|
|
|
|
האם יש אמת באסטרולוגיה?
בס"ד כט טבת תש"ע
האם יש אמת באסטרולוגיה?
כאשר פרעה מתחיל לספוג את עשר המכות הוא עוד לא יודע מה מחכה לו. לאחר מכת הדם, שארכה שבוע שלם, פתאום כל גבול מצרים שרץ צפרדים, והדבר הופך להיות מטרד עצום למצרים. הוא פונה למשה ומבקש ממנו להסיר את הצפרדעים, ובתמורה הוא יסכים לשלח את העם. משה מסכים מיד, ושואל מתי פרעה רוצה שזה יקרה. וכאן פרעה אומר דבר מפתיע מאוד:
1. שמות פרק ח, ד-ז
וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה: וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱ-לֹקֵינוּ: וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:
מדוע לא מבקש פרעה להסיר את הצפרדעים באותו רגע? - מסתבר שהוא עשה תרגיל לנסות את ה', והיה מוכן לגרום מטרד לכל המצרים ליום נוסף רק כדי לבדוק האם באמת מדובר בכוחות על טבעיים או לא. וכך כותב הראב"ע:
2. אבן עזרא - הפירוש הארוך (ר' אברהם אבן עזרא, המאה ה-12, ספרד) שמות ח, ו
ויאמר למחר. אמר רב שמואל בן חפני: אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כי מערכת כוכבי השמים הביאה הצפרדעים על מצרים, ומשה הוא יודע זה, וחשב פרעה, כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים, על כן נסהו להאריך ואמר למחר.
רואים אנו כי פרעה האמין בכוחות האסטרולוגיה, וכך מסבירים חז"ל גם את מה שהוא אמר למשה מאוחר יותר 'רעה נגד פניכם' - שישנו כוכב בשם רעה. משה השתמש בטענה זו לאחר חטא העגל, כשאמר לקב"ה (שמות לב, יב): "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם". אבל האם באמת יש אמת בדברים האלו? האם האסטרולוגיה היא דבר אמיתי, אלא שהתורה אסרה אותו, או שזה שקר ואחיזת עיניים בלבד?
הרמב"ם - שהושפע מאוד מהפילוסופיה, כידוע - מאוד נחרץ בשאלה זו:
3. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה פרק ד משנה ז
ממה שראוי שתדעהו, שהפילוסופים השלמים אינם מאמינים בטליסמאות, אלא צוחקים מהם ומאלה החושבים שיש להן השפעה. וביאור זה יארך, ואמנם אמרתי זאת ליודעִי שרוב בני האדם ואולי כולם מרומים בהם תרמית גדולה מאד, ובהרבה דברים מסוגם, ויחשבום דברים אמיתיים, ואינם כך. עד שהטובים החסידים מאנשי תורתנו חושבים שהם דברים אמיתיים אלא שהם אסורים בגלל התורה בלבד, ולא ידעו שהם דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר. והם דברים שזכו לפרסום רב אצל האומות, ושורש זה, הצאבה, והם העמים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שאצר ה' בליבו מן החכמה, והיו מגדלים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות שאינן להם, והם אשר יסדו את גזירת הכוכבים והכישוף והלחשים והורדת הרוחניות ושיחות הכוכבים והשדים והקסם והניחוש לכל ריבוי מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מאלה הענינים אשר שלפה התורה האמיתית חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה זרה וענפה. וזה, שהכזב הראשון הוא גזירת הכוכבים, אשר מוכח במופת בחכמה הטבעית ביטול הקדמותיה הראשונות, באומרם כוכב פלוני מזלו רע ופלוני מזלו טוב, וחלק פלוני מן הגלגל מתאים לכוכב פלוני, ומתנגד לכוכב פלוני, עם היות הגלגל כולו גוף אחד שחלקיו דומים, אין ניגוד בהם ולא הרכבה. ואלו שתי ההקדמות הן עמוד גזירת הכוכבים, אשר אם יתאמת ביטולן, כמו שכבר התאמת, יתבטלו פרטיה עד האחרון שבהם. אחר כך הורכב כזב שני על זה הכזב הראשון, והן הטליסמאות, ואמרו שאם יהיה כוכב פלוני שמזלו טוב במקום פלוני המתאים לו, תיעשה צורה בתואר כך והיא תביא תועלת כך, ואם היה כוכב פלוני שמזלו רע במקום פלוני המתנגד לו, תיעשה צורה בתואר כך והיא תרחיק נזק כך, והתפשט זה הענין כפי התפשטות גזירת הכוכבים ומה שמיוחס להם מן הפרטים. אחר כך הורכב כזב שלישי על זה השני, והיא עבודה זרה, ונאמר שזאת הצורה אשר תיעשה במזל כך ועל מצבה פלונית אם יוקטר לה באופן פלוני ויתפללו אליה במילים כך וישתחוו לה, וכך וכך, הרי היא תפסיק נזק כוכב פלוני ותביא תועלת פלוני.
