בס"ד י מנחם אב תשס"ט
חצי יהודי
ברצוני לעסוק היום בשאלה של אנשים שנקראים 'חצי יהודי'. בדרך כלל אנחנו מבינים שאין דבר כזה 'חצי יהודי', כמו שאין דבר כזה חצי בהריון. מנסיוני בפראג, ידעתי שכל מי שיש לו שם משפחה יהודי, סימן שהוא אינו יהודי. בגלל אחוז נישואי התערובת העצום שם, הסיכוי ששני ההורים של מישהו הם יהודים הוא אפסי. (אם כי היה לנו מקרה אחד כזה, ששני בני הזוג היו יהודים, ולכבוד חתונת הכסף שלהם הם אף נישאו כדת משה וישראל!) לכאורה, מי שאמו יהודיה הוא יהודי, ומי שלא - לא. מהו המקור לכך שביהדות (שלא כמו בייחוס כהונה, לויה או מנהגים וכדומה) הולכים לפי האם ולא לפי האב? - המקור לכך הוא בפרשתנו:
1. דברים פרק ז פסוקים א - ד
כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: וּנְתָנָם ה' אֱ-לֹקֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
המשנה במסכת קידושין אומרת שבדרך כלל ייחוס הולך אחר האב, חוץ מאשר במקרים שבהם קידושין כלל לא תופסים:
2. משנה מסכת קידושין פרק ג
כל מקום שיש קדושין ואין עבירה - הולד הולך אחר הזכר. ואיזה זו? כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל. וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה - הולד הולך אחר הפגום. ואיזו זו? אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין. וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין - הולד ממזר. ואיזה זה? הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין - הולד כמותה. ואיזה זה? ולד שפחה ונכרית.
הגמרא שואלת מהו המקור לדין הזה, ומביאה את הפסוק בפרשתנו, וכפי שמסביר רש"י:
3. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סח עמוד ב
נכרית מנלן? אמר קרא: "לא תתחתן בם". אשכחנא דלא תפסי בה קידושי, ולדה כמותה מנלן? א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, דאמר קרא: "כי יסיר את בנך מאחרי", בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה.
רש"י
כי יסיר את בנך - לעיל מיניה כתיב "בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" וסמיך ליה "כי יסיר את בנך". מדלא כתיב 'כי יסיר את בתך' משמע דבן הנולד לעובד כוכבים מבתך קאמר שיסירנו העובד כוכבים מאחריו ושמעינן דבן בתך אפילו מן העובד כוכבים קרוי בנך.
ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך - מדלא כתיב נמי 'כי תסיר את בנך' דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך אלא בנה.
ואמנם, בשולחן ערוך נפסק כדבר פשוט שהבן של הגויה נחשב גוי לכל דבר:
4. שולחן ערוך אבן העזר סימן ח סעיף ה
ולד שפחה ועובד כוכבים, כמותן. בין שנתעברו מכשר, בין שנתעברו מפסול.
ואולם, ה'אור זרוע' מסתפק האם מדרבנן בכל אופן יש להחשיב את הבן או הבת שנולדו משפחה או מגויה כזרעו של הישראל:
5. אור זרוע (ר' יצחק בן משה, המאה ה-13, וינה) חלק א - הלכות יבום וקידושין סי' תקצה
ומותר מן התורה באחותו בת אביו שהוליד משפחה ונכרית כדתנן פ' כיצד חוץ ממי שיש לו משפחה ונכרית וילפי' מקרא דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה פי' אלמא בנים בתר שפחה אזיל. ואמרינן בגמ' ורבנן למעוטי שפחה ונכרית [כו'] דלאו אחותו היא הלכך מותר בה. מיהו לא ידענא אם שייך בה לגזור מדרבנן... וז"ל פר"ח זצ"ל: בפ' כיצד אוקמינא אפילו יש לו אח ממזר זוקק אשת אחיו ליבום חוץ ממי שיש לו אח מן שפחה ומן הנכרית שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה בן השפחה והנכרית אין בהם לאו כלום... ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב כדבריו משמיה דרב נטרונאי גאון זצ"ל ותו כתב וחזינן לגאון אחר דמספקא ליה מלתא ומתוך דבריו נקטינן בהא מלתא לחומרא לגבי איסורא דהיכא דאית ליה איתתא ומית ולית ליה זרעא אלא האי דאוליד מן השפחה נקטינן לחומרא וחולצת ולא מתיבמת.
