בס"ד יב מנחם אב תשע"א
דרשה לפרשת ואתחנן
דרישות נכונות שנובעות ממניעים פסולים
אפשר להסתכל על ישראל בהשוואה לכל העמים המתקדמים, הגדולים והחזקים ביותר, ולהתפעל. המצב שהגענו אליו בזמן כה קצר, למרות נתוני הפתיחה הקשים שהיו לנו, הוא חסר תקדים. אבל הדבר הזה לא מונע מרבבות האנשים שמתקהלים, לדרוש מההנהגה לבטל את כל מה שהגענו אליו. איך צריכה המנהיגות להגיב לדרישות כאלו? האם זה לא יביא אותנו בדיוק למקום שבו נמצאים כל העמים האחרים? מסתבר שמזה חשש משה רבנו. בני ישראל באו אליו לאחר מתן תורה ואמרו לו: "הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱ-לֹקֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ... וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת? ... קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ-לֹקֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹקֵינוּ אֵלֶיךָ". חושב משה: הרי עצם העובדה שישראל שמעו את קולו של ה' באופן בלתי אמצעי היא בדיוק הדבר המייחד את ישראל מכל העמים, כפי שנאמר בפרשתנו: "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ... הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ? הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה?" ודוקא את הדבר הגדול הזה בני ישראל רוצים לבטל! הם מבקשים שמשה ישמע לבד את הדברים מה' ויספר לעם.
אומר רש"י (דברים ה, כג) שהדברים האלו באמת היו קשים מאוד למשה: "שנצטערתי עליכם ורִפִּיתֶם את ידיי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה. וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני?"
אבל בניגוד לתגובתו הראשונית של משה, הקב"ה דוקא הגיב אחרת: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ, הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ". לדעת הקב"ה לא רק שאין זו כפיוּת טובה, אלא להיפך: זו בקשה נכונה! יתרה מזו, מוסיף הקב"ה: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים".
מה כל-כך הפריע למשה, אם הקב"ה מעיד שהבקשה דוקא טובה? יתרה מזו: הרי גם משה רבנו, במעמד הסנה, (שמות ג, ו), התנהג בדיוק כמו שעם ישראל נהג במעמד הר סיני: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹקִים". הקב"ה נגלה אליו באופן אישי, והוא מעדיף להסתיר את פניו! שאלה נוספת: חז"ל (ברכות ז, א) אמרו שבזכות "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹקִים" זכה משה רבנו שיתקיים בו: "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט". אבל אם הוא אינו מעוניין להביט אל הא-לוקים, מדוע השכר שלו הוא בדיוק מה שהוא מנסה להתחמק ממנו? – התשובה היא שמשה לא רצה להביט אל הא-לוקים, שהוא מידת הדין, ולכן זכה לכך שהוא ראה את תמונת ה' – שהיא מידת הרחמים. משה אינו רוצה לעבוד את ה' במידת היראה אלא במידת האהבה, ולכן הוא אינו רוצה לראות את מידת הדין. לכן הוא גם נרתע מבקשתם של ישראל. לא עצם הבקשה הפריעה לו, אלא מאיפה היא נבעה. לכל אורך השיחה הם מתייחסים לקב"ה בשם הא-לוקות, ואילו הוא עונה להם בשם אדנות. הוא אומר להם: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם", ואילו הם אומרים: "הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱ-לֹקֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ... הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱ-לֹקִים אֶת הָאָדָם וָחָי... אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹקֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ: כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱ-לֹקִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.... קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ-לֹקֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹקֵינוּ". ושוב, משה עונה להם: "וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה".
אומר משה לישראל: היינו יחד במעמד הר סיני. שמענו את אותם קולות. איך זה שאני שמעתי את ה' ואילו אתם שמעתם את א-לוקים? מסתבר שאתם רוצים לעבוד אותו במידת היראה, ולכן אתם רואים בו את הא-לוקים, בעוד אני מחפש את מידת האהבה – ורואה את שם ה'.
אבל הקב"ה אומר למשה שדוקא הם צודקים: מידת היראה צריכה להיות הבסיס שעל גביו תיבנה מידת האהבה: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים". מידת האהבה היא דרגה גבוהה שראוי לשאוף אליה, אבל ללא מידת היראה היא לא תחזיק מעמד. לא כל אחד זוכה ל"וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט". גם משה, כמובן, יודע את זה, אבל הוא אומר להם: "שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה". אם באמת הייתם אוהבים את הקב"ה, הרי מי שמאוהב לא עושה חשבונות כאלו. גם אם אתם מבינים את הצורך במידת היראה, האהבה היתה צריכה לפרוץ מכם החוצה. ציפיתי שתהיו חרדים להתקרב אל הקב"ה במידת האהבה.
אנחנו נמצאים בתפר שבין תשעה באב – שבו פגעה בנו מידת הדין, לבין טו באב – שבו אנחנו לומדים להשתמש במידת האהבה. אם נגביר בימים אלו את האהבה בין אדם לחבירו, נלמד לנצל את אותה אהבה ליחסים שבין אדם למקום, לקראת חודש אלול, חודש 'אני לדודי ודודי לי'.