|
|
|
|
למה יש יהודים שלא מניחים תפילין?
בס"ד ז שבט תש"ע
למה יש יהודים שלא מניחים תפילין?
אחת המצוות המופיעות בפרשתנו היא מצוות התפילין. שתיים מתוך ארבע הפרשיות הנמצאות בתפילין מקורן בסוף פרשת השבוע:
1. שמות פרק יג, פסוקים א-טז
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה': מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה': וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם:
מצוות התפילין היא אחת המצוות היסודיות ביותר ביהדות. חז"ל (קידושין לה, א) אמרו על הפסוק "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ" שהוקשה כל התורה כולה למצוות תפילין, וזהו אחד המקורות לכך שבכל התורה כולה נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. ובאמת, הרבה מימרות של חז"ל מדגישות את חשיבות המצוה הזו והיותה אחת ממצוות היסוד של עם ישראל:
2. ברכות דף יד עמוד ב
אמר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים.
ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה - יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל - מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'".
רואים אנו כי הנחת התפילין נחשבת לקבלת עול מלכות שמים. ומי שאינו מניח תפילין, אומרת הגמרא, עובר על לא פחות משמונה מצוות עשה:
3. מנחות דף מד עמוד א
אמר רב ששת: כל שאינו מניח תפילין - עובר בשמונה עשה, וכל שאין לו ציצית בבגדו - עובר בחמשה עשה, וכל כהן שאינו עולה לדוכן - עובר בג' עשה, כל שאין לו מזוזה בפתחו - עובר בשני עשה וכתבתם וכתבתם. ואמר ר"ל: כל המניח תפילין מאריך ימים, שנאמר (ישעיהו לח, טז): "ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי".
עוד אמרו חז"ל שאחת ההגדרות לעם הארץ היא אדם שאינו מניח תפילין:
4. ברכות דף מז עמוד ב
תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו. רבי נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
יתרה מזו: הגמרא אומרת שמי שאינו מניח תפילין עונשו חמור מאוד:
5. ראש השנה דף יז עמוד א
פושעי ישראל בגופן, ופושעי אומות העולם בגופן - יורדין לגיהנם, ונידונין בה שנים עשר חדש. לאחר שנים עשר חדש גופן כלה, ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם"... פושעי ישראל בגופן מאי ניהו? אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין.
ואולם, למרות הדברים החמורים שנאמרו בגמרא על מי שאינו מניח תפילין, מוצאים אנו כי כבר בתקופת התנאים היו רבים שלא הקפידו על המצוה הזו. ר' שמעון בן אלעזר מעיד על כך שבזמנו - בניגוד לברית מילה ולאיסור עבודה זרה - לא הקפידו כל-כך על מצוות תפילין, והוא גם מסביר מהי הסיבה לכך:
6. שבת דף קל עמוד א
תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה בידם. דאמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא? אמר אביי: שלא יפיח בהם, רבא אמר: שלא יישן בהם. ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים? - שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל, שכל המניח תפילין על ראשו - יקרו את מוחו. והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק. וראהו קסדור אחד, רץ מלפניו ורץ אחריו. כיון שהגיע אצלו - נטלן מראשו ואחזן בידו. אמר ליה: מה בידך? - אמר לו: כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה. לפיכך היו קוראין אותו בעל כנפים. מאי שנא כנפי יונה דאמר ליה, ולא אמר ליה שאר עופות? - משום דדמיא כנסת ישראל ליונה, שנאמר "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ". - מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל - מצוות מגינות עליהן.
בין המימרה של ר' שמעון בן אלעזר לבין הסיפור על אלישע בעל כנפיים מופיעה מימרה של ר' ינאי שתפילין צריכות גוף נקי. יש שהסבירו שהדברים נאמרו כבדרך אגב, מכיון שהסיפור על אלישע בעל כנפיים תמיד מופיע אחרי המימרה של ר' ינאי. ויש שאמרו שהעובדה שאנשים אינם מקפידים כל-כך על מצוות תפילין היא בגלל המימרה של ר' ינאי שתפילין צריכות גוף נקי, ומכיון שלא כל אחד יכול להישמר שגופו יישאר נקי, לכן אנשים מעדיפים שלא להניח תפילין כלל מאשר להניח אותם בגוף שאינו נקי.