הרמ"א אכן הביא את החשש הזה, וכתב שיש לחוש לכך מדרבנן:
6. שולחן ערוך אבן העזר סימן טו סעיף י
אחותו אסורה לו מן התורה, בין אחותו מאביו או מאמו, בין אחותו מהנישואין או מהזנות, אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה בת, אחותו היא וחייב עליה, חוץ מאחותו מן השפחה או מעובדת כוכבים. הגה: ונ"ל דלכתחלה אסור לבא עליה, ויש מסתפקים לומר דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר העובדת כוכבים, אבל מדרבנן הוי זרעו, לכן יש להחמיר לכתחלה
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל אף כותב בפירוש שהבן הבא מן הנכרית ומתגייר אינו נחשב כגר, ולכן בת כזו תהיה מותרת להינשא לכהן, כי היא נחשבת מזרע ישראל.
7. משפטי עוזיאל (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, המאה ה-20, ישראל) כרך ב - יו"ד סימן נב
שכל זמן שהבן הבא מן הנכרית לא התגייר, הרי הוא כגוי גמור, אבל משהתגייר אהני לו זרע האב להיות נקרא מזרע ישראל לענין כהונה, דהלא גר שנתגייר מותר לבוא בקהל ישראל כאילו נולד מישראל, אבל הגיורת נאסרת לכהונה משום שאינה ישראלית גמורה, אבל כשהתגייר חוזר ונקרא מזרע ישראל, הואיל ונזרע מישראל.
איך מתייחסים לאדם שאביו היה יהודי? האם הוא ככל הגויים? האם יש איזשהו רצון להחזיר אותו לחיק ישראל?
פעמים רבות לשאלה הזו יש גם השפעה סביבתית חשובה. היו קהילות שבהן גזרו שלא למול את הילדים שנולדו כתוצאה מנישואי התבוללות כאלו.
הרב צבי הירש קאלישר, ממבשרי הציונות במאה ה-19, פרסם תשובה על מקרה שהיה בארה"ב שרבני הקהילה גזרו שלא למול ילדים של יהודים שנישאו לגויות. תשובתו התפרסמה בספרו של חברו הרב עזריאל הילדסהיימר:
8. שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר חלק א - יו"ד סימן רכט
תשובת הרב צבי הירש קאלישר (המאה ה-19, פולין)
...
הן קראתי בעלה איזראליט מספר חמישים ושתים שנה שעברה (תרכ"ד) ומספר שתים, חמש שנה זו (תרכ"ה) ג' שאלות אשר הוצגו בבכורי עתים שלאמריקה, לאשר קרה בארלעאנס באנשים אשר חטאו לנפשותם להקשר עם נשים נכריות והולידו בנים, ואע"פ שחטאו, לב ישראל הכה שורש בלבם למול להם כל זכר ואמותיהן הגם שלא מחו במילה לא הרשו הטבילה, והרב דשם אסר להם המילה, כי יחם לבבו הטהור על הפושעים ע"כ גזר אומר כי חטא ועון יחשב למוהל שימולם, ופסל את המוהל העובר ע"ז, ולאב ההוא יימצא עון. וע"ז העריכו בני אמריקה ג' שאלות:
א: אם יש עון לפי הדת למול בנים כאלה.
ב: אם יש להרב לפסול המוהל ששנה תפקידו.
ג: אם לישראל אחר אשר יתן בנו למוהל זה עון יחשב לו.
תשובה. לפי דעתי הצעירה, על השאלה אם יש חטא למול ילדים כאלה, נ"ל דלא חטאת היא רק מצוה למולם...
