בס"ד סוכות תשס"ט
דרשה לליל סוכות
חווית הישיבה בסוכה
המצוה לישב בסוכה היא אחת המצוות היחידות בתורה שהתורה מגדירה את הכוונה כחלק מהמצוה עצמה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". עד כדי כך, שהרב שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה, חגים פ"ט ס"א) כתב שאדם שאכל וישן בסוכה אך לא כיון לשם קיום המצוה, כמוהו כאוכל או ישן מחוץ לסוכה וביטל מצוות עשה! התורה מגדירה את המגורים בסוכה 'לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם', ואם הוא אינו יודע זאת, הוא לא קיים את המצוה. אבל לכאורה צריך לשאול: אם כל המטרה היא לדעת את זה, האם לא מספיק לדבר על זה בדרשה של ליל החג? אולי גם נכתוב על זה בעיתון או נעשה חידונים ומבחנים על כך, אבל לשם מה צריך לשבת באופן פיזי בסוכה כדי לדעת זאת? הרי כשהתורה רוצה שנדע על המן שירד במדבר, הפתרון לכך הוא פשוט: "מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". למה לא שמרו סוכה אחת למשמרת (לדעת ר' עקיבא במס' סוכה דף יא,ב שהסוכות הם זכר לסוכות שעשו במדבר) או שבר ענן בתוך כלי (לדעת ר' אליעזר שהסוכה היא זכר לענני הכבוד) כפי שעשו למן, והיו חוסכים לנו את כל הטרחה הזו?
שאלה נוספת: אם כל מטרת הישיבה בסוכה היא רק 'לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם', מה ההגיון במעשהו של שמאי הזקן (משנה סוכה ב, ח) אשר שבר את התקרה מעל חדרה של אשתו לאחר שילדה, וסיכך על גבה כדי שהתינוק יישן מתחת לסוכה? הרי זה ודאי לא גרם לתינוק לדעת על מה שקרה ביציאת מצרים!
התשובה לכך היא, כנראה, שידיעה אינה רק הבנה שכלית. המפרשים מבדילים בין חכמה - שהיא ידיעה שכלית, בינה - שהיא היכולת להבין דבר מתוך דבר, ודעת - שהיא האמונה שהופכת להיות חלק מאישיותו של היודע. "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ". "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד". הידיעה היא חויה שהופכת להיות חלק ממהותו של היודע. את הידיעה הזו לא מקבלים בספרים או במבחנים. זו ידיעה שעוברת רק דרך חויה. כאן אין המטרה רק 'לְמַעַן יִרְאוּ' כמו לגבי המן, אלא גם 'לְמַעַן יֵדְעוּ'.
הגמרא (חגיגה ג, א) מספרת כך:
מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. - ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הַקְהֵל. - ומה דרש בה? "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף" אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!
וכבר כתבו הפרשנים שהסיבה שר' יהושע התלהב כל-כך מהדברים האלה היא בגלל שהוא עצמו חוה את הדברים כשהיה קטן. הרי כשרבן יוחנן בן זכאי מונה את שבחן של תלמידיו (אבות ב, ח) התלמיד היחיד שאינו מקבל שבח הוא ר' יהושע. מה שאומר עליו רבן יוחנן בן זכאי הוא רק שבח לאמו: "אשרי יולדתו". הסיבה לכך היא, שחז"ל (ירושלמי יבמות א, ו) אמרו שכשראה ר' דוסא בן הרכינס את רבי יהושע הוא העיד עליו: "זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה". כל גדלותו של ר' יהושע היתה רק בגלל שכשהוא היה קטן אמו היתה מביאה אותו לבית המדרש - למרות שהוא ודאי לא הבין כלום ממה שלמדו שם.
התוספות (חגיגה ג, א ד"ה כדי) כתבו שעל העניין הזה סמכו להביא קטנים לבית הכנסת. ובכן, בעניין בית הכנסת אני מודע לכך שאני נכנס לשדה מוקשים. ישנה אסכולה הגורסת כי ילדים שאינם יודעים לכבד את המקום כראוי עדיף שלא יבואו כלל לבית הכנסת, אבל ישנה גם אסכולה אחרת הסוברת שעדיף שהילדים ישבו בבית הכנסת ויקלטו את המנגינות והאוירה גם אם הם עדיין לא מתפללים, ובלבד שהם יודעים לכבד את המקום ולא להפריע למתפללים האחרים.
אבל אם לגבי בית הכנסת הדעות חלוקות, הרי שלגבי הסוכה אין סיבה שלא ירגישו כולם חלק מהמצוה הזו. כאשר כל המשפחה אוכלת וקוראת וישינה בסוכה, והמצוה הופכת לחויה מעצבת באישיות של הילדים - גם אם הם אינם מבינים עדיין את המחלוקת בין ר' אליעזר לר' עקיבא, האם זה זכר לענני הכבוד או זכר לסוכות ממש, בכל אופן חוויית הסוכות הופכת להיות חלק מאישיותם, והישיבה ב'צילא דמיהמנותא' ודאי משפיעה גם על נפשם של כל בני הבית.