בס"ד יב שבט תשס"ט
האם יש מצוה להשתתף בבחירות?
תמיד לפני הבחירות שומעים על רבנים שאומרים שאסור להשתתף בבחירות ויש בזה איסור דאורייתא, ולעומתם רבנים אחרים שאומרים שיש בזה מצוה וחובה. בדרך כלל כשמדברים על מצוה, מדברים על כך שהבחירה הנכונה מביאה לתמיכה בתלמודי תורה, או לתמיכה במשפחות ברוכות ילדים וכדומה. היום ברצוני לבדוק האם יש בכך גם מצוה של מינוי מלך.
ראשית, יש לחקור האם בכלל ישנה מצוה למנות מלך. הדבר, כידוע, שנוי במחלוקת תנאים שראשיתה בהבנת פסוקים בתורה:
1. דברים פרק יז פסוקים יד - טו
כִּי תָבא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לקֶיךָ נתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבתָי: שוֹם תָּשִים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לקֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לא אָחִיךָ הוּא
פסוקים אלו עוררו מחלוקת גדולה עוד במשנה: ניסוח הדברים אינו ברור, כי לא ברור האם 'ואמרת אשימה עליי מלך' הוא תנאי המשך ל'כי תבוא אל הארץ', או שזה כבר חלק מהמצוה כמו 'שום תשים עליך מלך'. ואכן, מחלוקת זו היא מחלוקת תנאים:
2. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף כ, ב
רבי יהודה אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ - להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר: 'ואמרת אשימה עלי מלך'.
הרמב"ם, בסופו של דבר, פוסק להלכה שאכן מדובר פה במצוה שצריך לשאוף אליה:
3. ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעג
והמצוה הקע"ג היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו. והוא אמרו ית' (שם יז) שום תשים עליך מלך. וכבר קדם לנו (מ' כ ולק' קפח) לשונם בספרי שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכריע זרעו שלעמלק. ולשון ספרי ג"כ שום תשים עליך מלך מצות עשה.
האם זה אומר שאנחנו צריכים לחזור ולשאוף להיות בשלטון מלוכני? - התשובה אינה חדש משמעית. הרב שאול ישראל לא נרתע מאפשרות זו:
4. הרב שאול ישראלי, 'המשטר המדיני לפי התורה',
בתוך: הציונות הדתית והמדינה, עמ' 203-204
לפי פסקו של הרמב"ם, העמדת מלך היא מצוות עשה... מחשבת בן דורנו מתקוממת מיד כנגד קביעה זו: הכיצד? והרי משטר המלוכה מסמל היום את הסדר החברתי הנחשל ביותר! הן ברוב-רובן של מדינות אירופה הורדו המלכים מכסאותיהם, וגם במקום שנשארו אינם משמשים אלא תפאורה בלבד. הייתכן, אפוא, שנשאף במדינתנו לחידוש הממלכה?
אכן, כל זה נכון, אם אנו מציירים לנו את המלך כדוגמת מלכי הגויים. אולם בראותנו את דמות המלך שמשרטט לנו הרמב"ם בהלכות מלכים על פי חז"ל, כאשר תפקיד המלך לבצע ולהגשים את משפטי התורה, וכל חוק וציווי שלו שהם בניגוד לזה אין להם תוקף - נבין שיש לתורה היגיון משלה בעומדה על ריכוז הכוח השלטוני ביד אחת.