ואלה הדברים כולם נעשו לצרכים, וזה, שבזמנים שעברו אוחדו בהם המדינות והוטעה בהם המון העם, ונאמר להם שתיקון ארצכם ומצביכם באלה הצורות, ושתתקבצו לבתיהן, ותגדלו אלו הזקנים אשר ילמדו סודותיהן, והתקיימה בזה המלכות, והאמינו שהוא דבר אמיתי, והיו אומרים, זה דבר כוכב פלוני וזה דבר מזל פלוני, ויגדלו אותו וילכו אחריו ויאמינו בו, כמו שנאמין אנחנו בנביאים עליהם השלום מן השלימות והמעלה. הלא תראה איך קראם הכתוב נביאי הבעל ונביאי האשרה. ובאו חלשי השכל אחרי כן ומצאו אותם הספרים ואותם האמרים וחשבו שהם אמת ושבהם תועלת, ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מסוים לתועלת עת. אמר ה' "אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם הטיב אין אתם". וכבר ביארו החכמים שכל מה שיחשבו בו שהוא מפעולות אלו הטליסמאות, אמנם קורה במקרה, ומיוחס להן. וזה ענין פילוסופי אמיתי.
וכן מצאתי להם הערה על גזירת הכוכבים שהיא נוהגת מנהג הניחוש, לא שהיא הסיבה כמו שחושבים הוברי שמים, אמרו, לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים. וזו היא סברת הפילוסופים בה. ואלה הדברים כולם אשר בדו הצאבה אין מהם בפילוסופית יוון לא מעט ולא הרבה. וכבר הארכתי גם כאן, אבל בענין של תועלת ותיקון אמונה, לפי שהאמונות התפלות של בני אדם בכוכבים ובטליסמאות אינן מעטות, וכבר נטשו בהן את התורה לגמרי בהאמינם באמיתותן.
בהלכות עבודת כוכבים הוא מגדיר את אחד הסוגים של העבודה הזרה - המעונן - בצורה דומה מאוד להורוסקופים ולאסטרולוגיה המוכרת לנו גם היום:
4. רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכות ח-ט
איזהו מעונן? - אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב, יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני.
אסור לעונן, אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיוֵן מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו, וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה.
ולאחר שמפרט הרמב"ם את כל סוגי העבודה הזרה הוא מקדיש הלכה לצורך הבהרת השקפתו שאין במעשים הללו אמת, והכל שקר וכזב:
5. רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה טז
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' א-לוקיך.
