בס"ד כט טבת תשס"ג
דרשה לפרשת וארא:
האם עדיף להיות דתי בחו"ל?
בצבא, כידוע, כל דבר מתחלק לשלושה חלקים. אבל בליל הסדר, הכל מתחלק לארבע: ארבע כוסות, ארבע קושיות, ארבעה בנים, ארבעה לשונות של גאולה. עם זאת, תמיד מדברים גם על החמישי באופן וירטואלי: הכוס של אליהו, הקושיה החמישית שקיימת רק בזמן שבית המקדש קיים ("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי"), הבן החמישי (זה שאפילו לא בא לשולחן ליל הסדר) והלשון החמישית של הגאולה: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'". לגבי הלשון החמישית של הגאולה, תמיד תמהתי מדוע היא שונה מארבע האחרות. מדוע לא אומרים בפשטות שיש חמש לשונות של גאולה? מה ההבדל בין 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי', לבין 'והבאתי'?
באופן פשוט אפשר לומר שההבדל הוא שכל ארבע הלשונות מתייחסות לאותה פעולה של יציאת מצרים, ואילו 'והבאתי' מתייחס לפעולה מאוחרת יותר. אך האמת היא שגם הדברים האחרים אינם קורים בבת אחת: 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים' מתייחס להפסקת העינוי, שהתחילה עם עשרת המכות, 'והצלתי אתכם מעבודתם' מתייחס לשיעבוד, 'וגאלתי' מתייחס ליציאת מצרים, ו'ולקחתי' מתייחס למתן תורה, שהיה שבעה שבועות מאוחר יותר!
נראה לענ"ד שהתשובה לכך היא שארבע הלשונות הללו מופיעות ברצף, ואילו הלשון החמישית מופיעה אחרי הפסקה של פסוק אחד, ובו כתוב: "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". ההבאה לארץ אינה חלק מאותו רצף, כי צריך לדעת את ה' לפני שנכנסים לארץ. הכניסה לארץ תלויה בידיעת ה', ורק בזכות אותה ידיעה אנו זוכים להתיישב בארץ. שלא כמו ארבע הגאולות הראשונות – שאינן תלויות במעשי עם ישראל, הרי שההבאה אל הארץ תלויה בידיעת ה'. וכפי שאכן קרה, דור יוצאי מצרים לא היה זכאי להיכנס לארץ. זה לא חלק אינטגרלי מהגאולה, אלא תלוי בשיתוף פעולה מצד עם ישראל. מי שאינו זכאי לא ייכנס לארץ.
ובכל זאת, הביאה אל הארץ היא חלק מהשלמת המהלך של יציאת מצרים. זו היתה המטרה של יציאת מצרים מלכתחילה. האם אפשר לעצור את התהליך, להישאר בשלב ידיעת ה' ולא לבוא אל הארץ? האם יש תכלית לידיעת ה' ללא כניסה אל הארץ? –מסתבר שיש מי שחושב שכן. יש מי שחושב שעדיף לחיות בין הגויים, לחיות כיהודי בגיטו, מאשר לבוא לארץ ישראל, להתיישב בין יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, בלי יכולת השפעה מספיקה על אורח החיים היהודי של המדינה. אנשים כאלו אומרים שאם קשה לשמור על הדת בארץ, עדיף לחיות בחו"ל. אך הגישה המקובלת של חז"ל היא הפוכה (כתובות קי, ב):
תנו רבנן: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוק, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוק, שנאמר: "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לא-לוקים", וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחוצה לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחוצה לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים.
ישיבת ארץ ישראל אינה רק בשביל למצוא מקום מוגן ליהודים. מצד שני, ארץ ישראל גם אינה מוכרחת להיות 'המקום שבו הכי קל להיות דתי'. ישיבת ארץ ישראל היא השלב הסופי בגאולה. זו ההשלמה לארבע לשונות הגאולה. מי שאינו בארץ ישראל, ובוחר לקטוע את הגאולה בשלב ידיעת ה', אין תועלת לקבלת עול מלכות שמים שלו.
בתקופה של מערכת בחירות מדברים הרבה על המצב הבטחוני בארץ ועל המצב הדתי בארץ. ברור שיש לפעול כדי לחזק את שני הדברים הללו, אבל גם ברור שאין אלו מהוים תנאי לישיבתנו פה. מי שחושב שישנו מצב שבו נאמר: אורזים את המזוודות ועוזבים, אינו מבין את מהות ארץ ישראל ותפקידה בשביל העם היהודי.
נתפלל שהמצב הבטחוני בארץ ישתפר. נתפלל גם שהמצב הכלכלי ישתפר. נתפלל גם שהמצב הדתי ואורח החיים במדינה ישתפר. אפילו נצביע בבחירות למפלגה שתשפר את כל הדברים האלה באופן שהכי נראה לנו. אך עם כל זה, לעולם לא נחשוב שישיבתנו בארץ תלויה בקיום אחד מהדברים האלה.