אבל לא כל המפרשים הסכימו עם דברי הרמב"ם הללו. הספורנו, למשל, רואה במצוה למנות מלך מצוה שיהיה שלטון, אבל לאו דוקא שלטון מלוכני:
5. ספורנו, (ר' עובדיה ספורנו, המאה ה-16, איטליה) דברים יז, יד
'אשימה עלי מלך ככל הגוים' - שתהיה המלכות לו ולזרעו, לא כעניין השופטים, שהיה השופט מולך הוא בלבד, אבל לא זרעו אחריו. ועל מינוי שופט למלך בזה האופן נצטוו בביאתם לארץ, כאמרו 'ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה'. אמנם, שיהיה מלך כמלכי הגויים, מחזיק במלכות הוא וזרעו, נמאס אצל הא-ל יתברך. אבל ציווה שכאשר יקשו עורפם להעמיד להם מלך בזה האופן, לא יבחרו אלא אדם כשר שיבחר בו ה'... והיה הרשות במינוי המלך כמו שהיה הרשות ביפת תואר"
באופן דומה אומר גם האברבנאל, שמצוות מינוי המלך היא אמנם מצוה, אבל היא לא צריכה להיות לכתחילה (גם נתינת גט לאשה היא מצוה, כידוע...):
6. אברבנאל, (ר' דון יצחק אברבנאל, המאה ה-15, ספרד ופורטוגל) דברים יז
אין בזה מצווה כלל, כי לא ציווה הש"י שיאמרו זה וישאלו מלך, אבל הנה הוא הגדת העתיד, יאמר - אחרי היותכם בארץ הנבחרת, ואחרי הכיבוש והמלחמות כולם, ואחרי החילוק, וזהו אמרו 'וירשתה וישבת בה', אני ידעתי שתהיו כפויים טובה, כשתאמרו מעצמכם 'אשימה עלי מלך'; לא מפני ההכרח להילחם עם העממים ולכבוש את הארץ, כי כבר היא נכבשת לפניכם, כי אם להשתוות עם האומות הממליכים עליהם מלכים... וזכר שכאשר יקרה זה, לא ימליכו המלך ההוא כרצונם, כי אם אשר יבחר ה' בו מקרב אחיהם, וזהו עצם המצווה ואמיתתה, רוצה לומר: 'שום תשים עליך מלך מקרב אחיך', לא שיצווה אותם שישאלוהו, כי אם שכאשר ישאלו אותם מרצונם, לא יבחרוהו מעצמם, כי אם אשר יבחר ה' מקרב אחיהם; ולפי זה יהיה עניין המלך מצוות עשה תלויה בדבר הרשות, כאומר - כאשר תרצה לעשות כן, עם היותו בלתי ראוי, אל תעשה אותו כי אם בזה האופן, והוא דומה לפרשת כי תצא למלחמה על אויביך וכו' וראית בשביה שאינו מצוה שיחשוק בה ויבעלנה ולא שיקחנה ויבעלנה כמו שהיא, אבל הוא דבר הרשות ומפעל יצר הרע..."
הסיבה שהאברבנאל אינו מוכן לקבל את מינוי המלך כמצוה, היא - מן הסתם - גם ההסטוריה שהוא עצמו ראה בעיניו. בהקדמה לאותו פירוש שראינו הרגע כתב האברבנאל מדוע לא יכול להיות שהשיטה המלוכנית נכונה (הוא חווה על בשרו את תוצאותיה בגירוש ספרד, ובגירושים נוספים שחווה):
7. אברבנאל, (ר' דון יצחק אברבנאל, המאה ה-15, ספרד ופורטוגל) דברים יז
ההקדמה האחת, הנה ראוי שנדע אם המלך הוא דבר הכרחי ומחוייב בעם חיוב עצמי או אפשר בלתו... שאינו מהבטל שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת, ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט... ולמה לא תהיינה הנהגותיהם משנה לשנה או לג' שנים כשני שכיר או פחות מזה, ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעי הראשונים באמונתם, ואשר ירשיעון ישלם כל אשר הרשיע לעשות... ולמה לא יהיה גם כן יכולתם מוגבל ומסודר כפי הדתות והנימוסים. הדין נותן שיחיד ורבים הלכה כרבים, ושיותר קרוב להיות הפשע באדם אחד כמו שאמר "חמת מלך מלאכי מות" משיחטאו אנשים רבים בהווסדם יחד כי אם האחד יטה מני דרך, ימחו האחרים בידו, ובהיות הנהגותיהם זמניות והם עתידים לתת את הדין אחרי ימים מועטים יהיה מורא בשר ודם עליהם.
ומה לנו להביא על זה טענות שכליות, והנה הניסיון גובר על ההיקש: הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי מלכים, והיום הזה ראינו כמה ארצות שהנהגותיהם על ידי השופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם ומלך א-לוקים עמהם... והנה המלכויות הנבחרות אשר אין בהם נפתל ועיקש, לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמה כובשות ארצות בחוכמה בתבונה ובדעת"
הוא בעצמו מעיד שהגישה הנגטיבית שלו לשיטה המלוכנית נגרמת גם ממה שהוא רואה בעיניו, והוא משבח שם את ונציה ופירנצה לעומת המקומות שבהם היה שלטון מלוכני.
