בס"ד יח טבת תשע"ב
דרשה לפרשת שמות
משבר מנהיגות
שני אנשים פתאום הכריזו על רצונם להנהיג את העם: האחד, דיבורו רהוט, חי בתוך העם, כריזמטי ומוּכַּר לכולם. השני, לעומת זאת, מעולם לא הביע את דעותיו בציבור. ההתנהגות האצילית שלו בזמן האסון הפרטי והמשפחתי שלו ודאי ידועים לציבור, וכולם מעריכים את זה. הוא היה בלב הקונצנזוס כששילם מחיר אישי כבד עבור כל העם, אבל עכשיו, שהמשפחה שלו התאחדה מחדש, מתברר שהוא לא מסתפק באיחוד הזה והוא רוצה להנהיג את העם.
בהתחלה נראה שהכל הולך מצוין: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ". הרייטינג מעולה, וכולם תולים את ציפיותיהם במשה ובאהרון שיגאלו את ישראל ממצרים. עם ההרגשה הטובה הזו הם באים אל פרעה, אבל כאן נכונה להם הפתעה: פרעה מסרב לשחרר את בני ישראל. ולא זו בלבד, אלא שפרעה מנהל טקטיקה חכמה שתחליש מאוד את משה ואהרון: "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה". הוא זורע פירוד בעם ישראל.
כאשר הגיעו משה ואהרון למצרים, הם פנו קודם כל אל הזקנים ולא אל השוטרים. פרעה דואג לכך שהראשונים שישלמו את המחיר יהיו דוקא השוטרים. הוא גם דואג להבהיר להם שהסיבה שהם סובלים היא בגלל משה ואהרון. כך הוא מגייס את השוטרים לטובתו, ובהזדמנות הראשונה שהשוטרים יפגשו את משה ואהרון הם יגידו להם: "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ". משה ואהרון היו מוכנים להתמודדות מול פרעה, אבל לא ידעו שתהיה להם גם התמודדות קשה מול בני ישראל.
למרות שהשוטרים פנו אל משה ואל אהרון בלשון רבים, היחיד שמגיב הוא משה, והוא פונה אל ה' בלשון יחיד: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?"
שתי שליחויות היו למשה ולאהרון: משה צריך היה לדבר עם פרעה: "לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם", ואילו אהרון אמור לדבר עם בני ישראל: "וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם". איזו מבין שתי השליחויות נכשלה? – לכאורה, רק השליחות לפרעה נכשלה, שהרי לאחר דבריו של אהרון העם הגיב מיד באמונה ובשמחה: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ". לכן משה הוא זה שפונה לקב"ה ואומר שהשליחות שלו נכשלה.
אבל האמת היא שמוקד הבעיה אינו בשליחות של משה אלא דוקא בשליחות של אהרון. כשהעם שמע את דברי משה וראה את האותות הם כבר חשבו שהגאולה בפתח. הם לא היו מוכנים לעיכובים הרבים שעוד נכונו להם. אמנם הקב"ה אמר למשה בפירוש: "כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה", אבל העם לא ידע את זה. מבחינת העם כל מה שהם יודעים זה "כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם". וכשהדברים אינם הולכים בקצב שהם חשבו שהם ילכו, התחיל המשבר.
אחד משלושה עשר העיקרים, כפי שמודפס בסידורים, הוא: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". הרבי מבריסק היה אומר על כך שגם המשפט "ואע"פ שיתמהמה" הוא חלק מהאמונה שלנו. אנחנו צריכים להאמין שהוא מתמהמה ולכן לא נתייאש כשהוא אינו עומד בקצב שציפינו לו.
הרמב"ם (הלכות מלכים יא, א) כותב: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו". אין זה מספיק רק להאמין בכך שיבוא המשיח, אלא צריך גם לחכות לביאתו. הגמרא (שבת לא, א) אומרת שאחת השאלות הראשונות שאדם נשאל כשהוא מגיע לדין בבית דין של מעלה היא האם הוא ציפה לישועה.
מהו המקור לכך שצריך לחכות לישועה? הסמ"ק (מצוה א) כותב שזה נובע מהדיבור הראשון בעשרת הדיברות. הפסוק "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" כוונתו לומר, לפי הסמ"ק: "כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' א-לוקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם".
יציאת מצרים היא האבטיפוס של כל הגאולות, וממנה אנחנו צריכים להסיק מסקנות ביחס לגאולה העתידית. שני דברים מעכבים את יציאת מצרים בפרשתנו: העובדה שפרעה מסרב לשחרר את בני ישראל והעובדה שהעם אינו מאוחד עם משה ואהרון. הבעיה הראשונה לא גרמה למשה להישבר, כי הוא ידע שהיא לא באמת מעכבת את הגאולה. אבל הבעיה השניה כמעט גרמה לו להתייאש.
אנחנו מאמינים שהגאולה תבוא בקצב שלה, אבל אם יש משהו שמעכב אותה – זה הפירוד בעם.