בס"ד ט אייר תשע"א
דרשה לפרשת בהר
אחרי נמכר גאולה תהיה לו
אדם יעשה כל מה שביכולתו כדי להציל את בן משפחתו מידי הגויים ולהשיבו לחיק ישראל. זו חובתו הבסיסית כבן משפחה. ואולם, לא כל מה שמצופה מבן המשפחה לעשות, מצפים גם מהעם: כשמדובר בעם שלם, יש שיקולים נוספים שצריכים להילקח בחשבון. לכן, ברגע שאדם מתחיל לרדת מנכסיו, וניתן להצילו ע"י מתנה מועטת, הדרישה היא מכל אחד בישראל לסייע לו: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ... וָחַי עִמָּךְ". כל עוד מדובר בכסף קטן – כל אחד מחוייב לתרום מה שהוא יכול כדי לסייע. אבל אם המצב מחמיר, ואותו עני הפך להיות עבד של גוי, אומרת התורה: "אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ". ואכן פסק הרמב"ם (הלכות עבדים ב, ז) שהחובה היא על קרובי המשפחה לפי סדר הקירבה שלהם ולא לפי היכולת הכלכלית שלהם. לגאול אדם מעבדות זה דבר הרבה יותר יקר, ולא כל אחד יכול ונדרש לעשות זאת.
כאשר יהודי נמכר כעבד לגוי, אומרת התורה: "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ... אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ". מה הכוונה "אַחֲרֵי נִמְכַּר"? חז"ל (ספרא בהר ו, ח) למדו מכאן שני דברים הנראים סותרים, לכאורה: ראשית, שיש להזדרז ולגאול אותו מיד לאחר שהוא נמכר, ולא להשתהות, כי כל עיכוב יכול לגרום לכך שהוא ייטמע וייטמא בין הגויים. אך מצד שני, אומרים חז"ל שאין חובה לגאול אותו אלא אם כן הוא כבר נמכר לעבד. אדם הפונה לבן משפחתו ואומר לו: "תן לי כסף, כי אם לא תתן לי אני אמכור את עצמי לעבד", אומרים לו: לך תמכור את עצמך ואח"כ תפנה אליי. ולכאורה קשה: הרי איננו רוצים שהאדם ימכור את עצמו לעבד, כדי שהוא לא ייטמע בין הגויים, ומדוע, אם כן, אומרת התורה שכל עוד הוא לא מוכר את עצמו אין חובה לגאול אותו?
התשובה היא שגאולת עבד אינה משימה פשוטה כלל. מדובר בסכום כסף עצום שיינתן לגוי, והגואל אינו מקבל שום דבר בתמורה, אלא משחרר לחופשי את בן משפחתו. התורה אינה רוצה לכפות את ההוצאה הגדולה הזו על המשפחה אלא אם כן אותו עני באמת עשה כל מאמץ לצאת מהמשבר הכלכלי שלו. יכול להיות שאדם יבוא אל בן משפחתו ויאיים עליו: "אם לא תתן לי כסף עכשיו, אני אמכור את עצמי לגוי, ואז לא תהיה לך ברירה אלא לפדות אותי, וזה יעלה לך הרבה יותר". כך יוכל בן המשפחה העני להיסמך על הדוד העשיר שלו כל ימיו. את זה התורה לא רוצה לעודד, ולכן היא אומרת לאותו אדם: קודם תמכור את עצמך. קח על עצמך את הסיכון שאם לא יימצא מי שיפדה אותך אתה תהפוך לעבד עד שנת היובל. רק מי שבאמת נואש ילך למסלול המסוכן הזה.
הפסוק המתאר את מכירת היהודי לגוי, פותח כך: "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ". ומסביר רש"י: גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ - מי גרם לו שיעשיר? דבוקו עמך. וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ - מי גרם לו שימוך? דבוקו עמו, על ידי שלמד ממעשיו. אותה תופעה – של גוי ויהודי המתקרבים זה לזה – יש בה ברכה וקללה: בשביל הגוי זה דבר טוב, ולכן הוא נהיה עשיר, ובשביל היהודי זה דבר רע – ולכן הוא נהיה עני.
ומה שנכון ברמה האישית נכון גם ברמה הלאומית. ההתקרבות בין היהודים לגויים מביאה ברכה לעמים, אך סכנה גדולה לישראל. אברהם אבינו נקרא אברהם העברי כי הוא היה מן העבר האחד וכל העולם כולו מן העבר השני (בראשית רבה מב, ח). העולם התקדם הרבה מאוד מאז, והיום רוב העולם הנאור היום אינו עובד עבודה זרה. הנצרות והאיסלאם, שתי הדתות שיצאו מתוך היהדות, כבשו את העולם, והעלו את רמת המוסר העולמי לגבהים עצומים יחסית למה שהוא היה לפני כן. אבל הצד השני של המטבע הוא שעם ישראל כבר אינו עומד מן העבר השני. אנחנו נמצאים בין הגויים ומושפעים מהם הרבה יותר מכפי שהיינו בעבר. אומר רש"י שזה מה שגורם לכך שהגוי יכול לקנות יהודי לעבד: הקירבה בין היהודים לגויים – שמביאה הרבה ברכה לגויים – מורידה את קרנם של ישראל.
עם ישראל אינו אמור לחיות רק לעצמו. ישראל באומות הם כמו הכהנים בעם ישראל: "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". כמו הלב באיברים (כוזרי ב, לו). לכן אנחנו אמורים להיות שמחים שהעולם כולו התקדם בעבודת ה'. אבל מצד שני, המחיר שאנחנו משלמים הוא קשה מאוד. מה הפתרון? אומרת התורה: "אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ". בסופו של דבר, גם אם היהודי נמכר ונשלט ע"י הגויים, הגאולה תבוא. שתי אפשרויות ישנן לגאולה זו: אפשרות אחת היא גאולה של אֲחִישֶׁנָּה: "אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ" – ואמרו חז"ל (פסיקתא זוטרתא בהר) שזה רומז לפסוק "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים". ואפשרות שניה היא גאולה של בְּעִתָּהּ: "וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל". כשיגיע העת, "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".