ועוד יש לעורר שטבילה כזו אשר אביו ישראל יותר מחוייבין להכין לו דרך הבחירה מאשר יעשה להנולד מנכרי כי הגם שמדינא הולד כמותה לענין יחוס, עכ"ז מצינו כי זרע הקודש ייקרא שהרי כשעזרא הוכיח לישראל אשר נשאו נשים נכריות אחר אומרו כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם אמר: והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות (עזרא ט' ב') וגלל זה אם יש באפשרות להוציא זרע נשחתה מהטומאה ולהוציא ממסגר אסיר ולהחזירה אל הקודש מה טוב ומה נעים חלקינו (ומה שהוציאו שם הנשים בימי עזרא ולא גיירו אותן, הוא מפני שהיו מן ז' האומות כמפורש בעזרא עיי"ש או שלא אבו מלהניח עבודת כו"מ). וכן מצינו באברהם ע"ה שנשא שפחת שרה אשר לפי הדין הולד כמותה והוא עבד, ועכ"ז אמר ית' כי זרעך הוא (ואם הי' יכול לשחררו מבלי רשות שרה יש מקום עיון).
ובנידון דידן לא בלבד שזכין להבן אשר בחירתו פתוח עי"ז להתקדש, גם לאב זכין מאוד, כי כאשר החוטא ישים אל לבו לשוב (כאשר הוקרה למרבה, בפרט אם אשתו הנכרית מתה) איך יקובל תשובתו אם הוליד בנים לע"ז הלא הוא מעוות לא יכול לתקון כדתנן בחגיגה ט', אך אם עשינו בזה רצונו הטוב למול זכריו אז בנקל ישוב הוא עם בניו ואנחנו פותחין יד לתשובה, ואף במי שלא ישוב ח"ו עכ"פ בזה לבו נכון עמו שרוצה להחזיק בניו בדת יהודית במולו אותם ובל"ס כאשר יגדלון יורם שיטבילו ע"ד ב"ד דהא ניחא לי' לבן במאי דעביד האב ויבחר בחיים, ובנים כאלו יש אפשרות לפעמים שגדולי ישראל יוצמחו מהם הלא השושנה מבין החוחים תצמיח.
הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, התייחס לשאלה מסויימת שהגיעה אליו מקולומביה, והעלה את השאלה גם לשולחנו של הרב הראשי האשכנזי, הרב הרצוג. המקרה היה של יהודי שהתחתן עם גויה – שאביה היה יהודי - ואח"כ ביקש לגיירה חברי הקהילה פחדו שאם היא אכן תגוייר, הדבר יהווה פתח להרבה יהודים שירצו לשאת גויות ואז לגייר אותן. וכך כתבו הרבנים הראשיים דאז:
9. משפטי עוזיאל (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, המאה ה-20, ישראל) כרך ב - יו"ד סימן נח
השאלה:
נכרית שאביה ישראל נשואה לישראל ע"י הערכאות שלהם בקהלת פורידא פה בקולומביה. וכיון שאין שם שום רב ומו"צ, נשיא העדה איש ירושלמי בר אורין ויר"א רצה לזכותם ובלתי שאלת חכם הטביל אותה עם אמה ומשפחתה לשם גרות בפני ב' הדיוטות מפני שלא מצא ג' במקוה כשרה והודיען קבלת המצות וענשן כדת וכהלכה. אבל לסדר להם קדושין לא רצה מטעם שאמרו חכמים: מאן דלא ידע בטיב קידושין לא יהא לו עסק בהן, והוא תשובת מהר"ם מינץ סי' ק"ט. לכן פנה אלי הבחור הנ"ל בבקשה לסדר לו הקדושין עם הגיורת הנ"ל. ואחר חו"ד נודע לי שבאמת הכל נעשה כדין תוה"ק. ואמרתי להתיר הגרות ולהשיאנה לו כדת משה וישראל. אך לא כל הדעות שוות בזה בלשכת הרבנות שלי ויש שאינם מסכימים להתיר באמרם שבאם הרב יסדר להם הקידושין ימצאו כמה בחורים או בניהם עצמם וישאו להם נשים נכריות בחשבם שהרב מתיר להתחתן בבנות אל נכר ויבואו לידי גריעות הפקרות והתבוללות וחוששין לזה.
