בס"ד כז תמוז תשע"א
דרשה לפרשת מסעי
מי הם נשיאי העדה?
כשמזהים שהמנהיגות חלשה ואפשר ללחוץ עליה, מגיעות עוד ועוד קבוצות לחץ. כאשר בנות צלפחד הגיעו עם הבקשה שלהן, זה היה נראה חסר סיכוי: הרי סדר הנחלות ניתן ע"י הקב"ה, ואי אפשר לכופף את כל ההלכה רק בגלל מצוקה של משפחה אחת. אבל בסופו של דבר הן הצליחו, וטענתן התקבלה. אח"כ באו בני גד ובני ראובן עם בקשה חצופה וחריגה: הם לא רוצים להיכנס לארץ, אלא להישאר בעבר הירדן המזרחי. ע"פ תגובתו הראשונית של משה – נזיפה חסרת תקדים ותוכחה ארוכה - ברור שאין להם שום סיכוי. והנה, שוב, אחרי משא ומתן, הם קיבלו בדיוק את מה שהם רצו. ובפרשתנו, שוב מגיעה קבוצת לחץ: בני מנשה, שטוענים שמה שניתן לבנות צלפחד גרם לעיוות כלפי השבט שלהם, שעלולים לאבד את חלקם אם הבנות הללו יינשאו לשבט אחר.
יש לשים לב לכך ששלוש הקבוצות הללו לא פנו רק אל משה. גם אם בשלושת המקרים משה הוא המגיב, הרי שהפניה נעשתה תמיד גם לנשיאים. על בנות צלפחד נאמר: "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה". על בני ראובן וגד נאמר: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה". ועל בני מנשה נאמר בפרשתנו: "וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה... וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ואולם, אינני בטוח שמדובר באותם נשיאים בכל שלוש הפעמים. אינני יודע מי הם הנשיאים שהיו בפרשת פינחס ובפרשת מטות, אבל הנשיאים שאליהם פונים בני שבט מנשה בפרשתנו קיבלו את המינוי רק בפרשתנו: "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ... וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ". וכאן מופיעים שנים עשר שמות, שכמעט כולם אנונימיים לחלוטין – לא רק עד לפרשתנו, אלא גם אח"כ. אף אחד מהנשיאים האלה אינו מוכר ממקור אחר בתנ"ך, למעט כלב בן יפונה – נשיא שבט יהודה. ואולם, חז"ל מזהים חלק מהם: במדרש רבה (במדבר טו, יט) נאמר שאלדד ומידד שהתנבאו במחנה הם אלידד בן כסלון – נשיא שבט בנימין, וקמואל בן שפטן – נשיא שבט אפרים. בתרגום יונתן (במדבר יא, כו) מובא שאליצפן בן פרנך – נשיא שבט זבולון – היה בעלה של יוכבד לפני שהיא חזרה לעמרם. אם נשפוט לפי ארבעת הנשיאים הללו, הנשיאים הללו אינם אנשים צעירים: כל האנשים הללו היו מבוגרים בזמן יציאת מצרים והסיבה שהם לא מתו במדבר היא בגלל שחז"ל אמרו (ב"ב קכא, ב) שהגזירה היתה רק על מי שהיה מעל גיל עשרים ומתחת לגיל ששים, והם כבר עברו את גיל ששים. כלומר שבזמן הכניסה לארץ הם כבר עברו את גיל מאה – והם נשארו בחיים עד סוף הכיבוש והחלוקה – עוד ארבע עשרה שנה!
מעניין לציין שכמעט כל הנשיאים מופיעים עם התואר 'נשיא' חוץ מאשר שלושה: כלב בן יפונה משבט יהודה, שמואל בן עמיהוד משבט שמעון, ואלידד בן כסלון משבט בנימין. מסביר 'אור החיים' הקדוש שמשבט שמעון לא רצה הכתוב לכתוב את המלה 'נשיא', מפני שזה היה מזכיר את זמרי בן סלוא, שהיה גם הוא נשיא שבט שמעון. לגבי יהודה ובנימין לא נכתבה המלה נשיא מפני שמשבטים אלו עתידים להיות מלכים, והמלה 'נשיא' מורידה מגדולתם.
ואולם, רב נסים גאון (הובא שם באור החיים) הסביר אחרת לגבי יהודה ובנימין. כלב בן יפונה כבר היה נשיא מאז חטא המרגלים, ולכן הוא לא היה צריך מינוי עכשיו. אלידד בן כסלון, שהוא אלדד שהתנבא במחנה, כבר עלה לדרגת נביא, ותהיה זו הורדה בדרגה אם הוא ייקרא מעתה נשיא.
מאור ושמש(חלק ג דף קנח, א ד"ה וישלח) שהסיבה שהמרגלים חטאו היא בגלל שהם לא רצו לוותר על נשיאותם, והם ידעו שכאשר ייכנסו לארץ הם כבר לא יהיו נשיאים. כלב, לעומתם, העדיף לוותר על הנשיאות שלו כדי להיכנס לארץ ישראל. לכן הוא אינו נקרא נשיא. כך גם אלדד – שהיה אמור לקבל כבוד גדול ולהתנבא עם שבעים הזקנים, אבל ויתר על הגדולה הזו כי הרגיש שאינו ראוי לכך (רש"י במדבר יא, כו), ולכן גם הוא לא נקרא נשיא. אומר ר' קלונימוס: הסיבה שהתורה לא כתבה אצל האנשים האלה את המלה 'נשיא' היא כדי להזכיר לנו שהסיבה שהם הגיעו לכבוד הגדול היא דוקא בגלל שהם ויתרו עליו. ידוע שכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מפני הכבוד – הכבוד רודף אחריו. שאל יהודי אחד: הרי מה ההבדל בין שניהם? בסופו של דבר שניהם אינם מגיעים לכבוד, ומה זה משנה אם הוא רודף אחר הכבוד או שהכבוד רודף אחריו – אבל התשובה היא שההבדל ביניהם ניכר כאשר האדם מתעייף מלרוץ: מי שרודף אחרי הכבוד – הכבוד רק יתרחק ממנו, ומי שברח מפני הכבוד – הכבוד ישיג אותו.': כלב בן יפונה ואלדד בן כסלון ויתרו מעצמם על הנשיאות: הרי נאמר בזוהר פירוש נוסף הביא ר' קלונימוס קלמן עפשטיין בפירושו '