|
מפני תרעומת המינין - שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש - ברוך - הוא ושמעו מפיו בסיני.
המינין - תלמידי ישו.
|
וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא, אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא, אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין.
אגב, כדאי לציין שהגמרא בהתחלה אמרה שרצו לעשות זאת בגבולין, אבל אח"כ השתמשה בביטוי 'שכבר ביטלום' ומשמע שבהתחלה התקנה היתה גם לגבולין, אלא שביטלו את זה בגלל תרעומת המינים.
ומה היא אותה תרעומת? - מוסבר בירושלמי שהתרעומת היא העובדה שהמינים האלה (שהם הנוצרים, כאמור) הסבירו שרק עשרת הדיברות נאמרו ע"י הקב"ה, ואילו שאר המצוות הן פרי פיתוחו האישי של משה:
3. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה ה
דין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? - מפני טענת המינין שלא יהו אומרים אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני
ואולם, למרות שהגמרא אומרת שלא תיקנו לומר את עשרת הדיברות בכל יום, בטור ובשולחן ערוך מובא שטוב לומר זאת, אם כי הרמ"א מסייג את הדברים ואומר שיש לומר את זה רק ביחידות ולא בציבור:
4. שולחן ערוך אורח חיים סימן א סעיף ה
טוב לומר פרשת העקדה (בראשית כב, א - יט) ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת עולה (ויקרא א, א - ז) ומנחה (ויקרא ב, א - יג) ושלמים (ויקרא ג, א - יז) וחטאת (ויקרא ד, א) ואשם.
הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור.
הרמב"ם נשאל שאלה הלכתית בדבר השאלה האם יש לעמוד כשקוראים את עשרת הדיברות בציבור. הקהילה ששלחה אליו את השאלה נהגה דורות רבים לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות, אבל מיום שהגיע אליה רב חדש הוא הנהיג שלא לעמוד, וכך נהגו כולם. יום אחד הגיע ממונה חדש לעיר, והוא ניסה להחזיר את המנהג המקורי של הקהילה ולעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות. הרמב"ם נשאל כיצד יש לנהוג במקרה זה:
5. שו"ת הרמב"ם סימן רסג
בדבר עיר, שהנהיגו לה חכמיה ומכובדיה לישב בעת קריאת עשר הדברות בספר התורה בציבור, הואיל וזאת העיר היתה מקודם מעוטת החכמה. וכאשר בא אליה רב גדול, כונן החכמה בה וגדר בה כמה גדרות. והיה מנהגם מקודם לפני בוא זה הרב ז"ל, שיעמדו כולם בעת קריאת הדברות בספר התורה בציבור מסיבת הדברות... וביטל זה הרב לזה המנהג והנהיג להם לישב בעת קריאתן ומנעם מלעמוד. ופשט המנהג דור אחר דור... ובא לזאת העיר ממונה מממוני אחת הערים, ממי שמנהג אנשי עירו לעמוד בעת קריאת י' הדברות, ואין הוא מגיע אל זה הרב בחכמה. הוא נתמנה והתחיל עומד בעת קריאתן, ונמשכו אחריו בזה אנשים. ואמרו לו אנשי העיר: אין ראוי לנו לשנות מנהג אבותינו ואבות אבותינו ולהתרחק מהם במה שהנהיג להם מורם וממוּנם, והוא הרב, אשר הם ואנחנו ממימיו שותין... וכבר אמרו "לא תתגודדו" - לא תעשו אגודות אגודות. וכל שכן כשההלכה מחזקת אותנו בזה, כי כבר ביטלו מזמן שיאמרון עם קרית שמע, אפילו הוא מיושב, מפני תרעומת המינים, וכל שכן כשאנו מבדילים אותה בעמידה בה משאר התורה, ואף נעשים דומים לקראים, העומדים בעת קריאת התורה... אמר הוא: כבר מצינו שישראל, כששמעו אותן בעת שדבר ה' אליהם, היו עומדים, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר". אמרו: לא היה זה אלא להקביל פניו יתעלה ולשמוע דבריו, כמ"ש "ויוצא משה את העם לקראת הא-לוקים", ואין זה חובה עלינו. ולוּ היה זה חובה, היינו מתחייבים כגון זה בקריאת "אתם נצבים" לפי שהיו עומדים. אמר להם: הנה מצינום בבגדאד עומדים. אמרו לו: זה מפני שראש המתיבה או ראש הקהל הוא אשר יקרא, ויעמדו בפניו...
