בס"ד כו טבת תשס"ח
עשר המכות – מבנה ותוכן
כולנו מכירים את עשר המכות עוד מהגן. כולנו גם מכירים את ראשי התיבות של ר' יהודה מליל הסדר:
1. הגדה של פסח
דבר אחר: 'ביד חזקה' - שתים. 'ובזרוע נטויה' - שתים. 'ובמורא גדול' - שתים. 'ובאותות' - שתים. 'ובמופתים' - שתים. אלו עשר המכות שהביא הקדוש ברוך על המצרים במצרים, ואלו הן: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות.
ר' יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך, עד"ש, באח"ב.
כולנו גם מכירים את השאלה הידועה מה בא לחדש ר' יהודה, והתשובות הרבות שניתנו לשאלה זו. תשובה אחת אומרת שבאמת ר' יהודה לא בא לחדש כלום, אלא רק להקל עלינו את הזכרון. כך עשה ר' יהודה גם בעניין אחר:
2. משנה מסכת מנחות פרק יא משנה ד
שתי הלחם ארכן שבעה ורחבן ארבעה וקרנותיהן ארבע אצבעות לחם הפנים ארכן עשרה ורחבן חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. רבי יהודה אומר: שלא תטעה זד"ד יה"ז.
ובכל אופן פרשנים רבים ניסו לחפש מה בא ר' יהודה לחדש בראשי התיבות של עשר המכות. אחת התשובות המפורסמות היא שחידושו של ר' יהודה הוא שיש פה מבנה של שלוש שלישיות. המיוחס לרשב"ם, למשל, כותב כך:
3. פירוש המיוחס לרש"י, הגדה של פסח
ואם תאמר מה בא ר' יהודה ללמדנו, זיל קרי בי רב הוא!? ויש לומר לולא הסימנים הייתי אומר אין מוקדם ומאוחר בתורה, שהרי דוד לא מנאם כסדר הזה
רש"י מתכוון בדבריו לפסוקים אלו בתהלים:
4. תהלים פרק עח פסוקים מג - נא
(מג) אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן:
(מד) וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן:
(מה) יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם:
(מו) וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה:
(מז) יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל:
(מח) וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים:
(מט) יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים:
(נ) יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר:
(נא) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם:
5. תהלים פרק קה פסוקים כח - לו
(כח) שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דבריו דְּבָרוֹ:
(כט) הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
(ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
(לא) אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:
(לב) נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
(לג) וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
(לד) אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
(לה) וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
(לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
ניתן לראות, אם כן, שבשני המקומות שבהם התנ"ך מצטט את עשר המכות הוא אינו מקפיד על הסדר, ולכן ניתן היה לומר שאין סדר למכות, ולכן ר' יהודה בא לומר שהסדר הוא מחייב. כמובן שאין כוונתו של ר' יהודה רק ללמד אותנו את העובדות ההסטוריות הללו, אלא שהוא מתכוון גם לומר לנו שיש מבנה כלשהו לעשר המכות האלו, וישנו הסבר לעובדה שדוקא זה הסדר, כפי שנראה להלן. בכל אופן, זהו הסדר ביחס למופיע בתהלים:
|
סדר המכות בתהלים קה
|
סדר המכות בתהלים עח
|
סדר המכות בתורה
|
|
9. חושך
1. דם
2. צפרדע
4. ערוב
3. כינים
7. ברד
1. ארבה
10. בכורות
חסרים: 5. דבר
6. שחין
|
1. דם
4. ערוב
2. צפרדע
8. ארבה
7. ברד
5. דבר
10. בכורות
חסרים: 3. כינים
6. שחין
9. חושך
|
1. דם
2. צפרדע
3. כינים
4. ערוב
5. דבר
6. שחין
7. ברד
8. ארבה
9. חושך
10. בכורות
|
בדף המצורף לקחתי את כל עשר המכות ושילבתי אותם בתוך טבלה, בלי להשמיט או להוסיף שום מלה על מה שכתוב בתורה. כמובן שאפשר להתווכח על חלק מהמשבצות האם הפסוק הזה שייך לדברי ה' למשה או לאזהרה לפרעה וכדומה, אבל בכל אופן המבנה הכללי נותן תמונה די ברורה. כפי שניתן לראות בטבלה ישנו מבנה קבוע של המכות: דברי ה' למשה, אזהרה לפרעה, המכה עצמה, תגובת המצרים והסרת המכה. לא בכל המכות נמצאים כל המרכיבים, אבל ניתן לזהות פה את המבנה.