גם בתנ"ך רואים מקומות שונים שבהם התנ"ך אומר שמלך הוא דבר שסותר את שלטון ה', כביכול:
8. שופטים פרק ח פסוקים כב - כג
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם:
ובאופן דומה אומר הקב"ה לשמואל:
9. שמואל א פרק ח פסוקים ז - ח
וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמַּה עֹשִׂים גַּם לָךְ:
וכך אומר שמואל הנביא מאוחר יותר לעם ישראל:
10.שמואל א פרק יב פסוק יב
וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַה' אֱ-לֹקֵיכֶם מַלְכְּכֶם:
הנצי"ב מוולוז'ין סובר כדעת ביניים בין דעתו של הרמב"ם שממנה משמע שיש מצוה למנות מלך דוקא, לבין דעת האברבנאל שמלך הוא דבר פסול. הוא אומר שהתורה לא רוצה להתערב בשאלה איזו שיטת ממשל עדיפה, ולכן אומרת שרק מי שרוצה מלך, יצטרך לנהוג לפי הכללים הללו. מסתבר שמי שאינו רוצה מלך אלא פרלמנט או משהו אחר אינו צריך את הציווי הזה כי הסכנה הגדולה מרחפת רק כשמדובר במלך יחיד שפועל בניגוד לרצון ה':
11.העמק דבר (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, המאה ה-19, פולין) דברים יז, ד
אכן, לפי לשון זה היה במשמע שאין זה מצווה במוחלט למנות מלך אלא רשות, כמו 'ואמרת אוכלה בשר'; והרי ידוע בדברי חז"ל דמצווה למנות מלך! ואם כן, למה כתיב 'ואמרת'? ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה, אם מתנהג על פי דעת מלוכה או על פי דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט, ודבר זה אי אפשר לעשות על פי מצוות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה, משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך, כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, על פי שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך, ומשום הכי כתיב 'ואמרת', שיהא העם מבקשים כך, אז 'שום תשים'
הרב חיים דוד הלוי אומר שיש פה לא רק עניין פרטי בנושא המלך, אלא גישה כללית בתורה: התורה אינה רוצה להתערב בדברים שהם זמניים ומשתנים בהתאם לנסיבות, ולכן לא כותבת את דעתה במקומות שבהם יכולה להיות מחלוקת:
12. הרב חיים דוד הלוי, דעת תורה בעניינים מדיניים (תחומין כרך ח עמ' 365)
אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור. אפילו פרשת המלך באה כה סתומה עד שגרמה למחלוקת רבותינו בתלמוד, אם היא מצוה או רשות. ואף שהרמב"ם פסק שהיא מצוה, הרי שאין אנו יודעים דעתם של גדולי הראשונים שלא דנו בנושא ולא פסקו כלל. וגדולי הפרשנים וההוגים דיברו בחריפות נגד המלכות כשיטת ממשל. ומצוה זאת הלא באה להסדיר את המשטר המדיני בחברה שומרת תורה, ומדוע ניתנה בצורה סתומה ועמומה? ונשנה הדבר בכמה משטחי החיים הנוגעים לחיי חברה ומדינה.
לדעתי, זה כוחה וגדולתה של תורה שאין בה משטר ברור ומוגדר, לא מדיני ולא כלכלי, ושתי סיבות לדבר:
א. לפי מהותם של שטחי חיים אלה, ניתנים הם לשינוי מתקופה לתקופה, ותורת ה' תורת נצח היא, ונמנעה תורה במתכוון מלקבוע בהם תחומים ברורים ומוגדרים.
ב. לא רצתה תורה לכוף את העם לנהוג בחייו החילוניים על פי משטר מסויים, לא כלכלי ולא מדיני, והשאירה את הבחירה לרצונו החפשי בשטחים אלה.
אך לעומת זאת נתנה תורה מצוות, שבהן בחינת עקרונות ויסודות, אשר יכולים להתאים לכל משטר בכל דור ובכל צורת חיים, ותכליתן למנוע את השלילי שבכל משטר אפשרי.
