בס"ד כד אלול תשס"ח
עלינו לשבח
תפילה זו היא תפילה שלרוב מזלזלים בה כי היא נמצאת בסוף התפילה, אבל בימים הנוראים, אולי כחלק מתהליך התשובה שלנו דוקא על הפרטים הקטנים, לוקחים את אותה תפילה ומעבירים אותה לאחד מרגעי השיא של הימים הללו: בראש השנה התפילה הזו נמצאת בתפילת מוסף, כפתיחה למלכויות, וביום הכיפורים היא נמצאת בחזרת הש"ץ של מוסף - כפתיחה לסדר העבודה.
בשיעור זה ברצוני לענות כל כמה שאלות בעניין זה:
א. מה מקומה של תפילה זו באמצע התפילה?
ב. למה בחזרת הש"ץ ישנה הפסקה בין שני החלקים של התפילה הזו (לפי האשכנזים) ע"י התפילות 'היה עם פיפיות' ו'אוחילה'?
ג. למה בחזרת הש"ץ של מוסף של יום הכיפורים מופיע רק החלק הראשון?
ראשית, נקרא ונבין את התפילה הזו:
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית,
שֶׁלֹא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
שֶׁלֹא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֵם, וְגוֹרָלֵנוּ כְּכֹל הֲמוֹנָם.
(שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ[1])
וַאֲנַחְנוּ (כּוֹרְעִים וּ)מִשְׁתַּחֲוִים (וּמוֹדִים) לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ,
וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים.
הוּא אֱ-לוֹקֵינוּ (וְ)אֵין עוֹד (אָחֵר).
אֱמֶת מַלְכֵּנוּ (וְ)אֶפֶס זוּלָתוֹ.
כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ (דברים ד, לט): "וְיָדַעְתָּ[2] הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ[3]
כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד".
(וְ)עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ ה' אֱ-לוֹקֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ,
לְהַעֲבִיר גִלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן,
לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ-דַּי, וכֹל בְּנֵי בָּשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ.
לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ.
יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל[4],
כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶך, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן.
לְפָנֶיךָ ה' אֱ-לוֹקֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּוֹלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ.
וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עוֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד.
כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד.
כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ (שמות טו, יח): "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
וְנֶאֱמַר (זכריה יד, ט): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
מי שיחפש ברמב"ם את תפילת 'עלינו לשבח', לא ימצא אותה בשום מקום חוץ מאשר בתפילת מוסף של ראש השנה:
1. רמב"ם סדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות
ברכה ראשונה משלש ברכות אמצעיות של מוסף ראש השנה, אתה בחרתנו... ומפני חטאינו כו' ואת מוספי כו' כמו שכתוב, עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות וכו', אוחילה לאל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון אשר בקהל עם אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו כו', ברוך אתה ה' למדני חוקיך, על כן נקוה לך ה'
א-לוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך וכו', א-לוקינו וא-לוקי אבותינו מלוך כו' ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון, היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו'.
גם כל הסידורים האחרים: רב עמרם גאון, רס"ג, אבן ירחי והאבודרהם הביאו את עלינו לשבח רק בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים. האבודרהם גם מפרש את התפילה הזו, ונוכל להיעזר בפירושו להבנת המלים ומקורן:
2. ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה
ואחר שיגמור התקיעות מיושב אומר ש"צ (תה' פט, טז) אשרי העם יודעי תרועה וגו'. (שם יז) בשמך יגילון כל היום וגו'. (שם יח) כי תפארת עוזמו אתה וגו'. ואומר (תה' קמה) אשרי יושבי ביתך. ומחזיר הספרים למקומן ואומר קדיש עד לעילא ומתפללין תפלת מוסף שהוא הג' ראשונות עם התוספות שמוסיפין בהם ואומר אתה בחרתנו ומפני חטאנו עד על ידי משה עבדך כמו שפירשנו למעלה.