ואולם, אין להתכחש לעובדה שישנם מקורות רבים בחז"ל אשר מדברים על אסטרולוגיה ועל השפעת הכוכבים והמזלות על העולם ואפילו על ישראל. דוגמא לכך היא הסוגיה הארוכה במסכת שבת העוסקת בכך:
6. תלמוד בבלי שבת קנו, א
אמר להם רב חנינא: צאו והגידו לו לבר לוי: לא מזל היום גורם אלא מזל השעה גורם. מי שנולד במזל חמה יהיה אדם מאיר, יאכל משלו וישתה משלו וסודותיו מתגלים. אם יהיה גנב - לא יצליח. מי שנולד בכוכב נגה יהיה עשיר וייזונו אחרים ממנו. מה הטעם? - בגלל שתלוי בו האור. מי שנולד במזל כוכב יהיה מאיר וחכם, משום שהוא המלווה של כוכב חמה. מי שנולד בלבנה יסבול הרבה, יבנה ויסתור, יסתור ויבנה, יאכל מה שאינו שלו וישתה מה שאינו שלו וסודותיו כמוסים. אם יהיה גנב - יצליח. מי שנולד במזל שבתאי יהיה אדם שמחשבותיו מבוטלות. ויש אומרים: כל המחשבות עליו בטלים. מי שנולד בצדק יהיה איש צדיק. אמר ר' נחמן בר יצחק: וצדקן במצוות. מי שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים. אמר רב אשי: או רופא או גנב או קצב או מוהל. אמר רבה: אני במאדים נולדתי! אמר אביי: גם אתה מעניש והורג.
|
כתוב על פנקסו של ר' יהושע בן לוי: מי שנולד ביום ראשון בשבוע יהיה אדם בעל מידה אחת. - מה הכוונה מידה אחת? אם תאמר שהכוונה שלא יהיה בו דבר טוב, והרי אמר רב אשי: אני נולדתי ביום ראשון בשבוע! - אלא, שלא יהיה בו דבר אחד רע, והאמר רב אשי: אני ודימי בר קקוזתא נולדנו שנינו ביום ראשון. אני מלך והוא ראש הגנבים! אלא - או כולו ללטוב או כולו לרע, מכיון שביום הזה נבראו האור והחושך. מי שנולד ביום שני בשבוע יהיה רגזן. מה הטעם? - מפני שנחלקו בו המים. מי שנולד ביום שלישי בשבוע יהיה נואף. מה הטעם? מפני שנבראו בו העשבים. מי שנולד ביום רביעי יהיה אדם חכם וברור. מה הטעם? - מפני שנתלו בו המאורות. מי שנולד ביום חמישי יהיה גומל חסדים. מה הטעם? - מפני שנבראו בו הדגים והעופות. מי שנולד בערב שבת יהיה מחזר. אמר ר' נחמן: יחזר אחר מצוות. מי שנולד בשבת ימות בשבת, מכיון שחיללו עליו את השבת. אמר רבא בר רב שילא: וקדוש גדול ייקרא.
|
כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא - יהי גבר ולא חדא ביה. מאי [ולא חדא ביה]? אילימא ולא חד לטיבו - והאמר רב אשי: אנא בחד בשבא הואי! אלא - לאו חדא לבישו, והאמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא, אנא - מלך, והוא - הוה ריש גנבי! - אלא: אי כולי לטיבו, אי כולי לבישו. (מאי טעמא - דאיברו ביה אור וחושך.) האי מאן דבתרי בשבא - יהי גבר רגזן. מאי טעמא - משום דאיפליגו ביה מיא. האי מאן דבתלתא בשבא - יהי גבר עתיר, וזנאי יהא. מאי טעמא - משום דאיברו ביה עשבים. האי מאן דבארבעה בשבא - יהי גבר חכים ונהיר, מאי טעמא - משום דאיתלו ביה מאורות. האי מאן דבחמשה בשבא - יהי גבר גומל חסדים. מאי טעמא - משום דאיברו ביה דגים ועופות. האי מאן דבמעלי שבתא - יהי גבר חזרן, אמר רבי נחמן בר יצחק: חזרן במצות. האי מאן דבשבתא יהי - בשבתא ימות, על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא. אמר רבא בר רב שילא: וקדישא רבא יתקרי. אמר להו רבי חנינא: פוקו אמרו ליה לבר ליואי: לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם. האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן, יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה, ורזוהי גליין. אם גניב - לא מצלח. האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי, מאי טעמא - משום דאיתיליד ביה נורא. האי מאן דבכוכב יהי גבר נהיר וחכים, משום דספרא דחמה הוא. האי מאן דבלבנה יהי גבר סביל מרעין, בנאי וסתיר, סתיר ובנאי, אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה, ורזוהי כסיין, אם גנב - מצלח. האי מאן דבשבתאי יהי גבר מחשבתיה בטלין, ואית דאמרי: כל דמחשבין עליה בטלין. האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן, אמר רבי נחמן בר יצחק: וצדקן במצות. האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא. אמר רבי אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא. אמר רבה: אנא במאדים הואי! - אמר אביי מר נמי עניש וקטיל.
איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (=והולך ר' יוחנן לשיטתו), דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר "כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה", גויים יחתו, ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר "ויוצא אתו החוצה". אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "בן ביתי יורש אותי". אמר לו: לאו, "כי אם אשר יצא ממעיך". אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מאי דעתיך -דקאי צדק במערב, מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. (=האם אתה חושב כך בגלל שכוכב צדק נמצא במערב? - אני יכול להחזיר אותו למזרח). והיינו דכתיב "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו".
וגם מסיפורו של ר' עקיבא ניתן להוכיח שאין מזל לישראל. שר' עקיבא היתה לו בת. אמרו לו החוזים בכוכבים: ביום שבו היא תינשא, יישך אותה נחש והיא תמות. היה דואג על עניין זה מאוד. באותו יום נטלה את סיכתה ותקעה אותה בקיר, והתברר שהיא ננעצה בעיניו של נחש. בבוקר היא לקחה את הסיכה וגילתה נחש מת מחובר אליה. שאל אותה אביה: מה עשית? אמרה לו: בערב בא עני ודפק בדלת, וכולם היו עסוקים בסעודה, ואף אחד לא שמע אותו. קמתי, לקחתי את המנה שלי ונתתי לו. אמר לה: עשית מצוה! יצא ודרש "וצדקה תציל ממוות", ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.
|
וגם מסיפורו של שמואל ניתן להוכיח שאין מזל לישראל. ששמואל ואבלט היו יושבים, ועברו לידם אנשים בדרכם לחטוב עצים ביער. אמר אבלט לשמואל: איש זה ילך ולא יחזור, כי יישך אותו נחש וימות. אמר לו שמואל: אם בן ישראל הוא - ילך ויחזור. בעוד הם יושבים, הלך וחזר. קם אבלט, השליך את משאו ממנו ומצא נחש חתוך לשניים. אמר לו שמואל: מה עשית? אמר לו: כל יום אנחנו מחלקים את האוכל בין כולנו ואוכלים. היום היה אחד שלא היה לו לחם והתבייש. אמרתי לו: אני אחלק. כשהגעתי אליו עשיתי את עצמי כאילו אני לוקח ממנו, כדי שלא יתבייש. אמר לו שמואל: עשית מצוה. יצא שמואל ודרש: "וצדקה תציל ממוות - ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה.
|
ומדשמואל נמי, אין מזל לישראל. דשמואל ואבלט הוו יתבי, והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא. אמר ליה אבלט לשמואל: האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית. אמר ליה שמואל: אי בר ישראל הוא - אזיל ואתי. אדיתבי אזיל ואתי. קם אבלט, שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי. אמר ליה שמואל: מאי עבדת? - אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן. האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף. אמינא להו: אנא קאימנא וארמינא. כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה, כי היכי דלא ליכסיף. אמר ליה: מצוה עבדת! נפק שמואל ודרש: "וצדקה תציל ממות" ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.
וגם מסיפורו של רב נחמן בר יצחק ניתן להוכיח שאין מזל לישראל. שאמו של רב נחמן בר יצחק אמרו לה החוזים בכוכבים: בנך יהיה גנב. לא הניחה אותו ללא כיסוי ראש. אמרה לו: כסה ראשך כדי שתהיה עליך יראת שמים, ובקש רחמים. לא הבין מה אמרה לו אמו. יום אחד ישב ולמד תחת הדקל, נפלה הגלימה מראשו, הניף את עיניו וראה את הדקל. תקף אותו יצרו עד כדי כך שהוא חתך את המכבדת בשיניו.
|
ומדר"ע נמי, אין מזל לישראל. דר"ע הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא ומיתא. הוה דאיגא אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתא למכבנתא, דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: מאי עבדת? - אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת! נפק ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.