ראינו, אם כן, שבהחלט יכול להיות שלמרות שהתורה מדברת על מלך, אולי היא כוללת גם שיטות ממשל אחרות. הרב ישראלי אכן טוען שגם אם אין לנו כיום מלך, חלק מדיני המלך חלים על השלטון במדינת ישראל:
13. הרב שאול ישראלי, סמכות מוסדות מימשל נבחרים בישראל, (בצומת התורה והמדינה א עמ' 23)
היוצא מדברינו מכיון שהוכחנו לעיל בע"ה שכח המלך ניתן בהעדר המלך גם לשופט שהוא משמש כממלא מקום של תפקידי המלך, ולזה אין צריך שיהא דוקא גדול הדור וראש סנהדרין, אם כי הדבר רצוי שיהיה גדול אחיו. ולאחר שנתברר שמינוי המלך והשופט שווים הם לענין הרשות הממנה אותם. וזה יכול להיות בשני אופנים: 1. באופן מינוי מלמעלה ע"י נביא וסנהדרין; 2. בדרך בחירה ע"י העם ואז אי"צ לא לנביא ולא לסנהדרין.
מעתה יוצא שכל המינויים הממלכתיים שיעשו בישראל בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפענ"ד שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט, כמו"כ אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו. לפ"ז נראה כי מועצת ממשלה שתבחר בדרך של בחירות נכונות יהא לה סמכות בכל מה שנוגע להנהלת האומה כאותה סמכות שהיה למלך ישראל.
כלומר שבחלק מהדברים דיני המדינה יש להם דין של מלך. אם כך, הרי שכשאנחנו בוחרים מלך אנחנו גם מקיימים בכך את מצוות הבורא לבחור מישהו שהוא מקרב אחינו:
14. הרב יהודה שביב, דמוקרטיה ויהדות,
(בתוך 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' עמ' 299)
כיוון שכך, ניתן לילך צעד נוסף ולפרש הכתוב 'אשימה עלי מלך ככל הגויים' במשמע של כל שלטון שהוא. לאמר; אם רצונו של העם לסגל לעצמו מערכת שלטונית מוסדית, כמקובל בעמים אחרים, רשאי הוא, ורשות זאת מקבלת גושפנקה של מעלה והופכת מצווה. בימים קדמונים שהיתה מלכות משמשת, הייתה המצווה למנות מלך. בימים מאוחרים, כשסוברים בני אדם שהדרך היותר ראויה היא שלטון נבחרי העם ישירות, כי אז תהיה זו המצווה.
לפי זה, השתתפות בהצבעות בכנסת היא קיום מצוות 'שום תשים עליך מלך', ואם כן - צריך לוודא שהוא אכן עומד בקריטריונים! הרב איתמר ורהפטיג אומר שלא מדובר בקיום מצוות מינוי המלך באופן מלא, אבל בקיום חלקי של המצוה:
15. איתמר ורהפטיג, הקמת המדינה כמצוה (תחומין יח, עמוד 423)
להלכה פוסק הרמב"ם כי מצוה למנות מלך. כבר הזכרנו בראשית דברינו, שהמצוה אינה מעשית כיום. אולם אם נרצה ל"התקרב" למצוה, עלינו לעמוד על תפקידי המלך, ולבחון אם יש בקיום המדינה על מוסדותיה השלטוניים, מעין מצות מלך.
תחילה נזכיר כי כמה מפוסקי זמננו כבר ציינו כי למדינה יש סמכות שלטונית מוכרת בהלכה, מעין סמכות מלך. אבל אנו נטען, כאמור, שאם סמכות יש כאן, גם מצוה יש כאן. לכן נבחן תחילה מה הם תפקידי המלך.
מלחמות... הרי לנו שהמדינה מקיימת פונקציה זו של מלחמת מצוה.
משפט... כיום המדינה ממלאת פונקציה זו של "משפט", כאשר שמה היא ידה על הפושעים למיניהם. גם מי שהיה יוצא זכאי בדין תורה - אם בגלל העדר ראיות מספיקות משורת הדין, אם בגלל העדר עבירה או עונש מתאימים, אם בגלל העדר סמכות ענישה ללא סנהדרין וללא מקדש, הרי נופל הוא ברשותו של משפט המדינה. אין צריך לומר שהמדינה גם מחוקקת חוקים לטובת אזרחיה.
פרנסה וסיוע לנזקקים... המדינה כיום דואגת לצרכי היסוד של אזרחיה. אין כמעט רעבים וחסרי בית בתוכה. מי שמשווה את המצב הכלכלי של ימינו לזה שלפני קום המדינה אינו יכול שלא להודות לקב"ה על הברכה שהביאה המדינה. אף הנהירה של גויים מסכנים מרחבי העולם לכאן, אם במסוה של עליה ואם כעובדים זרים, תוכיח. ואם כי צריך להשמר מנסיון העושר, שלעתים הוא קשה יותר מנסיון העוני, אי אפשר להתעלם ממצוות הצדקה וגמילות חסד שמתנהלת היום בגדלות.