התשובה: זה אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות, בכל מקום שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה ומה שמדמים, שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל.
הרמב"ם, אם כן, קובע באופן נחרץ שאין לעמוד בשעת קריאת עשרת הדיברות, ואפילו אם מנהג המקום היה לעמוד יש לבטל את המנהג הזה, כי הוא מנהג שיכול להביא לידי טעות וכפירה, כאילו יש מצוות בתורה שהן חשובות יותר מהאחרות.
ואולם, בקהילתנו - כידוע - נוהג רוב הציבור לעמוד בשעת קריאת עשרת הדיברות, וכך גם נהגו רוב האשכנזים. הסיבה היא שהרבה פוסקים חולקים על מסקנה זו של הרמב"ם שהיא אינה מוכרחת מהתקנה המופיעה בגמרא. בגמרא כתוב שקבעו שלא לומר את הפרשה הזו כל יום, (ואפילו זה ראינו בשולחן ערוך שטוב לומר), אבל אין התייחסות לשאלה האם לעמוד בזמן שקוראים את זה בתורה, והשאלה היא האם אנחנו צריכים לתקן ולהוסיף גזירות משלנו.
מעניין לציין שהרב משה פיינשטיין נשאל את אותה שאלה, והוא התעלם לגמרי מתשובתו של הרמב"ם, וכותב מסברא שיש לקיים את המנהג ולעמוד בקריאת עשרת הדיברות:
6. אגרות משה (הרב משה פיינשטיין, המאה ה-20, ארה"ב) אורח חיים חלק ד סי' כב
הנה בדבר עמידת העם בשעת עשרת הדברות שנהגו שיש מפקפקים מהא דאיתא בברכות דף יב ע"א דאמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות עשרת הדברות בק"ש כמו במקדש אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינים ופרש"י שלא יאמרו לעמי הארצות אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני שלכן הרי כשעומדין בשעת עשרת הדברות ויושבין בשעת כל הקריאה ג"כ יבואו לומר כן.
...אבל מה שאתה מתרץ מחמת שנהגו לעמוד גם בשירת הים בפ' בשלח ובשביעי של פסח שמזה רואין שאיכא עוד דברים שעומדים אף שלא שייך שם דברי המינים יבינו שהוא מטעם אחר - הוא תירוץ נכון.
אבל לע"ד אין זה בכלל קושיא דבשביל חששא בעלמא שמא יאמרו המינים לעמי הארצות לא היו אוסרין מלקרא עשרת הדברות דהוא דבר שלא בנקל יכולין להטעות אף לעמי הארצות כי מובן הטעם מה שהיה ראוי לקראם בכל יום יותר משאר פרשיות...
ומצד זה התקינו תחלה גם בגבולין... מחמת שבגבולין היו מקומות שלא נמצאו ת"ח והטעו המינים את ע"ה אין להנהיג כהא דחוששין לשמא יחזרו לקלקולם, ולכן בעובדא זו שנהגו לעמוד בעת קריאה זו מפני שזה זכו כל ישראל בעצמן לשמוע מפי הקב"ה בעצמו שזה דבר היותר גדול לחשיבות ישראל דבשביל זה הוצרכו לכל הכונות דטהרה, שהוא דבר המובן לכל אדם אף שאפשר אולי לחוש לתרעומת המינים, בסברא בעלמא אין להקפיד בשביל זה כל זמן שלא אירע שהמינים יטעו את הע"ה לומר כן, וכיון שזהו ענין אחר אינו בכלל מה שבטלו הקריאה דלפ"ז אין לדמות מלתא למלתא בסברות אלא אין לך בו אלא מה שנאסר כבר ולא למילף מזה דבר חדש, לכן נראה דאין לשנות מן המנהג, והוא ככל מנהג שאף אלו שבאים ממקום שלא נהגו כן אסור מדין אל ישנה אדם מפני המחלוקת.
