בס"ד ד שבט תשס"ח
דרשה לפרשת בא
בחוץ, בבית ובלב
יציאת מצרים היתה, כידוע, באופן הנוח ביותר לעם ישראל. כפי שאומר המדרש בפרשתנו (תנחומא, אות יא): "חודש האביב - חודש שהוא כשר לכם, לא חמה ולא גשמים". כחלק מחסדיו של הקב"ה עמנו, הוא גם פותח את הבקשה בציווי 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה'. הקב"ה יכול היה לשמור על כבודם של משה ואהרון ולגרום לכך שפרעה ילך אליהם, אבל מסתבר שהוא העדיף שהם ילכו אל פרעה כדי למנוע את כל הטרדה והפקקים מהיהודים היושבים בגושן אם פרעה יבוא לבקר אצלם...
הציווי 'בֹּא אֶל פַּרְעֹה' מופיע, כידוע, שלוש פעמים: לפני מכת צפרדע, לפני מכת דֶבֶר ולפני מכת הארבה. אלו הן שלוש המכות האמצעיות בשלישיות הידועות של ר' יהודה: דצ"ך עד"ש באח"ב. (מכת בכורות נכנסה לראשי התיבות רק בגלל שאין לה בן זוג, כפי שאמר האבודרהם בפירושו להגדה). המכה הראשונה בכל סדרה תמיד מתחילה בעמידה בפני פרעה בבוקר, בעת שהוא הולך אל היאור. במכת דם נאמר 'לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר', במכת הערוב נאמר: 'הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה' ובמכת הברד נאמר: 'הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה'. המכות השלישיות בכל סדרה נעשו ללא התרעה כלל. כלומר שתשע המכות מחולקות לשלוש סדרות של שלוש מכות, שהראשונה מתחילה באזהרה בבוקר על שפת היאור, השניה מתחילה באזהרה בתוך ארמונו של פרעה, והשלישית באה בלי אזהרה כלל.
ישנו קשר ברור בין אופן האזהרה למקום ההשפעה של המכה: מכות הדם, הערוב והברד משפיעות על כל מרחב המחיה המצרי, ובעצם על כל מה שנקרא 'ארץ מצרים'. מכות הצפרדע, הדבר והארבה משפיעות ישירות על הרכוש של המצרים - הבתים, המקנה והיבול (יש להדגיש שהדֶבֶר לא פגע במצרִים, אלא רק במקנה!). ואילו מכות הכינים, השחין והחושך משפיעות על האנשים עצמם. (החושך, כמובן, הוא דבר סובייקטיבי, שהרי לבני ישראל היה אור, והוא לא פגע בשום דבר חוץ מאשר ביכולתם של האנשים לקום או לצאת מהבית). לכן האזהרה על שלוש המכות שיפגעו במרחב של ארץ מצרים תיעשה בעמדו בחוץ על שפת היאור, והאזהרה שתפגע בבתיהם וברכושם תיעשה בתוך ביתו של פרעה, והמכה שתפגע בהם באופן אישי אינה צריכה אזהרה. הכיוון של המכות הללו, אם כן, הוא מבחוץ פנימה: מהארץ אל תוך הבית, ומהבית אל האדם עצמו.
בקריאת שמע אנו מוצאים ציווי לאהוב את ה' בשלושה מישורים: 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" - בלב, בנפש, ובממון. ומיד אחר-כך התורה מפרטת איך מבצעים את הדבר הזה בכל שלושת המישורים. לגבי הלב: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ". לגבי הנפש: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ". ולגבי הממון: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ".
אותו עניין חוזר גם בפרשה השניה של קריאת שמע, פרשת 'והיה אם שמוע', אבל בהבדל קטן. קודם אומרת התורה: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" - תוך השמטת 'בכל מאודכם'. אבל בהמשך מופיעים בדיוק אותם שלושה מישורים. במישור הלב, הנפש והממון: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ". ההבדל היחיד הוא שהמלה 'בכל מאודכם' אינה כתובה בפרשה זו. ומה יש במקומה? "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ". ההכרה שהקב"ה הוא המשפיע עלינו את הגשמים. שהקב"ה משפיע על העולם כולו.
עבודת ה' שלנו מורכבת משלושת הגורמים הללו: קודם כל צריכה לבוא עבודה פנימית בתוכנו, הכוללת הבנה ולימוד וקיום. אח"כ ישנה ההבנה שכל רכושנו משועבד גם הוא לקב"ה. ובסופו של דבר באה ההבנה שגם סדרי הטבע כולם כפופים לקב"ה. כך צריך להיות סדר הדברים כשרוצים להחדיר את האמונה בקב"ה: קודם בלב, אח"כ במעשה ואח"כ בעולם כולו. אבל אצל המצרים התהליך הוא הפוך, כי שם המטרה היא קודם כל להוציא את התפיסה האלילית. לכן קודם כל פוגעים בסדרי הטבע הכלליים ובהשפעה על ארץ מצרים, אח"כ בהשפעה על הרכוש, ולבסוף בפגיעה ישירה בגופם של המצרים. כל המכות האלה, כמובן, נועדו לא רק למצרים, אלא בעיקר לבני ישראל. משל לאדם שרוצה להפחיד את בנו ולכן נותן מכה חזקה לחפץ אחר.
כדי להוציא את בני ישראל ממ"ט שערי הטומאה ולהביאם לעבודת ה', צריך לעקור מהם את האמונה המצרית מבחוץ פנימה, ואח"כ להחדיר את האמונה האמיתית - מבפנים החוצה.