בכל מקרה רואים אנו שבזמן התנאים היו שלא הקפידו על הנחת תפילין. ההסבר שניתן לכך הוא הסבר רעיוני, שמכיון שלא הסכימו לקדש את השם על מצוות תפילין היא לא נשמרה בעם ישראל. אבל ישנו גם הסבר אחר לעובדה שאנשים נטו לזלזל במצוות תפילין, והיא בגלל שהמצוה הזו גרמה לאנשים להיות צבועים: ראו אנשים המניחים תפילין והניחו שהם גם מתנהגים כפי שראוי לעובד ה' להתנהג, וכשהתאכזבו מהתנהגותם של האנשים, הם העדיפו שלא להניח תפילין כלל:
7. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב הלכה ג
א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי. מפני מה לא החזיקו בהן? מפני הרמאים. עובדא הוה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה. א"ל: לא לך הימנית אלא לאילין דברישך הימנית. ר' ינאי היה לובשן אחר חולייו ג' ימים לומר שהחולי ממרק מה טעם? "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי". רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא וכך נהג ר' אליעזר תלמידו.
ר' ינאי, שאומר שתפילין צריכין גוף נקי, לא היה מניח תפילין כי אם לאחר שהיה חולה שלושה ימים, שאז הוא הרגיש שהחולי מירק את גופו, ועכשיו הגוף שלו נקי מחטאים. האם בשאר הימים הוא בכלל לא היה מניח תפילין? - לא ברור.
הסיפור שהובא על אותו רמאי שכפר בפקדון מובא באופן מלא בפסיקתא, ושם ברור שהתפילין אכן גרמו לכך שיאמינו. מדובר בגֵר שהניח תפילין, והאורח שלא הכירו הניח שזהו אדם אמין, עד שהתברר לו שאין זה כך:
8. פסיקתא רבתי פיסקא כב
מעשה היה באדם אחד שהיה טעון ממונו בערב שבת. נכנס לבית הכנסת. ראה אדם מתפלל ותפילין על ראשו. אמר לו: אין לי איפה לשמור את כספי אלא אצלך, שאתה שומר מצוות. הפקיד אצלו את כספו. במוצאי שבת כפר לו. אמר לו: לא האמנתי לך אלא לשם הקדוש שעל ראשך! נתעטף בטליתו ועמד והתפלל באותו מקום. אמר לפניו: ריבונו של עולם, לא האמנתי אלא לשמך הקדוש שהיה על ראשו. מתוך התפילה נרדם באותו מקום. התגלה לו אליהו הנביא ואמר לו: אמור לאשתו של אותו אדם שהיה להם סימן ביניהם שהם אכלו חמץ בליל פסח ואכלו בליל יום הכיפורים, ושתתן לך את הכסף שנמצא במקום מסוים. הלך ואמר לה ונתנה לו. כיון שבא אותו אדם לביתו היכה את אשתו. אמרה לו: למה אתה מכה אותי? הרי מסרת לו את הסימנים! אמר: הואיל ונתפרסמנו נחזור לסורנו.
|
מה תלמוד לומר לא תשא את שם ה' א-לוקיך לשוא, שלא תהא תפילין נושא וטליתך עוטף והולך ועובר עבירות, אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי. מפני מה לא החזיקו בהם בני ישראל? מפני הרמאים.
עובדא הוה בחדא גברא דהוה טעין ממוניה בערובתא דשבתא באפי רומשא. על בי כנשתו, אשכח גברא מצלי ותפילים על רישיא, אמר ליה לית לי מפקיד הדין ממונא אלא גבי הדין דהוא עטר מצוות. דברייה, נשא ואפקדיה לגביה. בא לאפוקי שבתא כפר ביה, אמר ליה לא לך הימנית אלא להדא שמא קדישא דהוא על רישך, נתעטף טליתו ועמד ונתפלל באותו מקום, אמר לפניו רבונו של עולם לא הימנית אלא לשמך קדישא דהוה על רישיה, מקום צלי נח ודמך ליה, איתגלי אליהו זכור לטוב על ההוא גברא, אמר זיל אמור לאיתתא דההוא גברא סימן דהוה לך עמיה אכלין בלילי פסחא חמיר ובלילי צומא רבה מן ההוא מינא הבי לי מקמת פלן, נסתה ויהבה ליה, כיון דאתא שרי חביט עלה אמרה ליה מה את חביט עלי סמנא דהוה ביני לביניך יהב לי ויהבת ליה. אמר הואיל ונתפרסמנו נחזור לסורינו, מכאן אמרו אל תאמין בגר עד עשרים ושתים דורות.
