מהיקש - הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן צבור, מה תמיד קרבן ציבור דוחה שבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת. מקל וחומר - מה אם תמיד שאין חייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת, פסח שחייבין על עשייתו כרת אינו דין שידחה את השבת? מגזירה שוה - נאמר בתמיד 'במועדו' ונאמר בפסח 'במועדו'. מה תמיד שנאמר בו במועדו דוחה את השבת, אף פסח שנ' בו במועדו דוחה את השבת.
אמרו לו: כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי. היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קיצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה.
קל וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין.
גזירה שוה שאמרת שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו.
...אע"פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמר להן: יבוא עלי, כך שמעתי משמעיה ואבטליון. כיון ששמעו ממנו כן, עמדו ומינו אותו נשיא עליהן.
כיון שמינו אותו נשיא עליהן, התחיל מקנתרן בדברים, ואומר: מי גרם לכם ליצרך לבבלי הזה? לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצלכם! כיון שקינתרן בדברים נעלמה הלכה ממנו.
אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם? אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו לישראל, אם אינן נביאין בני נביאים הן. מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו גדי היה קושרה בין קרניו נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה את המעשה נזכר את ההלכה. אמר: כך שמעתי משמעיה ואבטליון.
...אמר ר' אבון: והלא אי איפשר לשני שביעית שיחול ארבעה עשר להיות בשבת, ולמה נתעלמה הלכה מהן? - כדי ליתן גדולה להלל.
אמר ר' מנא: אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין: מפני מה נוהגין בבית דין שלמטן בכבוד? שלא ירבו המחלוקת בישראל.
שלשה הניחו כתרן בעולם הזה וירשו חיי העולם הבא, ואלו הן: יונתן בן שאול ואלעזר בן עזריה וזקני בתירה.
יונתן בן שאול אמר רבי לא, אפילו נשים מאחורי הקוריין יודעות היו שדוד עתיד למלוך. אלעזר בן עזריה תניין הוה. לית לך כהדא דזקני בתירה דשרון גרמון מן נשייותא ומנוניה נשיא.
רבנין דקיסרין אמרין אף רבי חנינה דציפורין לר' מנא.
אמר רבי יושוע בן קבסיי כל ימיי הייתי בורח מן השררה עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומוציאני - בקומקום הזה אני יורד לו. מה הקומקום הזה כווה ומפציעו ומפחם בו, כך אני יורד לו.
אמר ר' יוסי בי ר' בון: חס ושלום דהוה בעי לה, אלא דהוה אמר מאן יימר לי דחורן מקדש שם שמיא דכוותי.
על שלשה דברים עלה הלל מבבל: 'טהור הוא'. יכול יפטר וילך לו? תלמוד לומר 'וטהרו הכהן'. אי 'וטיהרו הכהן' יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור? תלמוד לומר 'טהור הוא' 'וטהרו הכהן' - על זה עלה הלל מבבל. כתוב אחד אומר 'וזבחת פסח לה'
א-לוקיך צאן ובקר' וכתוב אחד אומר 'מן הכבשים ומן העזים תקחו'. הא כיצד? - צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה. כתוב אחד אומר 'ששת ימים תאכל מצות' וכתוב אחר אומר 'שבעת ימים מצות תאכלו' הא כיצד? - ששה מן החדש ושבעה מן הישן. ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה.
6. תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד ב
'ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן'. תנא: אותו יום נטל עשר עטרות; ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחדשים.
7. סדר עולם רבה פרק יא
באחד עשר בניסן, 'ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות' (יהושע ה, ג). בארבעה עשר בניסן שחטו ישראל את פסחיהן, שנאמר 'ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח' וגו' (יהושע ה, י). בששה עשר בניסן הקריבו בני ישראל את העומר, שנאמר 'ויאכלו מעבור הארץ' וגו' (יהושע ה, יא), אחר הפסח, בעשרים ושנים בניסן, 'וסבתם את העיר' וגו'. 'ויהי ביום השביעי' וגו' (יהושע ו), רבי יוסי אומר יום השבת היתה מלחמתה של יריחו
|
שבת
|
יום ו
|
יום ה
|
יום ד
|
יום ג
|
יום ב
|
יום א
|
|
ז
|
ו
|
ה
|
ד
|
ג
|
ב
|
א
|
|
יד
|
יג
|
יב
|
יא
|
י
|
ט
|
ח
|
|
כא
|
כ
|
יט
|
יח
|
יז
|
טז
|
טו
|
|
כח
|
כז
|
כו
|
כה
|
כד
|
כג
|
כב
|
|
|
|
|
|
|
ל
|
כט
|
8. יסוד המשנה ועריכתה (הרב ראובן מרגליות) עמוד מט
איך אפשר שתתעלם מכולם ולא ידע שום אחד מישראל אם אכל פסח כשחל החג במוצאי שבת?
אבל לפי הסברתי תיפתר לנו חידה זו, כי כל עוד שהיה הבית דין הגדול על מכונו באמת לא היה מצוי שיחול יד בשבת, כי בקביעתו של ניסן התחשבו עם עשיית הפסח דלא ליקלע בשבת. ואך בימי בני בתירה שלא היה מוסד אחד אחראי רק הרבה בתי מדרש לתורה שבראשם נשיאים הרבה, אז הזדמן שחל ערב פסח בשבת... כלומר שאמנם ידעו בני בתירה כי בתי הדין שלפניהם עיברו אדר בכדי שלא יחול יד ניסן בשבת, אבל לא ידעו מאיזה טעם, אם משום שסבירא להו כי פסח אינו דוחה שבת... או יתכן כי בית דין שלפניהם סבירא להו שפסח דוחה שבת, ואילו חל יד בשבת היו מקריבים הפסח במועדו, אבל בהיות עריכתו מסורה בידי העם כולו, חששו שייכשלו על ידו לדוגמא בהוצאה לתוך העיר מבעוד יום בעוד שחומותיה פרוצות וכדומה, לכן לכתחילה עיברו החודש שיחול יד באחד מימי המעשה...
ואם אמנם מקובל היה בידם שעשו ישראל הפסח בשבת בשנה הראשונה לצאתם ממצרים כשהוקם המשכן שאותו היום נטל עשר עטרות... כן גם ידעו שפסח גלגל בשבת היה... בכל זאת לא יכלו להכריע מזה שפסח דורות דוחה שבת יען שאני פסח מדבר וגלגל שעל פי הדיבור נתחייבו בייחוד עליהם, בעוד שלא נתחייבו כלל בפסח רק לאחר ירושה וישיבה.
9. אבות דרבי נתן פרק לז
שבעה מדות דרש הלל הזקן לפני בני בתירה אלו הן. קל וחומר. וגזירה שוה. בנין אב מכתוב אחד. ובנין אב משני כתובים. מכלל ופרט מפרט וכלל. כיוצא בו במקום אחר. דבר הלמד מענינו. אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני בני בתירא
10.משנה מסכת אבות פרק א משנה יב
הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה:
11.מסכת אבות פרק ב משנה ב
הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:
12.מסכת אבות פרק ב משנה ה
הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש: