בס"ד יד מנ"א תשס"ח
דרשה לפרשת ואתחנן
קולות מתוך האש
הרבה אנשים ניסו להסביר לי השבוע למה אולימפיאדה זה דבר חשוב, כיצד זה מגביר את השלום בעולם (גם אם במקביל לאולימפיאדה נערכת מלחמה...) ואיך זה מעודד את הספורט (גם אם הספורט היחיד שרוב האנשים עושים בהקשר הזה הוא פיצוח גרעינים מול הטלויזיה). אבל מסתבר שההשקעה הגדולה ביותר לא היתה ההכנות של הספורטאים דוקא, אלא האפקטים הגדולים של טקס הפתיחה של האולימפיאדה. כל ארבע שנים המדינה המארחת צריכה להמציא דרך שיגרום לקהל להתלהב יותר ממה שהם התלהבו בפעם הקודמת, ונראה שאין לדבר הזה סוף - וגם אין לזה שום קשר לספורט. לכאורה לא ברור לשם מה צריכים את כל האפקטים האלה, ולמה לא התחילו את האולימפיאדה ישר בתחרויות.
מתן תורה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, נועד בעיקרו בשביל לתת לבני ישראל את עשרת הדיברות, שמהווים את התשתית של כל המצוות. אבל בכל פעם שמשה רבנו מדבר על מתן תורה, הוא חוזר ומתאר דוקא את האפקטים שהיו בטקס, ופחות את המצוות שנאמרו בו. לא פחות משתים עשרה פעמים בפרשתנו מוזכרת העובדה שה' דיבר עם בני ישראל במתן תורה מתוך האש! האפקטים של הר בוער באש, חושך ענן וערפל, חוזרים שוב ושוב כאילו שזהו העיקר של מתן תורה. לשם מה היה צריך את כל האפקטים האלה? ולמה חוזר משה ומתאר זאת גם אחרי שחלפו שנים מאז?
המהר"ל (תפארת ישראל פרק ל) מדבר על כך שבמתן תורה היה שילוב של שלושת היסודות הרוחניים: רוח (=הקולות), אש (=ההר הבוער באש) ומים (=הענן). כשדבר רוחני כל-כך כמו התורה יורד לעולם הגשמי, צריכה להיות לכך השפעה בכל העולם הרוחני על העולם הגשמי.
ואולם, אולי יש להבדיל בין שני סוגי אפקטים: את האש, הענן והחושך אנחנו מכירים במקומות רבים שבהם יש גילוי שכינה. בברית בין הבתרים אנו מוצאים 'וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו', 'וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ' (בראשית יד, יב-יז). ההתגלות הראשונה של משה רבנו היתה באש - בסנה. בחנוכת המשכן אנו מוצאים 'וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן' (שמות מ, לד). במזבח היתה התגלות דרך האש: 'וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'' (ויקרא ט, כג-כד). בחנוכת בית המקדש אנו מוצאים 'וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'. אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל' (מל"א ח, יא-יב). אבל במתן תורה היה דבר אחד מעבר לכל שאר ההתגלויות האחרות והוא הקולות. מה הם הקולות?
יש להדגיש שקולות אינם רעשים. יש הבדל בין רעש לקול. כשאליהו הנביא הולך להר חורב (מל"א יט) הוא לומד על אופני ההתגלות של ה': "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' - לֹא בָרוּחַ ה'. וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ - לֹא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ - לֹא בָאֵשׁ ה'". הקב"ה אינו נמצא באפקטים האלה. איפה הוא באמת נמצא? -ממשיך הפסוק ואומר: 'וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל'. הפסוק מדגיש שהקב"ה נמצא בקול אשר בוקע בתוך הדממה. הקול שנשמע בעת מתן תורה, הוא אותו קול שנשמע גם כשאליהו הולך להר סיני, שהרי אמרו חז"ל שישנו קול תמידי הבוקע באותו מקום (אבות ו, ב): "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב". זהו הקול של דבר ה' שליוה את בני ישראל במשכן: "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת".
הרעש, הענן, הערפל והחושך - הם תנאי מקדים להתגלות של ה', אבל ההתגלות עצמה נעשית בקולות - שהם משהו בלתי נתפס לחלוטין. זה לא נתפס באוזן, כי זה קול דממה דקה, אבל זה מובן וברור, עד כדי כך שבני ישראל 'רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת'. הקולות הם דבר ה'. האדם אינו יכול לשמוע את דבר ה', כפי שאומרת הפרשה: "כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱ-לֹקִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי", אבל גם אם אי אפשר לשמוע את הקולות האלה, אפשר לראות אותם. דבר ה' לא חודר אלינו דרך החושים הרגילים.
יכול להיות שקולות השופר, הברקים, האש, החושך והערפל נועדו כולם לטשטש את החושים הרגילים שלנו. להגיע למצב שבו איננו שומעים כלום באוזניים (בגלל הרעשים וקולות השופר החזקים) ואיננו רואים כלום (בגלל הערפל והחושך מצד אחד, ובגלל הסינוור של האש והברקים מהצד השני) - ודוקא אז אנחנו מקבלים את הקולות - את דברי ה'. כשכל החושים האחרים מנוטרלים, ודבר ה' בוקע וחודר ללבך, אתה מבין שלא מדובר בחויה חיצונית אלא בדבר פנימי שטבוע עמוק בתוכך. וכפי שנקרא מחר בהפטרה (ישעיהו מ, ה-ו): "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר. קוֹל אֹמֵר קְרָא". את הקול הזה לא שומעים אלא רואים, ואז יודעים שפי ה' דיבר.