אגב, כשרואים את הטבלה ניתן לראות בבירור שהמכות שנשמטו בספר תהלים הן גם המכות הקצרות ביותר מבחינת מה שכתוב בתורה. אבל לפחות לגבי פרק עח נראה להלן הסבר יסודי יותר למה נשמטו דוקא שלוש המכות הללו.
נחזור לדבריו של ר' יהודה, שנתן סימנים בהגדה. מלבד עצם העובדה שזהו הסדר, כאמור, ודאי רוצה ר' יהודה גם לומר משהו לגבי הסדר הזה. רבות נכתב על עניין זה, כגון פירושו של האבודרהם (מתוך 'הגדת תורת חיים')
6. פירוש ר' דוד אבודרהם (מאה 14, ספרד), הגדה של פסח
לכך חילקן בלשון הזה, לפי שדצ"ך הם מכות הארץ, ועד"ש מכות מקריות, בא"ח מכות האויר. ושיתף מכת בכורות עמהם לפי שאין לה זוג, אך התשעה חילק... דבר אחר: דצ"ך נעשה ע"י אהרון, שהמים והארץ לא לקו ע"י משה, עד"ש ע"י משה, באח"ב ע"י הקב"ה, שארבע מכות אלו אין אדם יכול לעשותן אלא הקב"ה בכבודו.
תשובה מפורסמת נוספת היא שהחלוקה של המכות לשלוש קבוצות חושפת את העובדה שבכל שלישיה של מכות ישנן שתי מכות שיש עליהן אזהרה, ואז מגיעה המכה השלישית ללא אזהרה. כך כותב גם הראב"ן בפירושו להגדה של פסח:
7. פירוש הראב"ן (ר' אליעזר ב"ר נתן ממגנצא, המאה ה-12), הגדה של פסח
ויש מפרשים טעם הסימנים: דם צפרדע על ידי התראה, שהיה מתרה בו עד שלא הכהו, וכינים שלא בהתראה, ומכאן סמכו חכמים שמי שלקה בבית דין ושנה, שבשלישית כונסין אותו לכיפה בלא התראה, וכן ערוב ודבר היו בהתראה ושחין שלא בהתראה, וכן ברד וארבה בהתראה וחושך בלא התראה
השאלה היא למה צריך להתרות בדבר אחרי שכבר הגיעו לשלב שבו לא צריכים להתרות בפרעה, והתשובה לכך היא, כאמור, כי הסדרה השניה של המכות היא שונה, ולכן צריך התראה מחודשת.
כך ניתן גם להסביר את החסרון של שלוש המכות הללו בתהלים עח - שהרי אלו הן בדיוק שלוש המכות שאין עליהן אזהרה. מכות אלו לא נועדו לשמש אות למצרים על קיומו של הקב"ה או על השגחתו אלא להעניש את המצרים.
בטבלה המצורפת ניתן לראות דבר נוסף, שעליו פחות שמים את הדעת: כל מכה שלישית גם אינה נגמרת. אין דין ודברים על הסרת המכה, ולא כתוב כיצד היא נגמרת. אמנם זה נכון גם לגבי מכת הדבר, אבל שם הסיבה היא פשוטה – שהרי אחרי שכל המקנה מת אין מה לדבר על איך מסירים את המכה הזו, כי לא נשאר מה שימות.
דבר נוסף שאומרים המפרשים על שלוש המכות הוא הטבלה הידועה:
כל שלוש המכות הללו מצטרפת ביחד עם חברותיה, לריבוע קסם.
פתאום כשמסתכלים על הטבלה ניתן לראות שבתחילת כל סדרה הקב"ה מקפיד שידברו עם פרעה דוקא בבוקר!
התפתחויות נוספות שניתן לראות: חיזוק לב פרעה נעשה בהתחלה ע"י פרעה עצמו, ורק ממכת שחין ה' מחזק את לב פרעה, אם כי במכת ברד שוב פרעה מחזק את לבו.