ראינו כי כבר בימי התנאים היו הרבה אנשים שלא הניחו תפילין. לא היה זה בהכרח מתוך זלזול במצוה, שהרי ר' ינאי לא הניח תפילין דוקא בגלל החשיבות הרבה שהוא ייחס למצוה זו. ובכל זאת, השורה התחתונה היא שהרבה יהודים לא הניחו תפילין למרות הדברים החמורים שראינו כנגד אנשים שאינם מניחים תפילין.
היום, בדרך כלל אחד ה'מבחנים' לאדם שהוא שומר תורה ומצוות היא השאלה האם הוא מניח תפילין כל יום. קשה לצייר אדם שמגדיר את עצמו כאדם דתי, ובכל זאת הוא אינו מניח תפילין כל יום.
כיצד היה הדבר בדורות הקודמים? האם התופעה של יהודים שומרי תורה ומצוות שלא הניחו תפילין היתה נפוצה?
מתוך המקורות שנראה ניתן להוכיח כי התופעה שהעיד עליה ר' שמעון בן אלעזר המשיכה גם שנים רבות אח"כ, וגם בימי הגאונים היו אנשים שלא הניחו תפילין, עד כדי כך שרב האי גאון נשאל האם הוא עצמו מניח תפילין, והאם מי שמחליט להניח תפילין זה נחשב כיוהרא וממילא יש בכך אף איסור:
9. רב האי גאון (המאה ה-10, בבל) תשובות הגאונים החדשות סימן קסא
כך ראינו שבארץ ישראל מימים הראשונים כיון שהיו הרבה גזירות ולא יכלו להניח תפילין, נשתכחה מהם. ובבבל זהירים מאוד במצוה זו, ובעיקר החכמים יושבי בתי המדרש. והיו בתים מיוחדים לייצור תפילין, ומי שרוצה יכול היה ללכת לשם ולקנות... ושאר העם בחוצות לא היו מניחים תפילין כי צריכים להתעסק עם גויים, ואולי יגעו בהם נידות וזבות. אבל בעת התפילה מניחים. וכיון שהיו באים מארץ ישראל לכאן אנשים שאינם מניחים, והולכים מכאן לשם ורואים ראשי ישיבות וחכמים שלא מניחים תפילין, היו מעט שהתקלקלו... אבל לשכוח לגמרי חס ושלום שנשתכחו, ויש רבים במדינתנו ובשווקים רבנים וקשישים שמניחים תפילין...
|
וששאלתם אמרינן בגמרא (ראש השנה יז, א) פושעי ישראל בגופן אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין, והאידנא מאי טעמא זלזלי ביה רוביה דעלמא, אי משום מעשה דאלישע בעל כנפים, כבר פרשו גאונים הראשונים ההוא בשעת השמד. ויש מקצת התלמידים שמניחין תפילין, מי מחזי כיוהרא או לא או דילמא קיומי מצוה עדיף, היאך מנהג אדונינו ומנהג הישיבה, ואם לא נהגו בכך, מאיזה טעם, ילמדנו אדונינו.
הכין חזינא דבארץ ישראל מימים הראשונים כיון דנפישי שמדא ולא יכלי לאחותי תפילי אשתכחן מנהון, ובבבל טובא הוו זהירין וביותר רבנן יושבי מדרשות, והוה איכא בתי דמיעבדן בהון תפילין ומאן דניחא ליה אתי וזבין כדקאמ' ליה אביי לרבינא תפילין השתא בי רב חבו שכיחי. ושאר העם בחוצות לא הוו קבעין דצריכין למנגע בגוים ודלמא חייפין בהו נדות וזבות, אבל בעת תפילה קבעינן. וכיון דהוה אתו מארץ ישראל להכא לא מחתינן תפילי ואזלי' מהכא להתם ואשכחין ראשותא ורבנן דלא מחתין תפילי, אימעוטי קליקלי בכל דור ודור דאידמי להון לשאר עמא דצריכות גוף נקי כאלישע בעל כנפים, וטובא פרישו להון ראשונים דלא צריכין השתא כיון והוה מחלין על נפשיהון ואמעיטו. אבל לאשתכוחי לגמרי חס ושלום דאישתכחו, וטובא איכא במדינאתא וברוסתקי רבנן וקשישי דמחתין תפילין...