ואומר עלינו לשבח כלומר חובה היא עלינו לשבח. לאדון הכל על שם (תה' צז, ה) אדון כל הארץ. לתת גדולה על שם (שם לד, ד) גדלו ה' אתי. יוצר בראשית. לשון חכמים הוא על שם בראשית ברא א-לוקים. שלא עשנו[5] כגויי הארצות לקח לשון זה לפי שלא מצאנו עשייה של הקב"ה בשום אומה כי אם בישראל שנאמר (שם קמט, ב) ישמח ישראל בעושיו. וכתיב (דברים לב, ו) הוא עשך ויכוננך. וכתיב כה אמר ה' עושך. וכתיב (ישעיה נד, ה') כי בועליך עושיך. ולא שמנו כמשפחות האדמה על שם (ברא' יב, ג) ונברכו בך כל משפחות האדמה.
שלא שם חלקנו כהם שנא' (ירמי' י, טז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. ועוד כי חלקנו לשמור דברך שנא' (תה' קיט, כז) חלקי ה' אמרתי לשמור דברך ולא כן חלקם. וגורלנו ככל המונם שנא' (שם טז, ה) אתה תומיך גורלי ולא גורל האומות. שהם משתחוים להבל וריק ע"ש (ישעי' ל, ז) הבל וריק יעזורו. ומתפללין אל א-ל לא יושיע פסוק הוא בישעי' (מה, כ). אבל אנו משתחוים לפני מלך המלכים הקב"ה ע"ש (תה' צה, ו) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. ועל שם (דניאל ב, לז) אנת הוא מלכא מלך מלכיא. והמון העם קורין ואנו משתחוים ואינו נכון כדי שלא יהא כחוזר למעלה שאמר ומתפללין אל אל לא יושיע חלילה וחס[6]. שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ פסוק הוא (ישעיה נא, יג). ומושב יקרו בשמים ממעל על שם ה' בשמים הכין כסאו (תה' קא, יט). ושכינת עוזו בגבהי מרומים שיש לו כסא למעלה ולקח לשון עוז עם מרומים על שם (תה' כא, יד) רומה ה' בעזך. ולקח לשון גבהו על שם (ישעיה ה, טז) ויגבה ה' צבא-ות במשפט. הוא א-לוקינו ואין עוד אחר על שם (ישעיה מג, ו) כי אני הוא לפני לא נוצר א-ל ואחרי לא יהיה. ולקח לשון ואין עוד אחר על שם אין עוד מלבדו ועל שם (ישעיה מה, כא) אני ה' ואין עוד אלהים מבלעדי. אמת מלכנו על שם (ירמיה י, י) וה' אלהים אמת. ואפס זולתו על שם (ישעיה מה, כא) ואין עוד אפס אלהים.
אוחילה לאל ע"ש (איכה ג, כא) על כן אוחיל לו. אחלה פניו ע"ש (תה' קיט, נח) חליתי פניך בכל לב. אשאלה ממנו מענה לשון ע"ש (משלי טז, א) ומה' מענה לשון. ולקח לשון אשאלה ממנו ע"ש (תה' כז, ד) אחת שאלתי מאת ה'. אשר בקהל עם ע"ש (שם מ, י) בשרתי צדק בקהל רב. אשיר עוזו ע"ש (שם כט, יז) ואני אשיר עוזך. אביעה רננות ע"ש (שם קיט, קעא) תבענה שפתי תהלה. ואמר רננות ע"ש (שם סג, ו) ושפתי רננות יהלל פי. בעד מפעליו על שם (משלי טז, יד) כל פעל ה' למענהו. ונראה מתוך אוחילה שאין ליחיד לאומרו לפי שפי שהוא רשות לש"צ שהרי אומר בו אשר בקהל עם אשיר עוזו.
