בס"ד ג כסלו תשס"ג
8 בנובמבר 02
דרשה לפרשת תולדות:
יעקב ועשיו על אותו ספסל
בשבועות האחרונים אנחנו מוצאים את עצמנו דנים הרבה בשאלת החינוך של ילדינו. כיצד נוכל לוודא שילדינו ימשיכו בדרכנו? שאלה זו, כידוע, אינה נחלתנו הבלעדית, וכבר יצחק נכשל בה. לגבי ישמעאל, קשה לייחס את הכשלון החינוכי באברהם בלבד, שהרי הוא היה בנה של הגר. אבל לגבי עשיו, הרי שהוא בנם של יצחק ורבקה, ועוד בנם בכורם.
מה גרם לכשלון החינוכי של עשיו? הפתרון הקל הוא תמיד לומר שגם עשיו, בהיותו נכדו של בתואל ואחיינו של לבן הארמי, (ואולי גם בתור נינו של תרח) היו לו גנים בעייתיים. אך פתרון כזה אינו נוח ללב יהודי. האם באמת מה שמכריע את הכף הוא הגנים שלנו? האם נוכל לצאת ידי חובה בטענה שילדינו עזבו את הדת בגלל משהו תורשתי שלא היה לנו מה לעשות בעניינו?
מקובל לומר שישנם שלושה דברים שמכריעים לגבי אופיו של הילד: הגנטיקה, החינוך והאוירה הסביבתית. כמובן ששלושת הדברים הללו רק מכוונים, אך אין הם שוללים את הבחירה החופשית שלו. ראינו הרבה בנים של תלמידי חכמים, שגדלו בסביבה נהדרת ובמוסדות חינוך מפוארים, ועזבו את הדרך. מצד שני, ראינו גם הרבה אנשים שגדלו במשפחה ובסביבה בעייתית ועלו בעצמם על דרך הישר. אך בכל אופן, שלושת הגורמים הללו משפיעים רבות על הבחירה של האדם. הרבה פעמים אנחנו מתלבטים איזה מבין השלושה הוא המשפיע ביותר. בד"כ ההורים חושבים שמה שמשפיע הכי הרבה הוא הסביבה והחינוך, והמחנכים חושבים שזה האוירה בבית והגנטיקה. כל אחד רוצה לטפול את האשמה על השני...
אז הנה, שני תאומים, גדלו באותה סביבה, ובכל זאת אחד הלך לדרך אחת, והשני לדרך ההפוכה. מה הגורם לכך? –ודאי יש שיצביעו על ההבדלים המולדים שביניהם. קל לומר שעשיו היה רע מטבעו, ויעקב היה טוב.
אך דרכנו צריכה להיות דרך של הפקת לקחים. מה ניתן ללמוד מדרך החינוך של האחים הללו, כדי שאנו נצליח יותר בחינוך ילדינו? הרש"ר הירש למד מכאן יסוד חשוב מאוד בחינוך: הפסוק אומר 'ויגדלו הנערים ויהי עשיו יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים'. שואל הרש"ר: האם עד עכשיו לא ידעתם שעשיו הוא איש שדה ויעקב איש תם? איפה הייתם כל השנים שהם התחנכו? הרי באופן טבעי נפשו של עשיו היתה נפש של איש מעשה יותר מאשר יושב אוהלים. אתם, המחנכים, הייתם צריכים לשים לב לכך עוד לפני שהנערים גדלו. "המושיב את יעקב ועשיו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה – מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל".
יש לך בן שאין לו נטיה ללמוד? אל תנסה לכפות את זה עליו. בהכרח תקלקל אותו, והוא יחכה ליום שבו הוא יוכל לבעוט בהכל ולברוח. יש מספיק אפיקים ביהדות להפנות את האדם מלבד לימוד התורה. לא כולם אמורים להיות גדולי תורה. עם ישראל מורכב גם מחקלאים, נגרים, סנדלרים ופרופסורים.
במאמר מוסגר אפשר להוסיף שזה אחד היתרונות לחוק שיזמה ועדת טל. בגלל החוק הישן, כל החברה החרדית שלא רצתה להתגייס לצבא היתה צריכה לכוון את בניה למסלול של 'תורתם אומנותם'. כמובן שזה יוצר מצב מאוד לא בריא לחברה, והופך אותה לחברה לא יצרנית ומקבצת נדבות. אנחנו צריכים לכוון את ילדינו בהתאם לנטייתם הטבעית, להתפתח בתורה או בעולם המעשה. אסור לכפות על יעקב לחיות חיי עשיו, ואסור לכפות על עשיו לחיות חיי יעקב.
חז"ל אומרים (שבת קנו, א) שמי שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים. לכן הוא צריך לכוון את עצמו להיות רופא או מוהל. אדם צריך למצוא את מה שמתאים לו באופן אישי, ואח"כ לחפש איך זה משתלב בעולם התורה והמצוות. בגיל צעיר, צריך המחנך או ההורה לעשות את העבודה הזו. הורה שמסתפק בכך שהוא שולח את ילדו לבית ספר טוב, או דואג לו לחברה טובה, אל יתפלא אם בשלב מסוים הבן יבעט בהכל וילך בדרך אחרת. אין זה נכון לחפש בית ספר טוב, כפי שאין זה נכון לחפש אשה טובה או מקום ישוב טוב. צריך לחפש בית ספר מתאים, אשה מתאימה ומקום מתאים לגור בו.