אומר הרב פיינשטיין שהחשש שמא יטעו המינים את עמי הארצות אינו מספיק בשביל למנוע את קריאת עשרת הדיברות כל יום. הסיבה שבכל זאת מנעו חז"ל את אמירת עשרת הדיברות אינה 'שמא יטעו' אלא שממש הטעו, והטענה הזו היתה מוכרת. ומכיון שלגבי עמידה בשעת עשרת הדיברות לא שמענו שום טענה כזו, אין סיבה לאסור עמידה בעת קריאת עשרת הדיברות.
בנוסף על כך, אומר הרב פיינשטיין: העובדה שאנחנו נוהגים לעמוד לא רק בעשרת הדיברות אלא גם בשירת הים מעידה על כך שאין זה בגלל הטענה שרק עשרת הדיברות ניתנו למשה ע"י הקב"ה, ולכן אין סיבה לבטל את המנהג הקיים.
החיד"א כותב גם הוא שיש מקומות שנוהגים כל הקהל לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות, אבל הוא כותב שנכון יותר שהציבור לא יעמוד, אם כי אם יש מעט אנשים מתוך הציבור שעומדים, אין בכך בעיה:
7. לדוד אמת (הרב חיים יוסף דוד אזולאי, המאה ה-18, חברון) סימן ז אות ה
אם כל הציבור עומדים בעת קריאת עשרת הדברות אינו נכון. ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה. ולפי מה שכתבתי בריש מחזיק ברכה דהאר"י לא שאני ליה בין יחיד לציבור, אם כן אפילו יחיד לא יעמוד. אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים.
הרב משה שטרנבוך הציע לעשות פשרה שבה יצאו ידי חובת כל הדעות:
8. תשובות והנהגות (הרב משה שטרנבוך, ירושלים) חלק א סימן קמז
שאלה: אם לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות.
נהגו כל ישראל לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, ובסידור בית יעקב מביא המנהג ומסיק שאין ליחיד לשנות מהמנהג. ואני תמה למה לנו לחלוק על הרמב"ם שאוסר...
אבל יש עצה לענ"ד לצאת לכולי עלמא. וכשם שבקריאת שמע אם יושב אסור לעמוד אבל יכול לעמוד קודם שמגיע לקריאת שמע, גם כאן ראוי לעמוד קצת קודם קריאת עשרת הדברות ולא ממש לעשרת הדברות שלא יהא מוכח שעומד רק לעשרת הדברות, ושרי לכו"ע. ונכון לדקדק בעשרת הדברות לעשות כך, מפני שכיון שנתפשט המנהג לעמוד בעשרת הדברות, ובאופן שמקדימים מעט קודם עשרת הדברות אין חשש תרעומת המינים, מנהגי ישראל קודש הם וח"ו לבטלם.
ומכאן נעבור לשאלה נוספת ביחס לעשרת הדיברות: הרב ולדינברג נשאל האם יהיה זה נכון להתחיל להפיץ לאנשים פתקים קטנים עם עשרת הדיברות כדי שילמדו אותם ויכירו אותם, והוא אסר זאת, ואף הורה להוציא את הדפים שחולקו בבית הכנסת שלו.
אגב, מעניין לציין שהרב ולדינברג גרס 'תערומת המינין' ולא 'תרעומת'. לפי הגרסה 'תרעומת' הכוונה שאנחנו חוששים לכעס שהם יגרמו בשמים, ולפי הגרסה 'תערומת', אנחנו חוששים להערמה שהם יעשו כשישכנעו את היהודים התמימים בדברי כפירה:
9. ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדינברג, המאה ה-20, ירושלים) חלק יד סימן א
אם כשר הדבר מה שמזכי רבים התחילו להדפיס ע"ג טבלאות קטנות עשרת הדברות ועוד חלקי פרשיות מהתנ"ך ומפיצים אותם בבתי הכנסת שבעיר ומניחים אותם על השלחנות, הבימות ועמודי התפלה.