על כן נקוה לך ה' א-לוקינו ע"ש (תה' מ, ב) קוה קויתי ה' והוא חוזר למה שאמר למעלה. שלא שם חלקנו כהם וכו'. כלומר לפי שהשם קרבנו לעבודתו ובחר בנו יותר מכל האומות ע"כ אנו מקוים לישועתו. לראות מהרה בתפארת עוזך ע"ש (תה' פט, יח) כי תפארת עוזמו אתה, כלומר שנזכה לראות פני השכינה ולראות בתפארת בית המקדש שכתוב בו (ישעיה מ, ז) ובית תפארתי אפאר. להעביר גלולים מן הארץ על שם (זכריה יג, ב) והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והאלילים כרות יכרתון ע"ש (ישעיה ב, יח) והאלילים כליל יחלוף. וכתיב בתריה ונשגב ה' צבא-ות לבדו ביום ההוא. זהו שאמר כאן לתקן עולם במלכות ש-די כלומר כיון שתכרת הטומאה מן העולם תחזור השכינה בכל העולם ואז יהיה העולם מתוקן. והזכיר כאן שם ש-די ולא שם אחר ע"ש דאמרינן בתנחומא (שמות אות כ) כשאמר משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם א"ל הקב"ה משה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשה אני נקרא כשאני דן את הבריות אני נקרא א-לוקים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבא-ות, וכשאני תולה חטאיו של אדם אני נקרא ש-די, וכשאני יושב במדת רחמים אני נקרא רחום. ולפי שבר"ה תולה חטאת האדם עד יום הכיפורים לראות אם ישוב אמר כאן שם ש-די. ובכאן הוא מדבר בענין הגאולה ואם לא היה תולה להם לראות אם ישובו לא היו נגאלין לעולם. וכל בני בשר יקראו בשמך ע"ש (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד וזהו לעתיד. להפנות אליך כל רשעי ארץ על שם (זכריה ח, כב) ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה' צבא-ות ולחלות את פני ה'. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפניך ה' אלהינו יכרעו ויפולו ולכבוד שמך יקר יתנו כבר אמרנו למעלה שהיקר והכבוד תלוים זה בזה שנאמר (שם מג, ד) מאשר יקרת בעיני נכבדת. ויקבלו כולם את עול מלכותך לשון חכמים הוא שאמרו גבי ק"ש (ברכות יד) וצריך לקבל עליו עול מלכות שמים. כלומר להאמין בו ולא באחר ולעשות כל מצותיו. ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד ע"ש (שמות טו, יח) ה' ימלוך לעולם ועד. כי המלכות שלך היא כלומר עתה דומה בעיני רשעי הגוים כאלו מלכות העולם אינה שלך אבל כשתשפוך עליהם זעמך אז ידעו שהמלכות שלך היא. וזה ע"ש שכתוב (תה' פג, יח) יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו וידעו כי אתה ה' שמך לבדך עליון על כל הארץ. ולעולמי עד תמלוך בכבוד כפל דבריו כדי להסמיך אותו לפסוק ה' ימלוך[7].
החלק הראשון של התפילה הזו, אם כן, עוסק בשבח שלנו לקב"ה על כך שהוא בחר את עם ישראל מכל האומות. הפסוק המצוטט בסוף הקטע הראשון לקוח מתוך הפרשה שאנחנו קוראים דוקא בתשעה באב:
3. דברים פרק ד פסוקים כה - מ
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱ-לֹקֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן: וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה: וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: כִּי אֵ-ל רַחוּם ה' אֱ-לֹקֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם: כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי: אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱ-לֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ: אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם: לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים:
הפרשה הזו עוסקת בקשר המיוחד שבין עם ישראל לקב"ה, וזהו גם המאפיין של ראש השנה, כיום שבו אנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו.
החלק השני הוא עניין אחר לגמרי. יש לשים לב שכאן כבר לא מדברים על הקב"ה אלא אל הקב"ה. לכן בסוף הקטע הזה כבר לא אומרים 'ככתוב בתורתו', אלא 'ככתוב בתורתך'. החלק הזה עוסק בכך שהבחירה שלנו לא גורמת לנו לרצות להיות שונים מכולם אלא להיפך: להביא את כולם להכיר את ה'. זהו הייעוד של עם ישראל.
ההבחנה בין החלק הראשון לחלק השני יכולה גם להסביר מדוע רק החלק הראשון משמש כקטע מעבר במוסף של יום הכיפורים: בין הברכות שבהם אנחנו משבחים את הקב"ה לבין הברכה שבה אנחנו מדברים על הקרבנות שאנחנו מקריבים לקב"ה, אנחנו מוסיפים את השבח שבו אנחנו משבחים לקב"ה על ייחודנו בעולם.
