בס"ד כו טבת תשס"ה
7 בינואר 05
דרשה לפרשת וארא:
אהרון – מתורגמן לפרעה או לעם?
לאחר הנפילה הגדולה של השבוע שעבר, כשמשה חשב שהוא הולך לקראת הגאולה, והתנאים רק נהיו גרועים יותר, הוא מקבל השבוע נאום נלהב מהקב"ה. ארבע לשונות של גאולה, ועוד לשון בונוס, שכל כולם מתארים את יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל בתיאור נפלא. פסוקים אלו, שמהווים את הציר המרכזי של ליל הסדר, ללא ספק נוסכים עידוד גדול במשה רבנו. והוא נצטוה להעביר את העידוד הזה הלאה לבני ישראל. אבל כל התיאור היפה הזה מתנפץ על פני פסוק אחד: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". לא יעזרו כל הנאומים הגדולים וכל ההבטחות היפות. כשהעם קצר רוח וטרוד בעבודה קשה, אין הוא יכול לקבל את כל זה. בטח לא כשזה בא מפי אדם כבד פה. לשם מה, אם כן, אמר הקב"ה למשה לומר זאת לבני ישראל? האם זה הזמן המתאים לנאום נאום חוצב להבות, כשהעם קצר רוח? ואפילו אם כן, מדוע לכל הפחות אין הוא שולח את אהרון, כפי שעשה בפעם הקודמת?
נראה שכל מהלך הגאולה אינו מתבצע כפי שמשה תכנן. כשהקב"ה אמר למשה בפעם הראשונה לדבר אל פרעה, הוא היה אמור לעשות זאת ללא עזרתו של אהרון, וללא פניה אל העם בכלל: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". אך משה אינו מוכן לקבל שליחות כזו. הוא רוצה שגם עם ישראל יהיה שותף בתהליך הגאולה. לכן הוא אומר לקב"ה: "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱ-לֹוקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". עם ישראל חייב להיות מעורב בגאולה, ע"פ הבנתו של משה. בעקבות הדברים האלה בסופו של דבר נבחר אהרון לשמש פה למשה בדיבורו אל העם: "וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם". אהרון, אם כן, נבחר לדבר אל העם. אבל לגבי הדיבור אל פרעה, בשלב הזה נראה שמשה הוא הדובר. זו היתה התכנית כפי שהבין אותה משה. לכן משה מגיב כל כך קשה כשכל התכנית הזו קורסת: העם, שאמנם האמין בהתחלה, חדל לשתף פעולה. וגם פרעה, שאמור לקבל תכתיבים מהקב"ה, התעלם מכל הבקשה ורק הכביד את עולו.
לכן אומר לו הקב"ה שיש לפעול באופן הפוך: אל העם משה ידבר בעצמו, ואילו אל פרעה יש לדבר בעזרת אהרון. זה בדיוק הפוך ממה שחשב משה בהתחלה. משה חשב שהעם צריך להבין את כל מהלך הגאולה, ואילו פרעה אינו צריך להבין, כי הקב"ה יכתיב את העניינים איך שהוא רוצה. אך הקב"ה אומר הפוך: העם אינו מסוגל עדיין להבין את מהלך הגאולה, אבל פרעה צריך להבין טוב מאוד. המטרה אינה רק להוציא את בני ישראל ממצרים אלא גם "וידעו מצרים כי אני ה'".
אך עדיין יש להבין: מדוע אין אהרון ממשיך להיות גם מתורגמן כלפי בני ישראל? –התשובה לכך היא שהעם קצר רוח. קוצר הרוח אמנם מקשה עליהם באופן הפשוט ביותר לשמוע ולהבין את משה המגמגם, אך גם ברובד העמוק יותר – קוצר הרוח מונע אותם מהבנת דברים גדולים כמו מהלך הגאולה. בעצם, אין הבדל אם יהיה זה משה או אהרון שידברו אל העם. בשלב הזה הם לא יכולים לקבל את הדברים. לכן אין הבדל אם משה או אהרון אומרים להם את ארבע לשונות הגאולה. התוצאה תהיה זהה: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".
כמובן שיש לשאול, אם כן, מדוע בכלל יש לומר להם את כל הנאום הארוך הזה, אם בין כה וכה הם לא מסוגלים להבין זאת במצבם הנוכחי? –התשובה לכך היא, לענ"ד, שגם כשאתה לא מבין משהו בכלל, הוא מחלחל פנימה. כל מי שיש לו תינוק בבית יודע שצריך לדבר אליו כמו אל מבוגר אפילו אם נדמה לך שהוא לא מבין כלום ממה שאתה אומר לו. אם לא תדבר איתו בגלל שהוא לא מבין כלום – הוא באמת לא יבין כלום. המבוגר צריך לדבר אליו כרגיל, ולאט לאט הדברים יהיו מובנים. כך גם לגבי בני ישראל: במצבם הנוכחי הם בכלל לא מבינים מה זו גאולה. בטח שהם לא מסוגלים להבין את ארבע לשונות הגאולה, שילוו אותם עד מתן תורה, ואת הלשון החמישית, שעוסקת בכיבוש הארץ. כל הדברים האלה נשגבים מבינתם בשלב זה. אך עם זאת, חובה על משה לומר להם את הדברים עכשיו, כדי שבמהלך הגאולה, טיפין טיפין, הם יתחילו להבין את גודל השעה ההסטורית שהם נוכחים בה.