ומדרבי נחמן בר יצחק נמי, אין מזל לישראל. דאימיה דרבי נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה.
אגב, לגבי הערתו של רבה שהוא נולד במזל מאדים ובכל זאת הוא אינו רופא, גנב, שוחט או מוהל, ישנו סיפור מעניין במסכת מגילה אשר מעיד מה קרה לרבה כאשר הוא השתכר, ואז התגלו הכוחות התת-הכרתיים שלו:
7. תלמוד בבלי מגילה ז, ב
רבה ור' זירא עשו סעודת פורים ביחד. השתכרו. קם רבה ושחט את ר' זירא. למחרת ביקש עליו רחמים והחיה אותו. לשנה הבאה אמר רבה לר' זירא: בוא ונעשה שוב סעודת פורים ביחד, ענה לו ר' זירא: לא בכל שעה מתרחש נס.
|
רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.
הרמב"ן חולק על הרמב"ם מכל וכל, והוא טוען שהאסטרולוגיה היא דבר אמיתי ומוכח, אלא שאנחנו מצווים שלא לשמוע לו, מכיון שיש לנו נביאים:
8. רמב"ן דברים פרק יח פסוק ט
ועתה דע והבן בעניני הכשפים, כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד, גזירת עליונים אשר שם להם. אבל היה מנפלאותיו העצומות, ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות, וכחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים בפנים אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו...
וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם (חולין ז ב) שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי איסור הכלאים, כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה, כאשר פירשתי כבר.
ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם...
הנה אסר לך השם המעשים האלה הנזכרים בעבור שהם תועבות לפניו ובגללם הוריש הגוים ההם מפניך, ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו, ואתה תשמע ממנו מה יפעל א-ל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש, שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך, אבל הנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה... והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו, כי הנחשים שורש דבר נמצא בם ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם:
מתוך הדברים האלה הוא אף מסיק מסקנה הלכתית חדשנית: אדם ששומע משהו מהאסטרולוגים בניגוד לרצונו (שהרי אסור ללכת אליהם) - מחוייב לעשות מה שהם אומרים, כי אחרת הוא סומך על הנס!
9. שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רפג
ומההיא שמעתא, דפרק מי שהחשיך, נמי משמע דמותר לשמוע להם, ולהאמין דבריהם. מאברהם, שאמר: נסתכלתי באצטגנינות. ומדר' עקיבא, דהוה דאיג אמלתא דברתיה טובא. ולאחר שניצלה, דרש דמשום צדקה ניצלה ממיתה ממש. ש"מ: מאמין היה בהם. ומעובדא דרב נחמן בר יצחק, נמי, אלא שפעמים הקב"ה עושה נס ליראיו, לבטל מהם גזירת הכוכבים. והם מן הנסים הנסתרים, שהם בדרך תשמישו של עולם, שכל התורה תלויה בהם. לפיכך, אין שואלים בהם, אלא מהלך בתמימות, שנאמר: תמים תהיה עם ה' א-לוקיך. ואם ראה בהן דבר, שלא כרצונו, עושה מצות ומרבה בתפלה. אבל אם ראה באצטגנינות, יום שאין טוב למלאכתו, נשמר ממנו ואינו סומך על הנס. וכסבור אני, שאסור לבא כנגד המזלות על הנס.
יש כאן מחלוקת קיצונית, אם כן, בין הרמב"ם לרמב"ן: הרמב"ם יגיד שאם אדם פועל ע"פ מה שיאמרו לו בגלל המזלות הוא עובר על איסור מעונן, ודינו מיתה, ואיל הרמב"ן יאמר שהוא חייב לעשות כן, ואם לא עושה כן - הוא סומך על הנס!
