בס"ד ז מרחשון תשס"ה
22 באוקטובר 04
דרשה לפרשת לך לך:
מי הולך עם מי?
פעמים רבות אני תוהה אם הייתי חי בתקופת המקרא, האם הייתי ער לכל התופעות ההסטוריות המתרחשות לנגד עיניי. איך הייתי מתייחס למשפחת אברהם שמחליטה לעקור מחרן ולבוא לארץ ישראל? יכול להיות שהצופה מן הצד יכול היה לומר: "כמה יפה מצדו של אברהם שלקח איתו את אחיינו היתום, כשהוא מחליט להגר לסביבה חדשה", אך באותה מדה יכול היה לומר: "כמה יפה מצדו של לוט שלוקח איתו לארץ החדשה את הדוד הזקן וחשוך הבנים שלו". יש לזכור שאברהם היה בן שבעים וחמש שנים בצאתו מחרן. לוט, מן הסתם, היה בשיא כוחו. והם הולכים ביחד להתחלה חדשה – כשלצופה מן הצד לא ברור מי לוקח את מי. אבל התורה, כמובן, כותבת לנו את מהלך הדברים: קודם ה' אמר לאברהם ללכת, ואז "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו".
לא היה זה מסע הרפתקאות של צעיר שלוקח איתו את הדוד הזקן, אלא מסע של אדם בעל חזון, שמחליט לקחת איתו גם את אחיינו, למרות שאין הוא שותף לחזון שלו. בקרב המפרשים ישנה אפילו ביקורת על כך שאברהם לקח את לוט. הקב"ה אמר לאברהם לעזוב את כל משפחתו, ואילו הוא – על דעת עצמו – צירף עוד מישהו מבני משפחתו למסע. אור החיים טוען שאכן לא היתה זו יוזמה של אברהם אלא של לוט. הרי בהתחלה כתוב "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט", ורק אחרי שלוט דבק בדודו, הסכים אברהם לקחת אותו עמו.
השבת אנו מציינים את 'שבת הציונות הדתית'. אחת הביקורות הגדולות כלפי הציונות הדתית היא השותפות שהיא עשתה עם הציונות החילונית. אבל גם פה, כדאי לשים את הדברים על דיוקם. הציונות הדתית קדמה בהרבה לציונות החילונית. הציונות הדתית היתה במשך כל שנות הגולה הארוכות, ובעיקר בשנים שקדמו להרצל. מבשרי הציונות – הרב קאלישר, הרב אלקלעי, הרב מוהליבר, הרב גוטמכר ואחרים – לא הושפעו מהרצל, שהרי הם קדמו לו. הם ידעו מראש לאן הם הולכים כי היה להם חזון. אך כשקמה התנועה הציונית המדינית, הם החליטו להצטרף אליה ולהשתמש בה כאמצעי להגיע לארץ ישראל. הציונות – תנועה צעירה ותוססת, היתה הכח היחיד שיכול היה להביא לידי הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. המשקיף מן הצד רואה את הזקן עם הצעיר – הדתיים עם הציונים, וחושב שהצעיר לוקח את הזקן איתו.
אינני אומר שכל הדתיים היו כאברהם וכל החילוניים היו כמו לוט. (אגב, נציגי המזרחי תמכו בתכנית אוגנדה...) אבל הדרך לבחון מי הוא לוט ומי הוא אברהם בהליכה לארץ ישראל, היא בדיוק הדרך שעושה זאת התורה. אברהם ולוט היו צמודים בעליות ובירידות. הם תמיד היו ביחד. אבל כשפתאום מתגלע ריב בין הצדדים, ואין ברירה אלא להיפרד, אפשר לראות מיד מי הוא אברהם ומי הוא לוט.
אברהם הציע ללוט ללכת לימין או לשמאל. מכיון ש'קדם' הוא מזרח, ו'אחור' הוא מערב, ברור שימין ושמאל הם דרום וצפון. כוונתו של אברהם היא לומר ללוט שיבחר חלק מהארץ ויתיישב בה. אך לוט אינו בוחר לא בצפון ולא בדרום: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר". לוט יודע איך נראית מצרים. הוא חזר משם רק לאחרונה עם אברהם. הוא אינו יודע איך נראה גן ה', אבל בתודעתו גן ה' צריך להיות כמו ארץ מצרים. והנה, ממזרח, יש מקום שדומה מאוד למצרים – ערש התרבות של אותה תקופה. לוט מעדיף ללכת מזרחה, לערי הכיכר, שכל כך מזכירים לו את ימיו היפים במצרים. "אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר". כמובן שגם ערי הכיכר הם חלק מארץ כנען, כפי שקראנו בשבוע שעבר: "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע". אך בכל זאת התורה כותבת שאברהם ישב בארץ כנען בעוד לוט ישב בערי הכיכר. כאילו הוא אינו בארץ כנען. אפשר לגור פיזית בארץ ישראל ועם זאת להיות בגלות.
אדם יכול לגור בארץ ישראל באופן פיזי, אך להמשיך לחיות בדיוק כפי שחיו אבותיו באירופה, בגלותיות. מצד שני, אדם יכול לחיות בישראל ולחיות בה כמו שאחרים חיים באמריקה, בנסיון להיות עם ככל העמים.
אך אברהם חי בארץ כנען. הוא איש החזון שבא לארץ ישראל וגם כשהוא יוצא משם כל מעייניו נתונים אליה. גם אם לפעמים אברהם ולוט הולכים ביחד, בזמני משבר ניתן להבחין מי הוא אברהם ומי הוא לוט.
הפעם הבאה שאברהם יקח עמו מלווים תהיה בשבוע הבא. גם שם יאמר לו הקב"ה את אותו ציווי: "לך לך", וגם שם אברהם לוקח עמו מלוים, שע"פ חז"ל הם ישמעאל ואליעזר. אך בשלב מסויים אומר להם אברהם "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר". ומסביר הרב סולביצ'יק ב'חמש דרשות' (עמ' 30) שגם אם אנו הולכים כברת דרך ארוכה מאוד עם הציונות החילונית, ישנו קו אדום מסויים, שלגביו אנחנו אומרים "שבו לכם פה". אמנם אנו מאמינים כי בסופו של דבר "נשתחוה ונשובה אליכם", בסופו של התהליך נחזור להיות ביחד, אבל בשלב זה נפרדות דרכינו. כולי תקוה שלא נצטרך להגיע להחלטה כזו בעתיד הקרוב.