...הנה לנכון שאני ציויתי בבית הכנסת שלי לסלקם מעל הבימה וכו' ולגונזם בחשבי שישנו בדבר כמה לתא דאיסורא מכמה פנים. ואבוא בזה בע"ה לפרטם ולבארם.
איתא במס' ברכות ד' יב ע"א: וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע וכו' א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תערומת המינין. תניא נמי הכי ר' נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תערומת המינין, רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסוריא א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תערומת המינין, אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא א"ל רב אשי כבר בטלום מפני תערומת המינין. ומפרש"י וז"ל: מפני תערומת המינין, שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני עכ"ל.
נלמד מהאמור שגדר גדרו חז"ל שלא להבליט בציבור חשיבות עשרת הדברות יותר מיתר פרשיות התורה מפני תערומת המינין, והגם שהתקנה שבגמ' היתה שלא לקבוע זה עם קריאת שמע, וכמו שמפרש"י לעיל מיניה בלשון: בקשו לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע. אבל זיל בתר טעמא שהתיקון בזה הוא כדי שלא יאמרו עמי הארץ אין שאר תורה אמת תדעו שאין קורין אלא עשרת הדברות מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני, וחשש זה שייך גם בכל מקום שיאמרו זה לבד בציבור, וכן בכל היכא שיבליטו את זה בלבד בציבור...
...המג"א בסק"ט אחרי שמסביר טעמו של דין זה שלכן אסור לאומרם בצבור, שהוא מפני המינים שאומרים אין תורה אלא זו, מוסיף עלה וכותב וז"ל: ובפרט בזמנינו, ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור עכ"ל.
נלמד מדברי מג"א אלה תרתי, ראשית, שבזמנינו עוד יש לעשות יותר חיזוק לדבר זה שלא לאומרם בציבור, ונלמד, שאם ככה כבר עוד בזמנו של המג"א על אחת כמה וכמה שיש לעשות חיזוק לדבר זה שלא לאומרם בציבור בזמנינו אנו. ושנית, שהאיסור בזה בציבור הוא לאו דוקא באמירה אלא האיסור חל בכל צורה של הבלטת דבר זה בציבור, ולכן אסר גם כתיבת עשרת הדברות על קונטרס מיוחד לצבור.
ומזה דעת לנבון איפוא נקל להבין כי דבר כזה להדפיס ע"י צבור מאורגן עשרת הדברות ע"ג טבלאות ולהפיצם ולהניחם במקומות ציבוריים בבתי הכנסיות והמדרשות וע"ג השלחנות הבימות ועמודי התפלה בודאי שנחשב כהבלטתם בציבור, ובודאי ובודאי שישנו גם בכה"ג החשש האמור של שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת וכו', ויש איפוא לאסור זאת, ובפרט בזמנינו אנו וכנזכר. והחשש האמור הוא לדעתי גם על עצם הפצה כזאת ע"י גוף צבורי, ובאופן שהמכשול רב בזה מעל הזיכוי...
אוסיף עוד להבהיר ולומר. דנראה למסתבר לומר דאפילו אותם הפוסקים (שדעתם נדחתה מהלכה) שמתירים האמירה של י' הדברות בביהכ"נ ותולים את עצמם על סתימת לשון הטור והב"י בשו"ע שם שכותבים בסתם בלשון: "טוב לומר פ' העקדה ופ' המן ועשרת הדברות ופ' עולה ומנחה" וכו'. מ"מ הוא דוקא מפני שאומרים הי' דברות יחד עם עוד פרשיות שבהם עוד כמה וכמה מצוות פרטיות, ולכן קסברי דכל כה"ג ליכא כבר החשש של שלא יאמרו וכו', בהיות ואומרים בכורך עם זה עוד פרשיות אחרות, אבל להבליט ולהפיץ ולומר רק עשרת הדברות, בכל כה"ג יש לומר דגם הפוסקים הנ"ז יודו שאסור וישנו שפיר בכה"ג החשש של שלא יאמרו וכו'.