מי עושה את המכה – במכות דם צפרדע וכינים עושים זאת משה ואהרון. בערוב ובדבר אף אחד לא עושה כלום. בשחין משה ואהרון עושים משהו ביחד, ובברד ארבה וחושך משה עושה זאת בעצמו.
על השאלה מדוע בחלק מהמכות עושה משה את הפעולות ובחלק מהפעולות עושה אותם אהרון, אומר רש"י את דברי המדרש הידועים:
8. רש"י על התורה
שמות פרק ז פסוק יט - אמר אל אהרן - לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן.
שמות פרק ח פסוק יב - אמר אל אהרן - לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן.
יש פה רעיון מוסרי שהכרת הטוב לא נועדה כדי להחזיר טובה למי שעשה את הטובה ולעשות צדק, אלא כדי לזקק את מקבל הטובה. על הקיר בבית שפירא היה שלט שנתלה באחת ממסיבות הסיום של בית הספר, אבל מישהו חשב שנכון להשאיר אותו גם זמן רב אחר-כך: 'אשרי הנותן מבלי לזכור והמקבל מבלי לשכוח'. הכרת הטוב כלפי דומם באה להמחיש את העניין הזה יותר מכל. זאת הסיבה שאנחנו לא זורקים לחם או לא משליכים צרור לבאר ששתינו ממנה.
אבל לענ"ד ניתן להוסיף עוד שני הסברים לעובדה שחלק מהמכות פועל משה ובחלק פועל אהרון. ראשית, יש לזכור שצריך להכניס לתוך הסיפור הזה גם את האות הקודם שעשה אהרון לעיני פרעה, שאמנם אינו אחד מהמכות, אבל יש בו פעולה שנועדה ללמד את פרעה מי הוא ה', ואלו הם הפסוקים הקודמים בדיוק לעשר המכות:
9. שמות פרק ז פסוקים ח - יג
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם: וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
נקודה מעניינת היא שכאשר עושים אות על הארץ או במים, עושה זאת אהרון, ואילו כאשר האות היא באויר או באש - עושה זאת משה. (פיח הכבשן הוא מיסוד האש, אבל הוא עצמו אפר, ולכן מרימים זאת משה ואהרון ביחד, אבל מי שזורק את זה לשמים הוא משה. הדבר הזה מאפיין את דמותו של משה - איש הא-לוקים, מול דמותו של אהרון, אוהב השלום ורודף השלום, החי בין הבריות. משה מוריד את התורה מהשמים לארץ, ואהרון מעלה את הקרבנות מהארץ לשמים. לכן משה 'אחראי' על המכות של השמים והאש, שהם שני היסודות הרוחניים, בעוד אהרון 'אחראי' על המכות הגשמיות - העפר והמים.
הסבר נוסף שניתן להביא לעובדה שדוקא באותות האלה מי שפועל הוא אהרון, הוא ע"י שנשים לב לעובדה מעניינת. בכל מקום שבו אהרון משליך את מטהו, משה מצווה לומר לו את הדברים במפורש לפני כן. למרות שאהרון הוא נביא, הקב"ה מדגיש שמשה צריך לומר לו לעשות זאת לפני שהוא עושה. הסיבה לכך היא, אולי, כדי שלא ייראה כאילו יש למשה כוחות מיוחדים או לאהרון. משה אינו עושה את האותות לבד, וגם אהרון אינו פועל לבד. שניהם פועלים כשליחים של כח חזק מהם. הקב"ה רוצה להבהיר לכולם שלא מדובר פה בתחרות בין חרטומים מוצלחים יותר או פחות, ולכן משה ואהרון חייבים לפעול כיחידה אחת, ולא כל אחד בנפרד. לכן כך מתבצעים הדברים רק עד מכת כינים, שבה החרטומים הרימו ידיים. ואמנם במכת שחין שוב מוצאים אנו את משה ואהרון ביחד, מכיון שמכת שחין פגעה אישית בחרטומים.
עשר המכות, אם כן, אינם סתם רצף של עונשים, אלא יש בהם מבנה וסדר.
בהתחלה המטרה של המכות היא להכיר את מציאותו של ה', אח"כ להכיר את העובדה שהוא פועל בקרב הארץ, ואח"כ להכיר את העובדה שהוא יכול להפריד בין ישראל למצרים, כלומר שהוא משגיח ופועל בעולם.