בס"ד יד מרחשון תשע"ב
דרשה לפרשת וירא
הצלת צוער
השבוע כמעט נסגרה הפעילות של צוער. לא הועילו כל המגעים וכל הנסיונות להשפיע על מקבלי ההחלטות, והיה נראה שנסתם הגולל על צוער. אבל בדקה התשעים הושגה פשרה, וצוער ניצלה.
כשאברהם שמע על החורבן הצפוי של חמש ערי הכיכר, הוא ניסה לשנות את רוע הגזירה. הוא שואל "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" הקב"ה מבטיח לו שבעבור חמישים הוא לא ישחית את כל העיר, ואז מנסה אברהם לדעת מה יקרה אם יהיו רק ארבעים וחמשה, ארבעים, שלושים, עשרים או עשרה צדיקים. רש"י מסביר שהמספרים הללו אינם מקריים. אברהם ידע שכדי להציל עיר חייב להיות בה לכל הפחות מניין. כלומר שבקשתו האחרונה של אברהם לא היתה להציל את חמש ערי הכיכר אלא רק עיר אחת מתוך החמש – וגם את זה הוא לא הצליח.
אבל בניגוד לאברהם, דוקא לוט מצליח להציל את אחת הערים. כאשר הוא בורח מסדום הוא פונה למלאכים ואומר: הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ... וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי. הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר". תשובת המלאך ללוט היא: "הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ". מדוע הצליח לוט להציל יותר ממה שהצליח אברהם אבינו? – לכאורה התשובה היא שלוט לא רק התפלל על העיר, אלא נכנס לתוך העיר.
שמעתי פעם שאלה מעניינת: למה אנשים שצריכים לעבור ניתוח בודקים היטב מי הוא המנתח ומה הנסיון שלו לפני שהם מסכימים שהוא ינתח אותם, ואילו אנשים שטסים במטוס אינם בודקים מי הוא הטייס ומה הנסיון שלו? הרי בשני המקרים אתה תלוי לחלוטין במיומנות של בעל מקצוע, ואם הוא אינו מיומן מספיק, חייך בסכנה! התשובה היא שהטייס נמצא במטוס ביחד איתך... אברהם יושב בגב ההר ומתפלל על אנשי סדום, אבל אינו מוכן לשבת ביניהם. לוט, לעומת זאת, מסכים לשבת ביניהם, ובזכות זה הוא מצליח להציל אותם.
אגב, האברבנאל טוען שמה שהציל את צוער בסופו של דבר היתה גם תפילתו של אברהם: לדעתו אילולא היה לוט מגיע לצוער היו בה רק תשעה צדיקים, אבל מאחר שלוט הגיע אליהם, היו בה עשרה צדיקים, והקב"ה הבטיח לאברהם שאם יהיו עשרה צדיקים בעיר – העיר לא תיחרב.
מה היה סופה של צוער? זמן מועט אחרי שישב לוט בצוער, הוא עזב את העיר הזו ובחר לגור לבד בהרים: "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר... כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה". בעל ה'הפלאה' (בפירושו 'פנים יפות' בראשית יט, כ) סבור שצוער נחרבה בסופו של דבר, והראיה היא שבנות לוט אמרו אחת לשניה: "וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ". כלומר שכל ההצלה של צוער היתה זמנית בלבד, רק כל עוד לוט ישב שם. ואכן, הגמרא (שבת י, ב) אומרת שהסיבה שצוער לא נחרבה ביחד עם סדום ועמורה היא מפני שהיא נבנתה שנה אחת אחרי סדום, וממילא תושביה הספיקו לעשות פחות חטאים מאשר אנשי סדום. אבל זמן מה אחר-כך, אומר בעל ה'הפלאה', גם צוער חרבה.
ואולם, פרשנים אחרים אמרו שצוער מעולם לא חרבה. ניתן להוכיח זאת מהפסוק (דברים כט, כב) המזהיר את ישראל פן יהיו "כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" – ארבע הערים האחרות מופיעות כאן, והעיר צוער אינה מופיעה. גם משה רבנו, לפני מותו, (דברים לד, ג) ראה את העיר צוער. לפי זה תפילתו של לוט הועילה להציל את צוער גם לאחר שלוט עצמו כבר לא ישב בה. חוזרת, אם כן, השאלה כיצד הצליח לוט בתפילתו יותר מאברהם אבינו?
התשובה היא שיש הבדל נוסף בין תפילתו של אברהם לבקשתו של לוט: אברהם דיבר עם הקב"ה, ואילו לוט דיבר עם המלאכים. שואל אור החיים הקדוש: מה רוצה לוט מהמלאכים? הרי אם נתחייבה העיר כליה הם אינם יכולים לשנות זאת, ואם לא – לצורך מה הוא מבקש את הצלתם?
מסביר 'אור החיים' הקדוש: האמת היא שסאתה של צוער לא התמלאה, שהרי היא היתה מיושבת פחות שנים מסדום, כאמור. ואולם, הגמרא (ב"ק ס, א) אומרת שכיון שניתנה רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע. לכן היה זה בסמכותם של המלאכים להחליט האם להחריב את צוער. ומדוע הם נענו לבקשתו של לוט? – מכיון שהיתה להם הכרת הטוב כלפיו. כיון שהוא אירח אותם ונתן להם לאכול מצות, הם הרגישו הכרת הטוב כלפיו ונענו לבקשתו.
הלקח שאנו יכולים ללמוד מכאן הוא הכח שיש למעשה אחד קטן. הכנסת האורחים של לוט הצילה עיר שלמה. וכפי שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג, ד): "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב... עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".