ומי שמניח אותם חס ושלום שזה נראה כיוהרא, ואין לחשוש ליוהרא אלא בדבר שאינו חייב בו ועושה אותו בפני רבים במידת חסידות... אבל תפילין שכל אדם חייבים בהם, משום שאחרים פושעים זה שלא פושע לא נראה כיוהרא. אבל ודאי אם אדם פרוץ הוא ולא שומר מצוות ודוקא במצוה שבה רבים פרוצים הוא נזהר אבל במצוות אחרות שבהם אחרים זהירים והוא פושע, יש לחשוש ליוהרא. ולמנוע אותו אי אפשר, שאיך נמנע אדם ממצוה?וכי משום שהוא פושע במצוה אחת יימנע מאחרת? אלא אם כך הוא, עליו להניח תפילין בביתו ושלא בפני רבים. אבל אם הוא איש שאינו פרוץ ולא פושע במצוות, למרות שאינו ידוע בגוף נקי ובזהירות ובחסידות לא נראה כיוהרא, והלואי שאחרים יראו אותו ויעשו כמותו ובודאי מי שהוא אדם חשוב וזקן, שאם לא יניח עובר על חילול השם.
|
ומאן דקבע להו חס ושלום דמחזי כיוהרא, וליכא למיחש ליוהרא אלא מידעם דלא מיחייב ביה ועביד ליה בפני רבים מידת חסידות, כיון שכולי עלמא לא קא מימנעי מן ההיא מילתא והוא קא מימנע מינה, או דקא עביד מאי דלא קא עבדין כולי עלמא, מיחזי כיוהרא... אבל תפילין דכל אדם חייבין בהם ומשום דאחריני פשעין מאן דלא פשע לא מחזי כיוהרא. אבל ודאי אי אניש פריצא הוא ולא ידע בשמור מצות והדא מילתא דרבים פושעים בה הוא דקא מזדהר ביה אבל מילי אחרנייתא דרבים זהירין בהו קא פשע, אית למיחש ליוהרא. ולמימנעיה לא איפשר, דהיכין מימנע אדם ממצוה, משום דקא פשע מן חדא מימנע מן חדא, אלא אי הכי הוא מיבעי ליה לאחותיה בביתיה ושלא בפני רבים דאמרין מאי טעמא זהיר האי בהדא מצוה מכל מצות אלא לאחויי יוהרא. אבל אי גברא דלא פריץ דלא ידע דפשע במצות, אע"ג דלא ידיע בגוף נקי ובזהירות וחסידות לא מיחזי כיוהרא, ואיכא למימר דאחרין נמי כד חזיין ליה עבדין כוותיה. וביותר מאן דאיתיה גברא רבה קשישא מעליא דאי לא קבע קאי בעון דחילול השם.
ר' יעקב ממרוויש כתב את ספר השו"ת החריג ביותר בכל הדורות. זהו ספר של שאלות ותשובות הלכתיות ללא משא ומתן הלכתי, אלא באופן של שאלות ותשובות שהוא קיבל בגילויים שהיו לו. ישנו דיון ארוך בפוסקים האם ניתן לייחס משקל הלכתי לתשובות אלו או ש"לא בשמים היא", ואין לייחס להם משקל הלכתי. ואולם, תשובות אלו מצוטטות בהרבה ספרי פוסקים בכל הדורות.
בכל אופן, ודאי שאפשר להשתמש בספר הזה כעדות למה שהיה קיים בתקופתו, ואנחנו כבר מדברים על מאות שנים אחרי חתימת התלמוד, בסוף תקופת בעלי התוספות, וגם הוא מעיד על כך שיהודים רבים אינם מניחים תפילין, והוא שואל האם הם ייענשו על כך או לא. יש להדגיש שאין הכוונה ליהודים שאינם מניחים את התפילין כל היום, אלא ליהודים שאינם מניחים אפילו בשעת התפילה!