בלשון חז"ל הקטע הזה נקרא 'קבלת עול מלכות שמים'. חשוב להדגיש, שממש כמו ב'שמע ישראל', שגם הוא נקרא קבלת עול מלכות שמים, פוסק המשנה ברורה שמי ששומע ציבור אומרים 'עלינו לשבח', צריך להצטרף אליהם:
4. שולחן ערוך אורח חיים סימן סה סעיף ב
קרא קריאת שמע ונכנס לבהכ"נ ומצא צבור שקורין ק"ש, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו.
משנה ברורה: והוא הדין שאר דבר שהצבור אומרים כגון תהלה לדוד או עלינו קורא עמהם שכן דרך ארץ.
ישנן עדויות על אנשים שמתו על קידוש השם בימי הביניים, ותפילה זו היתה על שפתיהם ברגעיהם האחרונים (נתיב בינה ח"א עמ' 374).
החלק השני של התפילה הזו הוא עניין אחר לחלוטין, אם כי הוא נובע מהחלק הראשון. בחלק השני אנחנו מבקשים מהקב"ה שיתקן את העולם כך שכל העולם כולו יכיר בו ולא רק עם ישראל. זהו, כמובן, קטע שמתאים מאוד כפתיחה למלכויות, אבל לא שייך בתפילת מוסף של יום הכיפורים, שאין זה מעניין היום הזה.
מתי עברה התפילה הזו ממוסף של ראש השנה לסיומה של כל תפילה? אגב, יש לציין שבחלק מקהילות הספרדים נהגו לומר רק את החלק הראשון של התפילה הזו!
מחזור ויטרי (תלמידו של רש"י) היה הראשון שכתב זאת בסידורו בסוף תפילת שחרית (סימן צט), אם כי הוא כתב לומר זאת בלחש. בעקבותיו גם בעל 'הרוקח' (ר' אלעזר מגרמייזא שחי בימי הביניים, בין השנים 1160-1237) הזכיר לומר 'עלינו לשבח' בסוף התפילה (סי' שכד). גם הוא מדבר רק על סוף תפילת שחרית, אבל אחריו כבר כתבו לומר זאת בסוף כל תפילה. הדברים הובאו מאוחר יותר גם בכלבו, ומעניין לציין שהוא גם כותב את מקור התפילה הזו, ואף ראשי תיבות וגימטריות מעניינים בהקשר זה:
5. ספר כלבו סימן טז
ואחר כל התפלות אומר עלינו לשבח, בפרק ר' אליעזר אומר שבח גדול יש בעלינו לשבח על כן צריך לאומרו מעומד, ותמצא עלינו עולה בגימטריא ומעומד, ושמעתי שיהושע תקנו בשעה שכבש יריחו וחתם בו שם קטנותו למפרע, ע' עלינו ש' שלא שם, ו' ואנו כורעים ה' הוא א-לוקינו, והאומר אבל אנו כורעים טועה, אמת מלכנו כדאמרינן גבי ה' א-לוקיכם אמת כדכתיב (דברים ד, לט) וידעת היום, ואין אומר ככתוב בתורתך לפי שכל המלה מדברת בנסתר והמקרא בנוכח, והאומר בתורתו יפה כוון.
מדוע מייחסים את התפילה הזו דוקא ליהושע בן נון? יכול להיות שהסיבה היא דברי רחב שנאמרו אח"כ ליהושע:
6. יהושע פרק ב פסוקים ט - יא
וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם הוּא אֱ-לֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת:
גימטריא נוספת מביא החיד"א, שגם היא מקשרת את התפילה הזו ליהושע:
7. החיד"א, דבש לפי, מערכת ע אות ט
עלינו לשבח תיקן יהושע בן נון שבא מיוסף הצדיק עליו השלום שנקרא שור. וכן 'עלינו לשבח' בגימטריא שור. ותיקנו בזמן שכבש יריחו וסבב אותה שבע פעמים, ובכל פעם הזכיר שם אחד משם מ"ב, והשם הראשון הוא ר"ת אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה, גימטריה 'עלינו לשבח', שעשה לנו הנס ע"י שם בן ארבעים ושתים אותיות.