אחדות... מדינת ישראל כיום היא הדבק המאחד יהודים בכל קצוות תבל. היא העלתה קרנם ומעמדם בעיני הגויים, והכל חפצים בקיומה ושגשוגה. המדינה דואגת ליהודים בכל רחבי תבל; מקבצת נדחי ישראל - מרוסיה שבצפון ועד תימן ואתיופיה שבדרום, שולחת סיוע למותקפים בארגנטינה וכיוצ"ב; שולחת רבנים ומורים שעוסקים בחינוך ילדי ישראל והפצת תורה בקהילות שונות וכל כיוצ"ב. גם בתוך הארץ, המדינה על מוסדותיה מקשרת את היהודים בינם לבין עצמם, אם מתוך מריבה ואם מתוך אחווה, ולוואי והאחווה תגבר.
עוד יצויין כי בהעלאת יהודים ארצה מכל רחבי תבל ממלאת המדינה פונקציה משיחית של "מקבץ נדחי ישראל", כפי שנזכר ברמב"ם שהובא לעיל.
שאלה אחרונה שיש לשאול: האם כשאני משתתף בבחירות, אני צריך לקחת אחריות על מה שעושה האדם שבחרתי בו? הרי יכול להיות שאבחר אדם שמחלל שבת, והוא עושה זאת בין השאר בזכות הפתק שלו ששמתי בקלפי! הרב מנשה קליין ענה על כך לגבי בחירות בארה"ב, וניתן לגזור מהם גם לגבי הדין שלנו:
16. שו"ת משנה הלכות (הרב מנשה קליין, האדמו"ר מאונגוואר) חלק יב סימן שעד
ועל דבר שאלתו אי הבוחר בבחירות לממשלה יש לו חלק אחריות מפעולותיו של הנבחר.
דע כי שבמה שהוא משתתף בבחירות נראה כהוא מתחבר ונעשה חלק מכל הפעולות והמדיניות והמדינה ונעשה חלק מהם ומהמונם וכאשר המועמדים והממשלה טוענים שכל אזרח במדינה הוא חלק מן הכלל ומן הפרט מהמדינה וע"י הבחירות מראה בזה ההתחייבות כלפי המדינה כולה והוא אזרח טוב... ואדרבה בארץ העמים צריך הרחקה יותר שלא להתקרב עליהם וח"ו להתערב עמהם ופוק חזי בעונ"ה מה עלתה להם ולזרעם אחריהם שכמעט ח"ו נמחה זכר של שונאיהם של ישראל ע"י ההתבוללת ביניהם והכל ע"י ההתקרבות לכל מה שלהם.
ומיהו לאידך גיסא הרי היו נוהגים גם בערי אייראפע לבחור והשתדלו והשתתפו בבחירות גאוני הדור וצדיקים, גם אם נצא נגד הכל יש לחוש משום איבה שחששו לזה הרבה ובפרט במדינה אשר לפי הערך הוא נותנת חופש לכל ישראל והוא בכלל מלכות של חסד לפי מה שהוא בזמן הזה ולכן צריך לעשות הכל להחזיק המעמד כפי צורך השעה והזמן, וא"כ אין בזה כבר ענין לדון על הכלל כלו אלא הכל לפי המקום והזמן ולבחור הרע במיעוטו... אבל ודאי אם יש מועמד שילך בדרכי התורה הוא קודם לאינו הולך בדרכי התורה, וכן מי שעובר אדרבנן ולא אדאורייתא וכיוצא בו, וכאמור דבר כזה באמת לגדולי הדור נאמרה להבחין ולכן במדינות יוראפע היו באמת קובעין בזה גדולי ישראל האיך ובמה לנהוג, וצריך לדון בזה לפי צורך השעה ועת לעשות לה' והכל לש"ש שלאו כל אדם יכול לדון בזה.
ובאמת כי לאידך גיסא אם לא ילך ולא ישתתף בבחירות אולי עי"ז יבחר אדם איש משחית גרע מזה שמע"כ היה חושב להצביע בעדו, ונמצא כאן ענין של יבחור הרע במיעוטו...