בס"ד ה שבט תשס"ו
3 בפברואר 06
דרשה לפרשת בא
המכות - אינטרס של שני הצדדים
אמנם לא הייתי שם, אבל ממה שקראתי נראה שהמכות – גם במצרים וגם בעמונה - היו מוגזמות ומיותרות. הרי הסוף היה צפוי מראש ע"י כל הצדדים, וכולנו יודעים שאפשר היה לגמור את הסיפור במשא ומתן ולהגיע לאותן תוצאות בלי דם. אבל מסתבר שלשני הצדדים היה אינטרס ברור שהעסק ייגמר במכות. מן הצד אחד יש רצון להבהיר מי כאן בעל הבית האמיתי, ומן הצד השני יש רצון עז להבהיר לציבור שהויתור לא היה בקלות, גם לצרכים פוליטיים פנימיים וגם כדי למנוע סחף עתידי.
הקב"ה אמר מראש שיציאת מצרים תהיה ביד חזקה. הרי המטרה אינה רק לשחרר את בני ישראל מן העבדות, אלא גם להראות לכל העולם את כוחו של הקב"ה. וזה בהחלט הצליח: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן". וכפי שאומרת רחב: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם הוּא אֱ-לֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". ממילא, אם זו היא המטרה, הרי שדוקא סירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל הוא שקירב אותנו אל המטרה האמיתית. אם פרעה היה מסכים לשלח את בני ישראל בעקבות בקשתו של משה - היתה זו החטאה גדולה של קידוש השם.
לעומת זאת, גם מצדו של פרעה היה חשוב להראות שהוא לא ויתר בקלות. התורה מנעה מאיתנו את המידע על הלווייתו המלכותית של פרעה לאחר שהוא טבע בים, אבל סביר להניח שהוא הוגדר כשאהיד שנלחם לטובת עמו ונהרג בעת מילוי תפקידו. לעומת זאת, אם הוא היה נאלץ לשחרר את בני ישראל מכח אות או מופת שמשה הצליח לעשות והחרטומים לא הצליחו, הוא היה מצטייר כמלך חלש ורכרוכי, ומי יודע אם היה זוכה שתיבנה פירמידה על קברו...
ככל שהדבר יישמע אבסורד - נדמה לי שעשר המכות ואפילו טביעתו של פרעה בים, שיחקו לטובתו של פרעה במשחק הפוליטי המצרי, למרות שהיה זה על גבם של בני עמו.
ואולם, אם באמת האינטרס של הקב"ה היה שפרעה יסרב לשלח את בני ישראל, וכתוצאה מכך יבואו עשר המכות וטביעת המצרים, ישנה נקודה אחת שיש להבין: מדוע הקב"ה אינו דורש מפרעה בגלוי לשלח את בני ישראל מעבדותם? חשוב להדגיש: לכל אורך הדרך משה מעולם לא ביקש לשחרר את ישראל מהעבדות או ללכת לארץ כנען, אלא רק ללכת שלושה ימים במדבר. אפילו לאחר מכת בכורות, כשפרעה נכנע בסופו של דבר, הוא מדגיש: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ". הכל כמו שאתם אמרתם, שאתם יוצאים רק לעבוד את ה', ואח"כ תחזרו. רק אחרי שלושה ימים מתברר לפרעה שהם בעצם רימו אותו, ואינם מתכוונים לחזור: "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ". מדוע כל המשא ומתן הזה מתנהל בדרך של רמיה? הרי אם המטרה היא להראות את ידו התקיפה של הקב"ה, היה זה קידוש השם גדול יותר אם פרעה היה נאלץ לשחרר את בני ישראל באופן מוחלט בניגוד לרצונו, ולא כשהצליחו לרמות את פרעה ולברוח תוך כדי שקר ורמאות!
עונים האברבנאל (שמות ג, טז) ור' יצחק עראמה (עקידת יצחק שער לה שאלה ט), שמטרת הקב"ה היתה להראות את רשעותו של פרעה, שאפילו לדבר קטן כמו חופשה של שבוע הוא לא הסכים לשלח את בני ישראל. ואמנם, בחמש המכות האחרונות הקב"ה כבר הקשה את לבו, אבל בהתחלה פרעה הוא שהקשה את לבו - וסירב אפילו לדבר מועט כזה.
ואולי יש כאן גם לקח מוסרי לכולנו: הקב"ה אינו דורש מאיתנו את מה שהוא מעבר ליכולתנו. לא היה זה הוגן לבקש מפרעה לשלח את בני ישראל מעבדותם באופן מוחלט. הרי זה נוגד את כל האינטרס המצרי - הן בגלל כח העבודה הזול והן בגלל הרצון המצרי להמשיך להחזיק בארץ כנען. לכן פרעה גם לא נענש על כך שהוא סירב לעשות זאת. פרעה והעם המצרי נענשו על כך שהם אפילו לא הסכימו לשחרר את בני ישראל לשבוע ימים. הגמרא (סוכה נב, א) אומרת כך: "לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה!"
הקב"ה אינו מאשים אותנו על שלא כבשנו את ההר, אלא על שלא התמודדנו עם חוט השערה. אך אם נצליח להתמודד ולהתגבר על חוט השערה, יידמה לנו כאילו טיפסנו על הר גבוה.