דבר נוסף שמייחס את התפילה הזו ליהושע מביא ר' יעקב עמדין בסידורו: "על כן נקוה - ראשי תיבות עכן, אמרו שעכן נתן בו תודה והתפלל שישובו כל רשעי ארץ".
ואולם, בספר 'נתיב בינה' הובא בשם ברלינר ואלבוגן שסוברים שהתפילה הזו נתקנה ע"י רב בבבל. החיד"א מסביר שהסיבה שקבעו את התפילה הזו בסוף התפילה היא בגלל שאדם עלול לחשוב שהוא סיים את תפקידו כשהוא גמר להתפלל, וחז"ל אומרים לנו שגם על עצם היכולת להתפלל צריך להודות. באופן דומה אנחנו אומרים ב'מודים דרבנן': "על שאנחנו מודים לך, ברוך א-ל ההודאות'.
הטור אכן כתב לומר זאת בסוף התפילה, והדגיש הערה מעניינת לגבי הנוסח:
8. טור אורח חיים סימן קלג
ואומר עלינו לשבח וכשיגיע אל ככל המונם יפסיק מעט קודם שיאמר ואנו כורעים ומשתחוים כדי שלא יהא נראה כאילו חוזר למעלה וי"א וכסא כבודו בשמים ממעל ואין לומר כן אלא ומושב יקרו.
הרב אפשטיין כותב ב'ברוך שאמר' שנכון יותר לומר 'כסא כבודו', שזהו לשון המקרא, ואילו הנוסח 'ומושב יקרו' נכתב ע"י נוצרים, שהרי הגימטריה של 'יקרו' הוא ישו... אך לעומת זאת בפירוש 'עץ יוסף' (בסידור אוצר התפילות) כתב להקפיד לומר 'ומושב יקרו', כי המלה 'יקרו' היא ראשי תיבות י-ה קדוש רם ונישא.
על הרקע הזה, כנראה, כתב המשנה ברורה את האזהרה הזו:
9. משנה ברורה סימן קלב ס"ק ז - ח
עלינו - מגן אברהם כתב בשם האר"י שיאמרוהו אחר כל הג' תפלות וכן נוהגין במדינתנו מלבד בבתי כנסיות גדולות שמתפללין תפלת מעריב סמוך למנחה, אין אומרים עלינו אחר גמר תפלת מנחה דעלינו שיאמרו אחר תפלת מעריב קאי גם אמנחה. ויש כמה נוסחאות בעלינו והובא בא"ר ואין לשנות שום נוסחא כי כל נוסחא יש לה יסוד:
בכונה - ויש לומר עלינו באימה וביראה כי כל צבא השמים שומעים והקב"ה עומד עם פמליא של מעלה וכולם עונים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם וכו'
למה העבירו את התפילה הזו לסיומה של כל תפילה?
במעבר בין התפילה לבין חיי החול של האדם. שגם כשאדם עוזב את בית הכנסת וחוזר לעולם המעשה, הוא לא ישכח את ייחודו של עם ישראל, ואת השאיפה לתיקון העולם. והב"ח כתב כך:
10.ב"ח, אורח חיים סימן קלג ד"ה ואומר עלינו
הטעם הוא לתקוע בלבבנו קודם שנפטרים לבתיהם יחוד מלכות שמים ושיתחזק בלבבנו אמונה זו שיעביר הגילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות ש-די כי אז גם כי יש לכל אחד מישראל משא ומתן עם הגויים עובדי עבודה זרה וגילוליהם ומצליחים, לא נפנה לבבנו אל האלילים ולא יעלה במחשבה חס ושלום שום הרהור עבירה.
אגב, האשכנזים אומרים את תפילת 'עלינו לשבח' אחרי קידוש לבנה, כנראה כדי להדגיש שאנחנו איננו משתחוים ללבנה אלא רק לקב"ה.