בס"ד יח מרחשון תשס"ג
24 באוקטובר 02
דרשה לפרשת וירא:
המידות הטבעיות וההתגברות עליהם
"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיעך כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום". (אבות ה, ג).
השבוע מישהי סיפרה לי שבפעם הראשונה שהיא קנתה סט צלחות של Corelle, היא הושפעה מהפרסומת שהכלים האלה לעולם לא נשברים. מרוב התלהבות היא זרקה צלחת על הרצפה, ואכן – היא לא נשברה. כשבעלה בא הביתה, היא ניסתה זאת שוב, והפעם בהתלהבות גדולה אף יותר, ולהפתעתה, הצלחת דוקא נשברה. (כנראה שהצלחות מיועדות לשטיחים ולרצפות העץ של ארה"ב, ולא תוכננו עבור המרצפות שלנו, או העצבים של הישראלים...)
כל יצרן יודע, שכדי לבחון את יכולתו של המוצר, צריך לעשות נסיונות. אבל הנסיונות חייבים להיות בהתאם למה שנדרש מהמוצר. כמו כן, אין שום תועלת בנסיונות זהים החוזרים על עצמם. צריכה להיות הדרגה כלשהיא בין הנסיונות, וצריכה להיות תכלית לנסיונות.
מהו הקו המאפיין את נסיונותיו של אברהם, והאם יש בהם הדרגה כלשהיא?
תופעה ידועה היא שמי שמנסה לשווק את המוצר שהוא מייצר, מבליט את היתרונות של המוצר, ומדגים אותם בפני הקונה. יבואן של מכונית שיש לה פח חלש, לא ינסה להמחיש בפרסומת מה יקרה לה כשתתנגש במהירות של 100 קמ"ש בקיר בטון.
אך דוקא בנסיונותיהם של אבותינו אנו רואים בדיוק את התופעה ההפוכה: אברהם הוא בעל מידת החסד. מידה זו טבועה עמוק כל כך בנפשו, עד שגם ביום השלישי שלאחר המילה הוא יושב בפתח האוהל ומחכה לאורחים. מה הם הנסיונות של אברהם? האם הם באו לבחון את מידת החסד שלו? –בדיוק הפוך! הבריח התיכון בכל הנסיונות של אברהם הוא שהנסיונות הללו היו בניגוד למידת החסד הטבועה בו. בתחילה הוא נאלץ לעזוב את אביו הזקן ומשפחתו ולנדוד למקום רחוק. הוא רואה את אשתו האהובה נלקחת ממנו ושותק. הוא צריך לצאת למלחמה. הוא נאלץ לראות איך אשתו מענה את שפחתה ולשתוק. הוא צריך להתפלל לשלומם של אנשי סדום הרשעים. הוא צריך לגרש את הגר עם בנו. והנסיון הקשה מכל – לעקוד את בנו. מדוע צריך לנסות אותו דוקא בדברים האכזריים הללו? אגב, גם אצל יעקב, שהוא בעל מידת התום, נראה שהנסיונות שלו הם דוקא בניגוד למידה זו!
נראה שיש לכך שתי תשובות: התשובה הראשונה היא שלכל דבר טוב יש גבולות. נכון שחסד או תמימות היא מידה טובה, אבל צריך לסייג אותה. הקב"ה מלמד את אבותינו שגם למידות הטובות יש גבולות, וגם אנו צריכים ללמוד ממעשי האבות.
התשובה השניה אומרת שמטרת הנסיונות היא דוקא להתגבר על המידה הטבעית של האדם. אברהם נמשך אל מידת החסד לא רק בגלל שזה מה שהקב"ה רוצה, אלא גם בגלל שזו נטייתו הטבעית. הקב"ה מנסה אותו כדי לראות האם הוא מקיים את הדברים הללו כי זה האופי שלו, או בגלל רצון ה'. ההלכה אומרת שגוי ששומר את כל מצוות התורה מכיון שהוא חושב שהמצוות הן הגיוניות, אינו מוגדר כחסיד אומות העולם. הוא צריך לקיים אותן כי זה מה שהקב"ה רוצה.
בנסיונות הראשונים של אברהם הוא אמנם התמודד נגד מידת החסד הטבועה בו, אבל תמיד היתה בהתמודדות גם נטיה טבעית שלו. הוא אמנם יצא למלחמה, אך המטרה היתה להציל את בן אחיו. הוא אמנם היה צריך לגרש את הגר וישמעאל, אך המטרה היא החינוך של יצחק. הוא היה צריך להתפלל על אנשי סדום, אך גם זה קשור למידת הרחמים שלו. הפעם היחידה שבה הוא היה צריך לנהוג באכזריות נטו היא בעקידת יצחק. "עתה ידעתי כי ירא א-לוקים אתה". עכשיו ברור שגם כל מה שעשית עד עכשיו היה בגלל שאתה ירא ה', ולא רק בגלל מידת החסד הטבועה בך. הנסיון העשירי גילה על כל שאר הנסיונות.
באופן דומה אנו אומרים על סעודה שלישית: כידוע, ביידיש נקראת סעודה זו 'שלוש סעודות'. כי בכך שאדם אוכל סעודה ראשונה ושניה עוד לא מוכח שהוא עושה זאת לשם מצוה, כי אדם רעב בזמנים אלו. בכך שאדם אוכל סעודה שלישית, הוא מגלה דעתו שכל שלוש הסעודות היו לשם מצוה, ובכך הוא מקבל שכר עבור שלושתם.
בכך נבחנו אבותינו, ואנו צריכים ללמוד גם מנטייתם הטבעית לחסד ואמת, אך גם מיראת ה' שהיתה