10.שו"ת מן השמים (ר' יעקב ממרוויש, המאה ה-12, צרפת) סימן כו
ועוד שאלתי על שאינם מניחים תפלין בכל יום אם היא עבירה גדולה ועונשה מרובה, ואם דומה למי שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל שמכין אותו עד שתצא נפשו או שיעשה, או אם יש לו טענה בעבור שצריכין גוף נקי שלא יישן בהם ושלא יפיח בהם ומטעם זה אין אנו מניחים אותם בכל היום.
והשיבו: אין אומרים במצוות 'זו דומה לזו', כי יש מצוות קלות כגון סוכה ולולב והדומה להם שהמבטל אותם עונשו מרובה שדומה ככופר בהן, ואינו דומה מבטל מקצת המצוה למבטל את כולה, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. כל זה השיבו לי באמת. ונראה שאין עונשו מרובה כמבטל מצות סוכה אך פשיעה היא בידינו כשאין אנו מניחין אותם מיראה שמא יישן בהם ושמא יפיח בהם, כי טוב לבטל מקצתה מלבטל כולה.
לדבריו, עדיף לבטל מקצת המצוה מאשר לבטל את כולה. כלומר שאם יש אנשים שחוששים להניח תפילין בגלל דבריו של ר' ינאי שתפילין צריכים גוף נקי, הרי עדיף שיניחו תפילין ללא גוף נקי ויקיימו בכך חלק מן המצוה מאשר שלא יקיימו את המצוה הזו בכלל. אגב, באותו ספר מובאת שאלה נוספת בעניין תפילין, והיא מתייחסת למחלוקת המפורסמת שאנחנו קוראים לה מחלוקת רש"י ורבנו תם בסדר הפרשיות בתפילין. לפי רש"י סדר הפרשיות הוא כפי שהוא מסודר בתורה: קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע. ואילו לפי ר' תם (ובעצם זו כבר היתה שיטה בגאונים ועוד לפני כן) סדר הפרשיות הוא: קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע ישראל, כך ששתי הפרשיות שמתחילות ב"והיה" יהיו סמוכות זו לזו, ושתי השי"נים בתפילין יהיו ליד הפרשיות שיש בהם שי"ן: קדש לי כל בכור ושמע ישראל.
פעמים רבות שואלים כיצד תתכן מחלוקת בשאלה זו, והרי לכל אחד יש תפילין, וניתן פשוט לבדוק זאת. התשובה לכך יכולה להיות, כפי שראינו, שמצוות תפילין לא היתה נפוצה כל כך בישראל, ולכן השתרשו בעם שני סוגי התפילין הללו. ואולם, יכול להיות שבדורות הראשונים לא היתה הקפדה על הסדר של הפרשיות, ובשלב מסוים רצו לאחד את שני המנהגים הקיימים.
בכל אופן, ר' יעקב ממרוויש שאל בחלומו איזה סדר הוא הסדר הנכון, וזו התשובה שהוא קיבל מן השמים:
11.שו"ת מן השמים (ר' יעקב ממרוויש, המאה ה-12, צרפת)סימן ג
ועוד שאלתי על סדר פרשיות שבתפלין וכך היתה שאלתי: אנא המלך הגדול הגבור והנורא חכם הרזים מגלה נסתרות מגיד נעלמות שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפלין. כי יש מהחכמים האומרים הויות באמצע ואם החליף פסולות, ויש מחכמים האומרים הויות כסדרן ואם החליף פסולות ועתה מלך מלכים צוה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב.
והשיבו: אלו ואלו דברי א-לוקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקב"ה אומר הויות באמצע וכל פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן.
הסמ"ג סבור שהמחלוקת הזו היא אחת הסיבות לכך שאנשים רבים לא הניחו תפילין, כי הם חששו שמא הם מברכים ברכה לבטלה. שהרי לפי רש"י מי שיניח תפילין של רבנו תם מברך ברכה לבטלה, ולפי רבנו תם מי שמניח תפילין של רש"י מברך ברכה לבטלה. והרי האיסור לברך ברכה לבטלה נלמד מהמלים 'לא תשא את שם ה' א-לוקיך לשוא', שהוא אחד מעשרת הדיברות, והוא מצוות לא תעשה. ההגיון אומר, לכאורה, שעדיף לבטל מצוות עשה ולא להניח תפילין כלל מאשר להסתבך עם הספק שאולי אני עובר על מצוות לא תעשה, ומה עוד שמדובר במצוה שהיא אחת מעשרת הדיברות!
