בס"ד כב כסלו תשס"ב
דרשה לפרשת וישב: חלומות ופתרונן
ישנו פתגם ידוע שאם אתה רואה אקדח במערכה הראשונה, תוכל להיות בטוח שעד סוף ההצגה מישהו יירה בו. החלומות בתחילת הפרשה משמשים מטרה דומה. זמן רב עובר עד שהם מתגשמים, אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים (גם אם אנחנו לא זוכרים משנה שעברה) שבסוף זה יקרה.
בעצם, פרשתנו מוקפת בחלומות בתחילתה ובסופה. ביחד עם תחילת הפרשה הבאה יש לנו שלושה זוגות של חלומות: שני החלומות של יוסף, חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, ושני החלומות של פרעה. גם בחייו של יעקב היו שלושה חלומות: חלומו בבית אל, חלומו בבית לבן, שבישר לו לצאת מבית לבן, והחלום של לבן ברדפו אחרי יעקב.
כשם שבחלומותיו של יעקב – הראשון היה הכנה לגלותו הארוכה, השני בישר על תחילת הקץ, והשלישי הוא זה שהביא את סוף הגלות בבית לבן, כך גם אצל יוסף: הראשון היה הכנה לגלותו הארוכה במצרים, השני בישר על תחילת הקץ, והשלישי הוא זה שגרם ליוסף לצאת מהבור.
ההבדל היחיד הוא שאצל יעקב הגיע החלום תמיד כיחידה בודדת, ואילו אצל יוסף זה בא בזוגות. יוסף בעצמו מסביר מדוע פרעה חולם פעמיים: "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמיים, כי נכון הדבר מעם הא-לוקים וממהר הא-לוקים לעשותו" (בראשית מא, לב). לגבי שר המשקים ושר האופים הופיע החלום פעמיים כדי להדגיש את כוחו של יוסף בפתרון חלומות. גם לגבי חלומותיו של יוסף, נראה כי הסיבה לכך היא שאת החלום הראשון הוא לא טרח לספר לאביו, והחלום עדיין לא יצר את הקנאה והשנאה המספיקה כדי להביא לידי מכירתו למצרים.
אבל נשאלת השאלה: האם החלומות היו באמת הכרחיים כדי להביא לתוצאה הזו? האם היה צורך בחלומותיו של יוסף בכדי לגרום לכך שהאחים ישנאו אותו? האם לא מספיקה העובדה שהוא מוציא את דיבתם רעה, מקבל כתונת פסים ואינו יוצא למרעה עם אחיו? האם לא מספיקה העובדה שרק את אמו אבא באמת אהב? דוקא אותם חלומות גרמו לכך שאבא לראשונה נקט עמדה נגד יוסף ובעד האחים, ואם כן לא החלומות הם אלו שגרמו לאחיו לשנוא את יוסף! לשם מה, אם כן, היה יוסף זקוק לאותם חלומות?
נראה לי שהתשובה לכך היא אותה תשובה שניתן לענות לגבי חלומו של יעקב. יעקב יורד לחרן, ואינו יודע מה יהיה בסופו. הוא בורח ללא רכוש מאחיו המאיים להרגו. הוא צריך למצוא לבדו את הדרך לחרן הרחוקה, ולנסות למצוא שם אשה ופרנסה. אין הוא כמו אליעזר עבד אביו שהלך לשם עם רכוש רב, אלא עני מרוד שצריך לעבוד קשה כדי לחיות, ומניין יהיה לו כסף כדי לקנות כלה כלבבו?
בשלב זה הופיע החלום אל יעקב לעודד אותו. לסמן לו מטרה שאליה הוא צריך לשאוף במשך כל הגלות הארוכה הזו. כדי שבזמן שהוא טורח לעבוד למחייתו, הוא תמיד ידע שיבוא יום והוא ישוב לארץ ישראל וה' יהיה עמו.
כך גם בחייו של יוסף. לקראת הגלות הארוכה שלו, שבה הוא כמעט נהרג בבור, נמכר לעבד, נאסר בבית הסוהר ועבר ייסורים קשים, צריך היה להראות לו כבר בהתחלה את האור שבקצה המנהרה. אין לשער לאיזה יאוש אדם יכול להגיע במצב כזה שהיה בו יוסף, אילולא ראה מראש את החלומות הללו, וידע שיבוא יום והוא עוד ימלוך.
וכמו אצל יעקב ויוסף, כך גם עם ישראל. לקראת צאתו לגלות הארוכה, היה העם צריך את הנביאים שיאירו לו את האור בקצה המנהרה. נכון הוא שהדרך עד שם ארוכה מאוד, אבל כשיודעים מה יש בסוף, יודעים שכל מה שיהיה בדרך 'קטן עלינו'. מבין שלושה עשר העיקרים שטבע הרמב"ם, כולנו שרים ומכירים דוקא את העיקר השנים עשר: 'אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא'. מנגינות רבות נכתבו לעיקר זה, ובמקומות רבים וקשים שרו אותו. זו היתה זריקת העידוד שעזרה ליהודים להחזיק מעמד בשנות הגלות הארוכות.
גם אנו היום זקוקים להרבה עידוד כדי להצליח. יש מי שהאור בקצה המנהרה שלו הוא המשפט: 'בסופו של דבר יצטרכו לשבת על שולחן המשא ומתן'. בשבילי זריקת העידוד נותנת מבט רחוק יותר: בסופו של דבר נזכה ליום שבו "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים" (ישעיהו ב, ב). ומי יתן ונזכה לכך במהרה.