...
ועוד זאת. נכרית הנשואה כבר לישראל עדיפא טפי שהרי אין כאן עילה להתגיירות הואיל ונשואה וחיה אתו בשלום גם בגיותה. וכשבאה להתגייר מעשיה מוכיחין שעושה זאת לשם התקרבותה אל היהדות. וכמעשה רות שאמרה: עמך עמי וא-לוקיך א-לוקיי. כן זאת נמשכת אחר בעלה להסתפח אל נחלת ה' עמו ונחלתו כאמור: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ובכגון זה מצוה לקבלם. וכמאמרם ז"ל: אמר הקב"ה למשה אני הוא שאמרתי והיה העולם. אני המקרב ולא המרחק שנאמר: "הַאֱ-לֹקֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם ה' וְלֹא אֱ-לֹקֵי מֵרָחֹק?" (ירמיהו כג, כג) אני שקרבתי את יתרו ולא הרחקתיו אף אתה כשבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשם שמים אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד שלעולם יהא אדם דוחה בשמאל ובימין מקרב (מכילתא יתרו פ"א ו'). מאמרם זה מלמדנו שגם כשיש מקום לתלות סיבת הגרות כגון יתרו חתן משה שהיה מתכבד במשה. אני חותן המלך (מכילתא ופירש"י שם). בכל זאת אם אתה יודע שאינו בא אלא לשם שמים מצוה לקרבו ולא לרחקו.
ובנכרית שהיא כבר נשואה לישראל. מעשיה מוכיחים שהיא באה להתגייר לשם שמים ולפיכך מצוה לקרבה. וכל שכן הוא שמצוה לקרב בת ישראל שנולדה מנכרי ונשאת לישראל. דאע"ג שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצוה להשיבם אל צור מחצבתם אלו האבות לבל ידח ממנו נדח. מטעמים אלה מותר ומצוה לקבל את שתי הנכריות האם ובתה. להציל את ילדי זרע ישראל מאבדון ואת איש ישראל מחטא ועון תמידי של כי חלל יהודה קדש ובעל בת א-ל נכר יכרת ה' אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צב-אות (מלאכי ב' יא - יב).
10. 'מזכרת' – קובץ לזכרו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, עמוד 56
...הרי באה להתגייר עם אמה הנכרית שנשואה מכבר לישראל, ומכבר עזבו דת הנצרות בבית ובחוץ ונתחנכו ללאומיות ישראלית, ובכל פעם שאוספים כספים עבור ארצנו ועמנו הם בכלל המנדבים ביד רחבה, ומעולם לא הכירה חברותא זרה, והיא נחשבת בעיניה ליהודית משום שאביה ישראל, ומעולם לא עלה על דעתה להתחתן בזר, ובאה להתגייר מרצונה ולא משום הנאה גופנית אלא משום שרוצה להיות נשואה כדת משה וישראל ושיהיו בניה כשרים...
אכן אפשר שתוכלו להסביר לציבור שדנתם במקרה זה באופן יוצא מן הכלל, הואיל ואביה ישראל, ואע"פ שעל פי הדין אינו נחשב לאביה -שהולד הולך אחר האם, מכל מקום אינה דומה גויה הנולדה מאב ואם גוים לנולדה מאם נכריה ואב ישראל, ובודאי קיבלה פחות או יותר השפעה יהודית ולבה יותר קרוב לישראל וליהדות ויותר קל להאמין שהיא תחת השפעה יהודית, ואחרי קריאה ועיון בספרים שנכתבו ע"י סופרים נאמנים לתורתנו הקדושה על מהות היהדות, כשתתגייר תהא גירותה גירות מושרשת בלב.