אגב, יש לציין שאותה מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן אינה מסתיימת רק בספרי ההלכה שלפני חמש מאות שנה. השאלה הזו רלוונטית ביותר אפילו בספר החוקים של מדינת ישראל. למרבה ההפתעה, בתוך חוק העונשין של מדינת ישראל, בין העבירות של קבלת דבר במרמה ותחבולה, לבין העבירה של הזיוף, נמצאת עבירה מפורשת שהכותרת שלה הוא כישוף. האם במדינת ישראל אסור לכשף? הדבר הזה תלוי באופן שבו מבינים את הסעיף הזה. וזה לשון המחוקק הישראלי:
10.חוק העונשין התשל"ז-1977, סעיף 417
(א) המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר, דינו - מאסר שנתיים; קיבל דבר בעד מעשה הכישוף או על פיו, דינו - מאסר שלוש שנים; לענין סעיף זה, "כישוף" - לרבות מעשה קוסם והגדת עתידות.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מעשה קוסם או הגדת עתידות שאינם חורגים מגדר שעשוע או בידור, והשעשוע או הבידור ניתנים ללא תמורה, או שתמורתם היא מחיר הכניסה בלבד למקום עריכתם.
מה הכוונה 'המתחזה לעשות מעשה כישוף'? האם זה אומר שמי שעושה כן בלא התחזות אינו עובר על העבירה? לכאורה זו יכולה להיות טענת הגנה של אדם שמואשם בעבירה זו, שהוא לא רק מתחזה אלא באמת מכשף. (אגב, בעבר טענה כזו היתה מוליכה אותו ישירות לגרדום...) אבל הפסיקה בישראל אינה מכירה בקיומו של כישוף כלל, וממילא כל מי שעושה כישוף יואשם בעבירה זו.
הפסיקה בישראל אינה מכירה בכישוף כדבר אמיתי, ולכן מפרשים את כל מי שעושה מעשה כישוף כמתחזה, והוא ייענש על כך. יש שכתבו שגם מהרמב"ם ניתן להוכיח שהוא האמין בכוחו של הכישוף למרות כל מה שכתב, שהרי הרמב"ם חילק בין העושה מעשה כישוף לבין המתחזה:
11.רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה טו
המכשף חייב סקילה. והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות, מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל "לא ימצא בך" הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ואין לוקין עליו שנאמר "מכשפה לא תחיה".
וכך כתב סגן פרקליטת מחוז המרכז במאמר שהוא כתב על הנושא הזה:
12.עבירת הכישוף: אות מתה, שמא הגנה מפני מכשפים? / אילן שדי
הרמב"ם מבדיל בין דינו של מכשף "אמיתי" לזה של מתחזה שרק אחז עיניים "כאילו עשה מעשה ולא עשה", כך והראשון דינו סקילה בעוד האחרון לוקה מכת מרדות.
בשולי הדברים אציין בקצרה, כי אבחנת הרמב"ם מעניינת בשני מישורים, הראשון הוא הכרתו המשתמעת של גדול המתנגדים לכישוף באמיתותו, והשני ההקלה בדינו של המתחזה, לפי הרמב"ם, בעוד וחוק העונשין הישראלי מעניש, לכאורה, רק את המתחזה לעשות.
ואולם, כמובן שהדברים האלה נובעים מחוסר הבנה פשוט ברמב"ם. הרמב"ם אינו מחלק בין העושה מעשה כישוף 'אמיתי' לבין המתחזה לעשות מעשה כישוף, אלא בין אדם שעשה מעשה בפועל לבין אדם שרק גרם לאנשים לחשוב שהוא עשה מעשה. שהרי ההלכה היהודית אינה מכירה באפשרות להלקות אדם על לאו שאין בו מעשה. לכן אומר הרמב"ם שאם הוא גם עשה מעשה - והכוונה לכל מעשה שהוא - הוא ילקה, אבל אם הוא לא עשה שום מעשה מוחשי הוא לא ילקה.
בס"ד
הדף הקודם | הדף הבא
|
|