וזה שלענין עמידה בצבור בשעת קריאת עשרת הדברות כן נתפשט המנהג, ובעיקר אצלנו האשכנזים, כן לעמוד. הוא זה מפני דקבלנו להסברא דשם שאני בהיות ועושים כן לזכר המעמד הנשגב ההוא בשעה שנאמרו מפי הגבורה בזמן נתינתן...
וכל זה לא שייך לכגון נשוא דיוננו, ולכן ברור שהוא נכנס ג"כ תחת סוג גדר ההקפדה על גוף הקריאה, כי מה נשתנה לפרסם י' דברות אלה בכל ימות השנה מפרשיות תורה אחרות, ועל כן מן החובה לסתום פתח זה שיכול לגרום להביא האמונה הרעה של המינים ולהשיג חלילה המטרה ההפוכה, ולחדול מהפצות כאלה.
על כל האמור ישנו בהפצת פרשיות כאלה מן התורה ע"ג טבלאות צד איסור נוסף אחר, והוא דהא ישנו איסור לכתוב פרשיות תורה מגילה מגילה משום דתורה חתומה נתנה...
עוד איסור נוסף ישנו בנשוא נידוננו, כי הנה עיני ראו ולא זר, איך שפלאקטים כאלה המודפסים עליהם י' הדברות ועוד פסוקי תורה ונביאים שמפיצים אותם, מתגלגלים על הרצפה בבית הכנסת בבזיון...
לאור כל מכשלות האיסור שישנן בדבר הזה של נשוא דיוננו וכפי שפירטנו, נראה ברור כי לא זו הדרך לחפש לזכות את הרבים בדרכים כאלה, והיא לא תצלח, ואלה שהופצו כבר, מצוה לאוספם ולגונזם.
הרב מרדכי פוגלמן, שהיה רבה של קרית מוצקין, כתב מאמר על עשרת הדיברות, ובו הוא תמה איך התירו בארונות הקודש לכתוב את עשרת הדיברות. עובדה מעניינת שהוא מביא היא שבבתי כנסת עתיקים לא מוצאים עיטורים של לוחות הברית!
10.בית מרדכי (הרב מרדכי פוגלמן, המאה ה-20, קרית מוצקין) חלק א סימן יז
על אף דבריו הבהירים והחריפים של הרמב"ם בתשובתו, שאסור בהחלט לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות בציבור, לא נתקבל איסור זה, ולמעשה נוהגים בכל הארצות לעמוד בשעת קריאתן...
ה"מגן אברהם" לאו"ח סימן א' סק"ט מביא בשם "לחם חמודות" שמפני האומרים שאין תורה אלא זו, ובפרט בזמננו, לכן אין כותבין את עשרת הדברות על קונטרס המיוחד לציבור. עכ"ל. בקשר לדבריו אלה תמה הרה"ג ר"א לוין אבד"ק רישא בספרו "ברכת אהרן" על מנהג הנפוץ ברוב קהילות ישראל שעל גבי ארון הקודש שבבתי כנסיות ובתי מדרשות קובעים לנוי את שני לוחות הברית וחורתים או כותבים עליהם את עשרת הדברות. למה אין חוששין בזה מפני תרעומת המינין? והקישוט הזה נפוץ הוא בישראל זה מאות שנים ואיש מגדולי ישראל לא מיחה נגדו.
אם תימצי לומר, הרי השאלה הזאת במדה מסוימת אקטואלית גם בימינו. הריפורמיים למיניהם מזלזלים, כידוע, במצות שבתורה ובתורה שבעל פה המתגלמת בהלכה. הם מדגישים את הצד האנושי - אוניברסלי שביהדות ומטעימים את ערכן הרם של עשרת הדברות שבתורת ישראל המוכרות ע"י הנצרות. הם מזמינים כומרים נוצריים שיתפללו ויטיפו בהיכלות שלהם והרבאים שלהם עושים זאת בבתי התפלה של הנצרות.