אך מפליאה מכל היא התייחסותו של הרב הראשי שבא אחריו, הרב איסר יהודה אונטרמן, שניבא על העליה הגדולה מברית המועצות, ואמר כיצד יש לנהוג בה. יש לקרוא את הדברים כאילו נכתבו היום, ומיד לעבור לעשייתן:
11. הרב איסר יהודה אונטרמן, שבט מיהודה שער חמישי (נכתב בשנת תשכ"ו)
...ובמיוחד אלה שבאים מרוסיה במשפחות מעורבות, לדעתי אין להחמיר עליהם בשאלות קשות מפני שנראה להם כאילו אנחנו מתגרים בהם. עובדה היא שהם רוצים באמת להתגייר וזה ברור לנו משתי פנים. מהצד האחד, הרי לא קלטו כלל את יסודות הדת הנוצרית מפני שלא לומדים שם דת בדרך כלל, וכל שכן לצעירים, שאין זכר לכך בבית ספר שם. כמו כן נקעה נפשם מהלהג שבדברי הכפירה הגסים שהם מלעיטים את הצעירים עד כדי הקאה, וכשמפרשים להם את עקרוני דת קדשנו – זהו אצלם כדין כתוב על נייר חדש שאינו נמחק מהר. ומצד שני, הבאים משם לכאן מלאים מרירות נגד הרדיפות על היהודים והשמצות שלהם על הדת שלנו, וגם לבם מר מאוד נגד ידידיהם וחבריהם הגויים, שלא עמדו להגן עליהם ובגדו בידידותם. משום כך, כשאנו מקבלים אותם באהדה מתקשרים הם בלב שלם עם העם היהודי וגם עם עצם היסודות של דת קדשנו, כמו שמירת שבת קודש, מאכלי כשר וכדומה. ואם הם אומרים בפה מלא לאחר שמפרשים להם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כי מקבלים עליהם לשמור – זוהי קבלה נכונה ואחרי הטבילה הם יהודים. אין איפוא מקום לחששנות יתירה שתגרום ח"ו לרחק אותם ועי"כ לרחק את המשפחה כולה. ואף כשהדחיפה לגירות באה לשם תועלת שמצאו בה, אין זה מבטל חלילה את עצם הקבלה, כפי שנתפרש לעיל, ומצוה לגיירם מיד ולא להשהותם, כפי שנזכר בפוסקים: "אח"כ מטבילין אותם מיד" ובתלמוד: "שהויי מצוה לא משהינן".
...במיוחד יש לזכור נקודה זו כשבאה משפחה מרוסיה ויש שם סיבוך הזקוק לתיקון בענייני משפחה, ובהרבה מקרים הצד היהודי זקוק גם הוא לתיקון רב, כי שם היה באמת קשה כקריעת ים סוף לשמור את המצוות, בודאי שאנו מחוייבים לחוס על שלימותה של המשפחה ולהסתכל במצבה מתוך השקפת תוה"ק בלי חששנות חסרת יסוד, וכמו שראינו הרבה מקרים שהבעל לצערנו מחלל שבת ואשתו יהודיה שומרת ומקיימת הכל בקפדנות ואינה נגררת אחריו, כך אפשרי הדבר גם בגיורת ואין לעשות השערה ע"י ק"ו פריכה בנידון זה...
ומכיון שהזכרתי את יהודי רוסיה מוצא אני את עצמי מחוייב לומר כי חלילה לנו להתייאש מהיהודים שם בנוגע לשמירת היהדות. יש יסוד להאמין כי כשנחיה ונזכה להביאם לכאן נוכל בעז"ה להשפיע עליהם לקרבם יותר ויותר לאמונה שלמה ותקיפה בקב"ה ובתורתו הנצחית, עד שמאלה יהיו במשך הזמן גם מחזיקים ומגינים של עיקרי היהדות הנאמנה נגד זרמי הכפירה ותנועות של פורקי עול. תקוה גדולה זו מבוססת על ההגיון הבריא ועל ידיעה נכונה במאורעות ההסטוריים שלנו, וכדאי להאריך קצת בהשקפתי זאת, המשמשת נקודת דחיפה בנוגע לגיורם של המעורבים במשפחות יהודיות שבין העולים.
