בס"ד ראש השנה תשס"ט
דרשה לליל ראש השנה
המלך הקדוש
בעשרת ימי תשובה, כידוע, אנחנו מחליפים את הנוסח הקבוע של הברכה השלישית בתפילת העמידה 'הא-ל הקדוש' בנוסח אחר: 'המלך הקדוש'. אבל לכאורה זו ירידה בדרגה - בפשטות, 'א-ל' הוא דרגה גבוהה בהרבה מ'מלך'. מדוע, אם כן, דוקא בימים האלה אנחנו משבחים אותו על היותו מלך? יתרה מזו: הגמרא (ברכות יב, ב) מביאה מחלוקת האם נכון יותר לומר 'הא-ל הקדוש' בימים אלו או 'המלך הקדוש', ולדעת הסוברים שיש לומר 'הא-ל הקדוש' מובא כראיה הפסוק (ישעיהו ה, טז): "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָא-וֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵ-ל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה". אנו אכן מביאים את הפסוק הזה בתפילתנו, אבל מיד אח"כ חותמים במלים 'המלך הקדוש' ולא 'הא-ל הקדוש'. מדוע?
כדי לענות על השאלה הזו, ראשית יש להבין שמדובר בקיצור דרך. הנוסח המקורי הוא, כנראה, זה שמופיע אצלנו בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים - ואצל התימנים זהו הנוסח שאותו אומרים כל יום בעשרת ימי תשובה. בנוסח הזה יש מספר שלבים שעוברים לפני שמגיעים ל'המלך הקדוש':
השלב הראשון הוא השלב שבו אנחנו, עם ישראל, עושים מעשים שנועדו לקדש את שמו של הקב"ה: "וקדושים בכל יום יהללוך סלה". ולפי מנהג הספרדים נוסף גם: "ובכן יתקדש שמך ה' א-לוקינו על ישראל עמך". המשפט הזה, כמודפס בסידורים הספרדים, הוא כנגד אברהם אבינו שקידש את שמו של הקב"ה בעולם, וטרח ליידע את כל אורחיו מהו מקור כל הברכות.
השלב השני הוא עדיין באתערותא דלתתא. כאן אנו מצפים שכל הברואים ייראו מפני הקב"ה ויטו שכם אחד לעבדו: "ובכן תן פחדך ה' א-לוקינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים". הקריאה היא להרמוניה של הבריאה כולה אשר מתוך יראת ה' מצטרפת ביחד לעבוד את ה'. זה כנגד יצחק אבינו, אשר מסמל את מידת הגבורה והיראה, כפי שאומר יעקב בנו: "לוּלֵי אֱ-לֹקֵי אָבִי אֱ-לֹקֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי".
השלב השלישי הוא שמתוך כל הבריאה כולה נבחר עם ישראל: "ובכן תן כבוד לעמך". כאן כבר מדובר באתערותא דלעילא. הקב"ה נותן כבוד לעם ישראל, ודרך זה מתקדש שמו. זה כנגד יעקב אבינו אשר ממנו נוצר עם ישראל, והוא שאמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
השלב הרביעי הוא כבר הבחנה בתוך עם ישראל בין צדיקים לשאינם צדיקים: "ובכן צדיקים יראו וישמחו". הקב"ה נותן שכר לצדיקים בעולם הזה, וזה גורם לקידוש השם הגדול ביותר.
רק עכשיו, לראשונה, מופיע השורש 'מלך' (אם כי בנוסח ע"מ זה מופיע גם במשפט הראשון שהוא תמצית מה שברכה זו כוללת): "ותמלוך... על כל מעשיך". ועכשיו שאמרנו שהוא מלך, חוזרים גם לתואר קדוש: "קדוש אתה ונורא שמך". הפסוק "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָא-וֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵ-ל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה" מתייחס רק לחלק של הקדושה ולא לחלק המלכות. לאחר שקבענו שהקב"ה הוא מלך, אנו מציינים את קדושתו.
כלומר שהברכה הזו בנויה משני חלקים: מלכות ה' וקדושתו. לגבי מלכות ה' ישנם חמשה שלבים: שני שלבים באתערותא דלתתא (ישראל ואז אומות העולם), ושלושה שלבים באתערותא דלעילא (ישראל, הצדיקים, ואז כל העולם). רק אחרי שעברנו את כל השלבים הללו, אפשר לומר שה' הוא מלך. עכשיו אפשר גם להבין למה דוקא בימים אלה מחליפים את 'הא-ל הקדוש' ב'המלך הקדוש':
הקב"ה אינו מושפע מהעולם. אך עם זאת: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, לעת נעשה בחפצו כל - אזי מלך שמו נקרא". הקב"ה היה קיים לפני בריאת העולם, אבל את התואר 'מלך' אפשר לתת רק למי שיש לו עבדים. מה שהשתנה בעולם בין 'הא-ל הקדוש' לבין 'המלך הקדוש' אינו שינוי בבורא, אלא שינוי בנו. אנחנו ראויים להיקרא נתינים, וממילא הוא ראוי להיקרא מלך.
שני שלבים יש בהמלכת הקב"ה בעולם: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹקִים... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (דברים כו, יז-יח). השלב הראשון הוא אתערותא דלתתא, וזהו השלב של 'קדושים בכל יום יהללוך סלה', אשר יגרור בעקבותיו גם 'תן פחדך על כל מעשיך'. השלב השני הוא השלב שבו ה' קורא את שמו על ישראל ועל הצדיקים, והם הופכים להיות ראויים להיקרא בתואר עבדי ה'', וממילא אז אפשר להגדיר את הקב"ה כמלך: "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱ-לֹקַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָ-הּ". אחרי שהוא יוכר בעולם כולו כא-לוקים של ציון, של עם ישראל, הוא ימלוך לעולם. בראש השנה, היום שבו אנחנו ממליכים את הקב"ה, לא אותו אנחנו באים לשנות, אלא את עצמנו. כשאנחנו קוראים לו בתואר 'מלך', אנחנו מתכוונים בעצם לומר שאנחנו ראויים להיקרא נתיניו. כידוע, כשם שלא כל מי שלומד בישיבה ראוי להיקרא תלמיד חכמים, כך לא כל יהודי ראוי להיקרא עבד ה'. יש רק יחידי סגולה שנקראו בתואר זה (אברהם, משה, יהושע, דוד, איוב וכו'). אבל ביום הזה, בראש השנה, אנחנו מתפללים לקב"ה שנזכה להיקרא עבדיו, והוא יהיה מלכנו, וממילא מלך על כל הארץ.