בשרידי בתי הכנסיות העתיקים שנתגלו על ידי החפירות בשנים האחרונות בארץ ישראל ובארצות המזרח התיכון, במצרים ובאפריקה הצפונית, נמצאו בין הקישוטים הסמלים: מנורה, ארון הקודש, התיבה, לולב, אתרוג, שופר, מחתה או מגרפה. אבל בשום מקום לא נמצא הסמל של עשרת הדברות. אולי יש לשער שנמנעו מלקשט את בתי הכנסת בעשרת הדברות מפני שחששו לתרעומת המינים. רק אצל השומרונים מן המאה השלישית לספירה הרגילה ואילך מוצאים לרוב את עשרת הדברות כקישוטים בבתי כנסיות, על המשקוף, העמודים וכדומה.
נספח: תשובתו של כומר נוצרי, האב סעיד האשם, לשאלתי מה ההבדל בין עשרת הדיברות ושאר המצוות ע"פ הנצרות:
ברוך ומשובח הוא בורא עולם לעולם עולמין
לרב ירון שלום רב 04/02/2010
בתשובה לשאלתך:
יחס הנצרות לעשרת הדברות אכן שונה משאר תרי"ג המצוות. הנצרות רואה בשלושת הדברות הראשונות על הלוח הראשון כמצוות הקושרות את האדם ביחס לברוך הוא, ואת שאר המצוות על הלוח השני כמצוות הקושרות את האדם ביחס לרעהו האדם. הנצרות היום לא שומרת הרבה ממצוות התרי"ג שהם קיימות עוד ביהדות. הסיבה לכך מתן הלכות חדשות שמחזירות את הנוצרי המאמין למעמדם הרוחני הראשון של אדם וחוה בעת בריאתם ע"י הברוך הוא. מעמד רוחני זה לפי הפרשנות הנוצרית ניתן מספר בראשית: "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ויברא אלוהים את-האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם.. (בראשית פרק א, 27-26). הצלם לפי הנצרות הם חיי הנצח שאלוהים נתן לאדם לפני החטא, זאת לחיות בגן עדן ובקיבתו. והדמות היא שהאדם נברא מרוח אלוהים כנאמר:"...מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"(ב,7). במעמד רוחני זה שהברוך הוא נתן לאדם וחוה, היא גם השליטה על כל בריאת העולם שהברוך הוא ברא בעצמו להם, דבר המאפשר לנוצרי/ה, שהם במעמד אדם וחוה החדשים לאכול למשל מכל ממה שנמצא בטבע, כי אלוהים נתן את זה לאדם וחוה לפני החטא לפי הכתוב בבראשית פרק א, 30-28. דוגמה נוספת היא שבנצרות אין גירושין, וזה נשאב גם מספר בראשית ב, 24 "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האפשרות להיות בשר אחד היא רק במידה הרוחנית, לכן מה שאלוהים איחד לא יפריד אותו האדם. על כן מתן ההלכות החדשות מבטל את קדמותן אך ורק אם המצוות החדשות מקדשות את האדם וקושרות ומקרבות אותו עוד יותר למעמד הרוחני אליו הוא שואף. לכן הרבה מצוות הוחלפו או בוטלו, אבל לא עשרת הדברות שהם יסוד הקשר הרוחני בין האדם לברוך הוא (שלוש הראשונות לוח ראשון) ובין האדם לרעהו (שבע האחרונות לוח שני). לפי הפרשנות הנוצרית הרבה ממצוות התרי"ג נכנסו כהלכה בגלל קשי לבבו של האדם שהלך בדרך החטא, אבל מראשית לא היה כך.
(מקווה שעניתי לך על השאלה אפילו אם זה היה בקצרה)
בס"ד