השכל מחייב כי אלה העולים ששמעו כבר הרבה נאומים תאורטיים ולהג מכל סוגי הדברנים הקומוניסטיים על שלילת האמונה בכח עליון, בתורה ובמסורת, וכי האושר יבוא לאנושות באחוה ושלום שהקומוניזם יביא, ויחד עם זאת ראו בעליל את גודל האכזריות שלהם ואת האנוכיות הגסה, שעוקרת כל רגש של ידידות ושל אהבת הזולת עד שראשי המדינה שלהם הוציאו להורג את מיטב חבריהם בתנועה מפני חשש התחרות בעתיד – אלה מרגישים את הזיוף והשקר שבתנועה זו. והנה חכמינו אמרו לנו כלל גדול: כל הכופר בעבודה זרה כאילו מודה בכל התורה כולה. לאמר, הוא כבר קרוב לדרך הנכונה ובלי ספק יכיר את קדושת התורה, לאחר שנוכח באפסותן של מיני עבודה זרה.
ולכן היהודים שיבואו אלינו אחרי סבלם הממושך שם, וגם אלה הנכרים שנתערבו במשפחותיהם והיו שותפים לסבל ולקבלת השמצות, כשיתגיירו יכירו וידעו להבין אמתת דת קדשנו ואת המוסר הטהור והמזהיר שביהדות. אכן לא על הגיון והערת השכל בלבד מבוססת תקוותנו באחינו וגם באלה הנכרים הנלוים עליהם, כי גם דוגמאות מההסטוריה הנפלאה של עם ישראל מאשרים תקוותנו זו.
...אכן עתה, כשזכינו לחזות באתחלתא דגאולה, הולך ומתקרב אלינו מאורע של עליה עם קיבוץ נדחי ישראל, ובעז"ה תלך תנועה זו ותגדל בכמות ובאיכות ותילוה אליה אח"כ גם התקרבות למקור החיים שלנו, לדת קדשנו, להפצת התורה ולחיי התורה בפועל. הסימנים הראשונים מתבלטים בחיי אחינו ברוסיה, שמצב הרוחני שלהם היה ירוד ושפל כל כך עד שבחלקם הגדול לא ידעו מהמסורת המזהירה שלנו ולא היו מכירים את תפילותינו ואת אמונתנו – והנה כמו פתאום החלה תשוקה פנימית לדפוק בלבם להתקרב אל גוף האומה בארץ ישראל וגם אל הלך הרוח שלה כאשר אינך יודע דרך הרוח אומר קהלת כי אין לפרש מהיכן באה התעוררות זו, ויותר שהשליטים מתאמצים לכבות את השלהבת שבלב היהודים – היא מתלקחת יותר ויותר. כל זה ברור ונראה לעין.
...אין תקוה זו בגדר חלום, כי נזכרת היא במליצות נשגבות שבכתבי הקודש ודבר א-לוקינו יקום לעולם ואולי זהו פירוש הכתוב "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" וזה נתקיים במציאות.
ובכן אנו מצפים לתנועה כבירה בין היהודים לעלות לארץ, וזה מחייב אותנו להתכונן לקראת המשימה הגדולה בשתי בחינות. קודם כל עלינו להתאזר בסבלנות הנובעת מאהבת ישראל עמוקה, להראות להם פנים מסבירות עם רחשי אחוה. ייווכחו מהרה כי אך שקר ענו מציקיהם על היהודים הדתיים המסורים לתורה ומצוותיה ויכירו את הזוהר שישנו באהלי ישראל, אשר רוח האמונה שוררת בהם, ואת רגשות החמלה והחסד הממלאים את לבם. שנית – יכינו אולפנים מיוחדים לא רק ללימוד השפה, אלא גם לידיעת היהדות.
לשם כך יש להיזהר כי הטיפול באלה הזקוקים לגירות כדין תורה יהיה בעדינות ובהבנה בשים לב אל מה שעבר על אחינו אלה במצוקה הרוחנית שלהם. אח"כ נשתדל להפיץ ביניהם גם ניצוצות מזהר התורה ומקוים שזה יכה שורש בליבם. חלילה וחלילה להזניח את ההזדמנות.
אין צורך להוסיף מלה על דברים אלו. ויהי רצון שנזכה להתגשמותם במהרה.