ואולם, הסמ"ג מביא פתרון אחר על מנת שלא תהיה כאן ברכה לבטלה: להניח תפילין של רש"י בברכה ומיד אח"כ להניח תפילין של רבנו תם (ואפילו שהם מונחים ביחד זה לצד זה, כי יש מקום בגוף לשתי זוגות תפילין!):
12.ספר מצוות גדול (ר' משה מקוצי, המאה ה-13, צרפת) עשין סימן כב
אם כן סדר הנחה של רבינו שלמה פסול לדבר הגאונים וסדר הנחת הגאונים פסול לדברי רבינו שלמה וירא שמים חושש משום ברכה לבטלה אם אינו מניח רק כדברי האחד מן הגאונים הלכך יניח שניהם שנים של יד בברכה אחת ואחר כך מניח שנים של ראש בברכה אחת שהרי יש בראש וכן בזרוע מקום להניח שני תפילין כדאיתא בפרק המוצא תפילין (עירובין צה, ב), ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד אם כן יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ואף על פי שמפסיק בין של יד לשל יד ברכת תפילין הראש זהו טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל
גם התוספות מעידים על כך שבזמנם יהודים רבים לא הניחו תפילין, אך הוא אינו מקבל את ההסבר שראינו בתלמוד הירושלמי שבגלל הרמאים העדיפו לא להניח תפילין כלל, ומסביר שהתלמוד הירושלמי רק אומר שמפני הרמאים לא מגדירים כל יהודי שמניח תפילין כאדם נאמן. ובכל אופן, לגבי דברי הגמרא על 'קרקפתא דלא מנח תפילין' מסביר התוספות שאין הכוונה למי שאינו מניח תפילין בגלל שגופו אינו ראוי לכך, אלא רק למי שמזלזל ובועט במצוה:
13.תוספות מסכת שבת דף מט עמוד א
ואין תימה על מה שמצוה זאת רפויה בידינו שגם בימי חכמים היתה רפויה כדתניא בפרק ר' אליעזר דמילה (לקמן קל.) ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שלא מסרו עצמן ישראל עליה בשעת גזירת המלכות כגון תפילין עדיין היא רפויה בידם. והא דאמרינן בפ"ק דראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין אומר ר"ת דמיירי באותן שעושין מחמת מרד ומבזין המצות ושוחקין ברצועה שבידם ובראשם כדאמר ביומא (דף לו:) פשעים אלו המרדין. והא דאמר במדרש תפילין מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאים אין נראה לר"י דמשום רמאין נמנעו מלעשות מצוה אלא הכי פירושו: מפני מה לא החזיקו נאמנות באדם המניח תפילין וקאמר מפני הרמאין שהיו מניחין תפילין לרמות בני אדם כדמפרש התם מעשה בתלמיד אחד שהפקיד מעותיו אצל אחד שהיה מניח תפילין כשתבע בו אמר להד"ם אמר ליה אותו תלמיד לא לך הפקדתי אלא לתפילין שעל ראשך וצ"ע שם.
ומי שמחפש דרכים לשכנע יהודים להתחיל להניח תפילין יכול לקבל רעיונות מהסמ"ג. הוא ניסה לשכנע יהודים רבים להתחיל לקיים מצוה זו, אבל הצליח בכך רק אחרי רעידת אדמה גדולה שהיתה בספרד בשנת 1236:
14.ספר מצוות גדול (ר' משה מקוצי, המאה ה-13, צרפת) עשין סימן ג
עוד אמרו רבותינו במסכת מנחות (מג, ב) כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הוא בחזקה שלא יחטא שנאמר "החוט המשולש לא במהרה ינתק" ואומר "חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם", פירוש (רמב"ם) מלאך הם מצות השם החונים סביבותיו ומזכירין אותו עבודת הבורא וכן מצינו שם באדם אחד שנמנע מעבירה גדולה על ידי ציציותיו שראה ונזכר. ועוד אמרו רבותינו (שם) כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו. ויהי אחר ארבעה אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת עולם היתה סיבה מן השמים להוכיח ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקב"ה זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות הגוים וחזיונות הככבים ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת א-לוקים ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין מזוזות וציצית וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבלו דברי בכל המקומות.
הדף הקודם | הדף הבא
|
|