בס"ד ב אדר א תשס"ח
דרשה לפרשת תרומה
מנורה של אש
השבוע סיימו לעשות שיפוצים בבית שלי. לא עשו שינויים גדולים כל-כך, רק שבירת קיר, ובכל זאת הבית נראה פתאום שונה כל-כך. למרות שידעתי מראש מה בדיוק הולך להיות, קשה היה לי לדמיין איך זה ייראה בסופו של דבר עד שראיתי את זה בפועל.
משה רבנו מקבל תכנית מפורטת של המשכן והכלים. הוא יודע בדיוק כמה אמות צריך להיות כל כלי, ממה הוא עשוי ואיך הוא מתחבר. הקב"ה נותן לו את המפרט המדוייק, ומשה יעביר את זה הלאה לבעלי המקצוע. האם משה יכול לדמיין איך המשכן ייראה בסופו של דבר? האם אחרי התיאור המפורט הזה אפשר ממש לראות את הדברים? - כנראה שלא. חז"ל אומרים (מנחות כט, א) שגם אחרי התיאור המפורט הזה עדיין לא היה ברור למשה איך לעשות את הכלים: "ארון של אש, ושלחן של אש, ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם". שלושת הכלים האלה צריכים יותר דמיון מאשר מזבח, שכמותו בני ישראל כבר בנו במעמד הר סיני, ולכן היה צריך להראות למשה את דוגמתם. אבל ישנה דעה נוספת שם בגמרא, שלפיה משה יכול היה להבין לבד גם את אופן בניית הארון והשולחן, אבל רק לגבי המנורה היתה לו בעיה, ואז הראה לו הקב"ה מנורה של אש. לכן אומרת התורה: 'וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה'. יתרה מזו: המדרש (ספרי זוטא בהעלותך פסקה ח) אומר שהקב"ה היה צריך להראות למשה את המנורה לא פחות מארבע פעמים עד שידע לעשותה. מה היה כל-כך מסובך במנורה שלא היה בארון, בכרובים או בשולחן?
ישנם מספר הבדלים בין המנורה לשאר כלי המשכן: ראשית, היא צריכה להיות מקשה. מכל כלי המשכן רק הכרובים והמנורה צריכים להיעשות בצורה של מקשה, אבל לגבי הכרובים הקב"ה אינו מפרט כלל מה צריך לעשות, ואילו במנורה יש פירוט גדול מאוד של קנים, כפתורים, שקדים, גביעים וכו' - וכשזה נעשה בצורה של מקשה, זה בהחלט לא קל.
הבדל שני בין המנורה לשאר הכלים הוא שהתורה לא נתנה את המידות של המנורה. בניגוד לכל הכלים, שאנחנו יודעים בדיוק את אורכם, גובהם ורוחבם, לגבי המנורה התורה לא נותנת את המידע הזה. במקום זה, נתנה התורה שיעור דוקא למשקלה של המנורה: 'כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה'. צריך לקחת גוש של זהב, לפסל אותו בצורה כזו שתיווצר מנורה עם כל הדקדוקים הכתובים בתורה, ואז לוודא שהמשקל הסופי של המנורה ביחד עם כלי המנורה יהיה בדיוק כיכר. זה ודאי דבר מסובך מאוד, ואולי בזה התקשה משה.
אבל אם אלו באמת היו הקשיים של משה - לעשות את כל המנורה ממקשה אחת עם כל הפרטים הקטנים, ועוד להקפיד על משקל מסויים, ממש לא ברור איך ראיית מנורה של אש יכולה לפתור את הבעיות האלה: הרי לאש אין משקל, היא גם אינה מקשה אחת, ואי אפשר לראות בה פרטים קטנים כמו גביעים משוקדים! כיצד ראיית מנורה של אש יכולה לסייע למשה?
לכן נלע"ד שלא זו היתה הבעיה של משה. את הדאגות הטכניות הוא ישאיר לבצלאל ואהליאב. מה שמטריד את משה הוא דבר מהותי שהוא אינו מבין במנורה. משה הרי מכיר את האש היטב. הוא גם למד על בשרו את ההבדל שבין זהב לאש. ידועים דברי חז"ל (שמות רבה א, כו) על הנסיון שעשו למשה בהיותו תינוק: "בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב - מוכח שיש בו דעת ויהרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מות". משה חשב להושיט את ידו לקערת הזהב, "ובא גבריאל ודחה את ידו ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו". משה זוכר את הזהב הזה, שבגללו הוא ערל שפתיים עד היום. דבר אחד הוא למד מהמבחן הזה: הזהב הוא דבר פסול, ועדיף אפילו להושיט יד לאש ולא להתקרב לזהב. גם הקב"ה אמר לו מיד לאחר מתן תורה: 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם'. את כל זה הבין משה רבנו, עד שהקב"ה פתאום אומר לו לעשות כלים מזהב, ולגייס כסף מבני ישראל. אלו הם שני הדברים שבהם התקשה משה, ולכן אמרו חז"ל (ירושלמי שקלים א, ד) גם על הכסף, כמו על מנורת הזהב: "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה".
מכל כלי המשכן, מה שהפריע למשה הוא דוקא המנורה. הסיבה היא שזהו כלי שכולו זהב טהור, ובכל זאת הוא ייכנס למשכן. את זה הוא לא מסוגל להבין. לכן מראה לו הקב"ה מנורה של אש: כאשר הכלים נעשים לרצונו של הקב"ה, גם הזהב יכול להפוך להיות אש. הזהב בפני עצמו אינו פסול, השאלה היא רק מה עושים איתו. כשעושים איתו אלוהים אחרים, הוא פסול. כשעושים בו מנורה, היא הופכת להיות המנורה הטהורה.