פרשת השבוע שיעורים של הרב ירון בן דוד

פרשת השבוע ויחי - גלות מצרים

בס"ד                                                                                                    יב טבת תשס"ח
 
גלות מצרים - על מה ולמה?
 
השבוע צייננו את יום הקדיש הכללי. השאלה שתמיד שואלים איפה היה ה' בשואה ודאי שלא מתקהה אחרי דור. כיצד ניתן להסביר את הזוועה הזו? כיצד ניתן להצדיק את מה שה' מגלגל עלינו? שאלה זו אינה מתחילה רק עכשיו, ומקורה עוד בגלות מצרים. בדרך כלל גלות נתפסת אצלנו כעונש. על מה נענשנו בגלות מצרים? מדוע נגזר עלינו דבר כזה חמור?
חז"ל שמים את השאלה הזו כבר בפיו של משה:
1.    שמות רבה פרשה ה אות  כב
 
אמר לפני הקב"ה: נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו - מדת הדין היתה, ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו - ומדת הדין היתה. העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו? ואם בשביל שאמר אברהם אבינו 'במה אדע כי אירשנה' ואמרת לו 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך', א"כ הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם, ואפי' כן היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב לא לעם הזה שהוא בדורי!
 
חז"ל מנסים לתרץ את כל גלות מצרים בחטא קדמון של אברהם אבינו, אבל זה לא מספק אותם. ומלבד שתי הטענות שבפיו של משה במדרש זה, צריך גם להוסיף את הטיעון המרכזי: זה לא פרופורציונלי. שאלה זו של משה רבנו לא נפתרה לאחר יציאת מצרים. יציאת מצרים לא יכולה להקהות את השאלה כמו שהקמת המדינה לא יכולה להקהות את השאלה של השואה. ובכן, נשארנו עם שאלתו של משה רבנו. הרמב"ן, כידוע, אומר שזהו עונש על חטא קודם יותר של אברהם אבינו:
 
2.    רמב"ן על התורה, בראשית פרק יב פסוק י
 
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוקים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא:
 
אבל גם התשובה הזו אינה ממש מסייעת למי שמחפש להבין את הצדק בעיניים של בשר ודם. האם זה פרופורציונלי? יתרה מזו: האם באמת שגה אברהם בירידתו למצרים? בכך נעסוק בהמשך. יש לציין שהגמרא אומרת גם היא שגלות מצרים היתה כעונש, אבל לא כעונש לאברהם, אלא כעונש ליעקב. זה אולי יכול לתרץ את שתי הקושיות של משה רבנו, אבל לא את הקושיה של הפרופורציות ששאלנו:
 
3.     תלמוד בבלי מסכת שבת דף י עמוד ב
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
 
כנגד ההסברים האלה בא ר' יצחק עראמה ושואל את השאלה באופן נוקב:
 
4.     עקידת יצחק (ר' יצחק עראמה, המאה ה-15, ספרד), שער שלושים וששה
 
כי יש לשאול ולומר על מה ועל מה גזרה צדקתו על אבותינו הגלות המר והאכזר של מצרים כי לא נמצא שקדם להם עוון אשר חטא חייבם בו כשאר הגלויות. ואין טעם למה שכתב הרמב"ן שבעוון אברהם אביהם עם אשתו הצדקת נגזר עליהם זה הגלות כי א"כ היה עונש כבד ועצום על חטא קל כזה. וכל שכן למה שכתבנו אנחנו שם וביררנו שנהג כהוגן ואף כי אין מהצדק הא-לוקי להמית בנים על אבות. וקרוב לשמוע דברי האומר שהיה בעוון השבטים במכירתו של יוסף כי הוא מה שיראה מתייחס לפי חומר הנושא. אלא שיכחישהו הדעת מצדדים: האחד שהיה מהראוי ששבט יוסף בכללו והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה יוכר להם שם יתרון חרות וחפשיות על כל שאר השבטים כי הם לא חטאו בעוון ההוא, אבל חטאו לאביהם. ולא עוד שלא שלשבט בנימין חויב כן ולא נמצא, אדרבא, נמצא ששבט לוי, האיש אשר כלהו ואשר דמהו כפי קבלת חז"ל מהוראת הכתובים, היה נקי וחפשי מהעבודה ההיא, וזה לא יתכן מהצדק הא-לוקי בשום פנים. והשני שכבר חוייב שיזכר ויפקד עוון זה בתורה או במקרא. והנה לא נמצא שנחשב להם לשום עוון כפי שכתבנו שם כל שכן שנגזר עליהם על זה הגלות הזה. וקשה עוד מזה אומרם חז"ל "ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה הקב"ה כמה עלילות כדי שירד שם שנאמר: לעבד נמכר יוסף", כי אם בניו חטאו וישלחם שם ביד פשעם, הוא מה חטא שירד וקולרין בצוארו? ועוד שכבר ביארו דבריהם שהמכירה סובבה צורך הירידה, ולא היתה הירידה בחטא המכירה, והנה אם כן נמצא גלות כבד בלא חטא ועונשים קשים ורעים בלי עוון, וזה פלא בחוק המשפט הא-לוקי.
 
יש לציין שהתורה אינה מתייחס למצרים כעונש על שום דבר. בתורה האפיזודה של גלות מצרים מתוארת בשני אופנים. הראשון מתייחס למצרים ככור היתוך:
 
5.     דברים פרק ד פסוק כ
וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה:
 
בכור היתוך לוקחים גוש גולמי של מתכת ועושים ממנו כלי. זה חם. זה כואב. אבל בסופו של דבר יוצא כלי חזק. במצוות רבות העבדות במצרים משמשת כנימוק למצוה, אבל זה לא בהכרח אומר שזו הסיבה לגזירה זו:
 
6.     דברים פרק כד פסוק כב
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
 
אבל לפני שנדון בשאלה של גלות מצרים, יש לשאול מתי בכלל התחילה הגלות הזו. השיעבוד, כידוע התחיל בתחילת פרשת שמות. אבל ממתי נאסר על בני ישראל לצאת ממצרים? לכאורה האיסור לצאת ממצרים קשור לשיעבוד, אבל אם כן - מדוע לא חזרו בני יעקב מיד לאחר תום שנות הרעב, או לכל הפחות עם מותו של יוסף? הרי אנו אומרים כל שנה בהגדה של פסח שלא ירדו יעקב ובניו למצרים להשתקע אלא לגור:
 
7.     הגדה של פסח
וירד מצרימה – אנוס על פי הדיבור.
ויגר שם – מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם, שנאמר: "ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן".
 
מדוע, אם כן, לא חזרו לארץ מיד לאחר שהסתיים הרעב? חז"ל אומרים שמצרים זו ארץ שאפשר להיכנס אליה באופן חופשי, אבל אי אפשר לצאת ממנה:
 
8.     שמות רבה פרשה ב אות ה
א"ר פנחס הכהן ב"ר חמא: מה הסנה הזה, כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש וכשהוא מוציאה מסתרטת, כך כשירדו ישראל למצרים לא הכיר בהן בריה, כשיצאו יצאו באותות ובמופתים ובמלחמה. ר' יהודה בר שלום אמר מה הסנה העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות כך כשירד אברהם אבינו למצרים לא הכיר בו בריה וכשיצא וינגע ה' את פרעה.
 
כמו הקוצים של הסנה, שעשויים כווים, ואפשר להכניס את היד אבל אח"כ קשה להוציא, כך גם מצרים. יש רמזים רבים בתורה לכך שעוד בחיי יעקב נאסר עליהם לצאת ממצרים:
בתחילת הפרשה, כשיעקב גוסס, הוא מבקש מיוסף שלא להיקבר במצרים. מעניין לבחון את ההבדלים בין מה שאומר יעקב ליוסף לבין מה שאומר יוסף לפרעה:
 
9.     בראשית פרק מז, פסוקים כט - לא
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ: וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:
 
יעקב מדגיש את רצונו שלא להיקבר במצרים. אחרי שיוסף מבטיח לו כן, הוא גם מבקש שיוסף יישבע לו. האם לא האמין יעקב ליוסף? מדוע צריך להשביע אותו? התשובה לכך ניתנת כשרואים מה אומר יוסף לפרעה:
 
10. בראשית פרק נ, פסוקים ד - יג
וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר: אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ: וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם: וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן: וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד: וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם: וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא:
 
יש כאן כמה דברים מעניינים מאוד: יוסף, המשנה למלך, אינו יכול לדבר ישירות עם פרעה, אלא מבקש זאת בעזרת המקורבים. לא סתם מבקש - הוא מתחנן. הוא מיד אומר שיעקב השביע אותו, ולא רק ביקש ממנו. הוא אינו אומר את המשפט של יעקב 'אל נא תקברני במצרים', הוא אינו מדבר על כך שהקבר הוא נחלה מאבותיו.
גם במהלך הלוויה, התורה מדגישה שהטף, הצאן והבקר נשארו במצרים. וכי מישהו היה חושב להביא להלוויה גם את הצאן והבקר? מאוד יכול להיות שהתורה כותבת את הדברים הללו בכדי להשוות את הדברים עם מה שיאמר פרעה בעוד כמה מאות שנים:
11. שמות פרק י פסוקים ח - יא
 
וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹקֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם: לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה:
 
12. שמות פרק י פסוקים כד - כז
 
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹקֵינוּ: וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹקֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה: וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם:
 
העובדה שכאן נשארו הצאן והבקר במצרים, מהווה ניגוד ליציאת מצרים, אבל גם השלמה. היציאה לקבור את יעקב היתה מעין תרגיל ביציאת מצרים. חז"ל אומרים שיעקב ציוה את בניו לשאת את ארונו בדיוק באותו סדר שנשאו את המשכן ביציאת מצרים,:
 
 
13. במדבר רבה פרשה ב אות ח
 
'ויעשו לו בניו כן כאשר ציום' - היאך ציום? אלא אמר להם: בניי יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח, ראובן ושמעון וגד יטענו מטתי מן הדרום, אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב, דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון. יוסף אל יטען שהוא מלך ואתם צריכין לחלק לו כבוד, לוי אל יטען למה שהוא טוען את הארון ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים אינו טוען ארונו של מת ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם,
הא-לוקים עתיד להשרות אתכם דגלים.
 
זה גם מסביר כיצד הם הגיעו לגורן האטד הנמצא בעבר הירדן המזרחי, בעוד כל כוונתם להגיע ממצרים לארץ ישראל: הם פשוט הולכים בנתיב המיועד לשמש לצורך יציאת מצרים. אם הדברים הללו נכונים, הרי שבני ישראל השאירו את טפם וצאנם ובקרם בארץ מצרים לא רק בגלל שהם לא נצרכים להלוויה, אלא גם כפקדון שהם עתידים לשוב. זו גם הסיבה שיוצאים איתם פרשים וצבא - לא בשביל הכבוד, שהרי אין אלו שרים ונכבדים אלא אנשים צבא ששומרים עליהם לוודא שהם ישובו למצרים.
לשם מה פרעה רוצה לוודא שהם ישובו? לכאורה ניתן לומר שהמטרה היא יוסף. פרעה עדיין רוצה את יוסף בתור שליט במצרים. אבל את האחים הוא הרי לא צריך, שהרי יוסף מעולם לא נענה להזמנת פרעה 'וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי'. מדוע, אם כן חשוב לפרעה לוודא שהם יחזרו?
יתרה מזו: יוסף יודע בוודאות שלאחר מותו אין סיכוי שיתנו למשפחתו לשוב לארץ כנען. הוא אינו מצוה לבניו לקבור אותו כפי שיעקב ציוה את בניו, אלא אומר להם כך:
 
14. בראשית פרק נ, פסוקים כד - כה
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵא-לֹקִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹקִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה:
 
הסיסמא הזו 'פקוד יפקוד' תהפוך להיות סיסמת הגאולה. יוסף כבר מדבר על גאולה, וזה מוכיח שהוא כבר נמצא בגלות. הוא יודע שאין סיכוי שהמצרים יתנו להם לצאת עכשיו בחזרה לארץ כנען. אבל למה?
יש שינסו לטעון שהסיבה היא שהם רוצים את בני ישראל בתור עבדים, אבל בעצם גם העבדות של בני ישראל היתה רק האמצעי ולא המטרה! כל העבדות נועדה רק כדי לוודא שהם לא יברחו ממצרים:
 
15.שמות פרק א, פסוקים ח - יד
 
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ:
 
מה פירוש הביטוי 'ועלה מן הארץ'? רש"י מסביר שני הסברים. ההסבר השני הוא קצת דרשני, אבל ההסבר הראשון אומר שהמצרים באמת אינם רוצים שבני ישראל יצאו ממצרים, אבל אינו אומר למה:
 
16.רש"י שמות פרק א פסוק י
ועלה מן הארץ - על כרחנו. ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה:
 
האם מפחד העם המצרי שאותה משפחה קטנה תהווה סיכון לאימפריה המצרית הגדולה?
הרמב"ן טוען שהפחד של המצרים היה מפני גייס חמישי: בפני עצמם הם אולי לא מהווים סיכון, אבל הם יכולים להצטרף לאחת האימפריות שבסביבה, וכשתהיה מלחמה הם יצטרפו לאויבים ויקחו מאיתנו שלל:
 
17.רמב"ן שמות פרק א פסוק י
ויתכן לפרש שיאמר כי תקראנה מלחמות יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז, ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו, ולא נוכל אנחנו לנקום נקמתנו ממנו ולהלחם בו. והוא כלשון אשר העלנו מארץ מצרים (להלן לב א), אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות (ירמיה כג ח). וכן ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ (הושע ב ב), שישימו עליהם ראש ועלו לארצם מן הארץ אשר גלו בה:
 
אבל אם זה היה הפחד הגדול של המצרים, הרי שהפתרון הפשוט ביותר היה לגרש אותם כבר עכשיו! איזה אינטרס מצרי יש להחזיק את בני ישראל במצרים בכוח?
במשך אלפי שנות הגלות שלנו, חווינו הרבה מאוד גירושים, אבל מעט מאוד פעמים רצו להחזיק אותנו בכח. זה קרה בברית המועצות בגלל אופי השלטון הסובייטי, וזה קרה בארצות ערב בגלל ההתנגדות למדינת ישראל. אבל איזה אינטרס יש למצרים להחזיק את בני ישראל שם?
נדמה לי שהתשובה היא בדיוק כמו המדיניות של מדינות ערב: הוא לא אוהב את בני ישראל במצרים, אבל הוא יותר מפחד מהם בארץ ישראל. מתעודות הסטוריות רבות (ובאופן בולט מאגרות תל אל-עמארנה) מוכח שארץ ישראל באותה תקופה היתה פרובינציה מצרית, שהמצרים שלטו בה בצורה של 'הפרד ומשול'. בעצם, זה כבר כתוב בתורה, אלא שלא תמיד שמים לב לזה:
 
18. בראשית פרק מז, פסוקים יג - טו
וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב: וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה: וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף:
 
למה חוזרת התורה ומדגישה 'בארץ מצרים ובארץ כנען'? הרי מדובר בשלב שבו כל משפחת יעקב כבר נמצאת במצרים, ומה אכפת לנו מה קורה בארץ ישראל? - התשובה היא שארץ ישראל נמצאת תחת שלטון מצרי באותה תקופה. הם אחראים להם, והם גם מקבלים מהם מסים. אולי זה גם מה שעומד מאחורי הטיעון של יוסף כשהוא מטיח באחיו את האשמה שהם מרגלים: הרי מי שבא מכנען בא דרך אחד המלכים המוכרים למצרים, והנה המשפחה הזו טוענת שהיא חיה בארץ כנען, אבל אף מלך אינו פורס עליה חסות.
זו הסיבה שלמצרים ממש אין אינטרס לשחרר את בני ישראל. בני ישראל חולמים לרשת את ארץ כנען. הם רוצים לגדוע את הענף הרווחי של המצרים והם רואים בכנען ארץ אחת ומתכוונים להשתלט על כולה. זה נוגד את האינטרס המצרי שרואה בארץ כנען מכרה זהב, ולכן המצרים מעדיפים לשמור על בני ישראל קרוב אליהם.
אם הדברים האלה נכונים, הרי שהסיבה היחידה שהמצרים לא שחררו את בני ישראל היא בגלל שהם נאמנים לארץ כנען. גלות מצרים נגזרה על בני ישראל רק בגלל שהם רוצים את ארץ כנען. גם המדרש אומר שיש קשר בין הגלות לבין ירושת הארץ:
 
19. מדרש אגדה במדבר פרק כ אות יד
'כה אמר אחיך ישראל'. וכי מה צורך היה למשה לזכור האחוה? אלא כך אמר משה שטר היה עלינו ועליך מימות אברהם זקננו 'ועבדום וענו אותם', וגם האחים כולם היו צריכים לפרוע החוב של אביהם, ואתה אחי ישראל היית, והיה לך לפרוע החוב כשם שעשינו אנחנו, ואתה ידעת שאנו פרענו החוב, ואתה לא פרעת שלא היית רוצה לפרעו, שכן כתיב בעשו 'וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו', מפני שטר חוב שבידו, והקב"ה אמר ליעקב מי שיפרע החוב מבניו הוא יירש את הארץ, שכן כתיב 'ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר', ואנו שפרענו חובו מעתה לנו הארץ, ומאחר שלא רצית אתה לפרוע החוב אלא פרענו אנחנו, לנו משפט הירושה, ועתה הנח לנו שנעבור בארצך עד שנלך אל מקומנו ואל ארצנו.
מצרים אינה רק כור היתוך. היא גם מבחן נאמנות של עם ישראל לארצו. ברגע שבני ישראל ישכחו מארץ ישראל, הם יוכלו להתבולל במצרים, ואולי אף לא יהפכו לעבדים. אבל דוקא בגלל הנאמנות שלהם לארץ ישראל נגזר עליהם לעבוד במצרים. על כך אמרו חז"ל שארץ ישראל נקנית בייסורים. הייסורים הללו הם המחיר שאותו שילמנו בכדי לרשת את ארץ ישראל.


קטגוריה: בראשית ויחי

דירוג

AtarimTR