אינני יודע כיצד הרגיש יוסף באותם רגעים, אבל אפשר ללמוד הרבה מהדברים שהוא יאמר בעוד שבועיים לאֶחָיו: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני א-לוקים לפניכם". הוא מתייחס לעצמו בשני פעלים שונים: האחים מכרו אותו, והקב"ה שלח אותו. כשנמצאים בתוך הסיפור קשה להבחין בזה. נראה לנו כאילו יוסף נמכר. אבל, כפי שאומר המדרש (בראשית רבה פה, א): "שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו (=על המצב שנקלע אליו), וראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו (=על מעשה בלהה), ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו (=על יוסף), ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח (=משיח בן יוסף ממכירת יוסף, ומשיח בן דוד ממעשה יהודה ותמר). רק במבט לאחור, כשהכל ייגמר, אפשר יהיה להבין שהכל היה מהלך א-לוקי אחד.

הרב אלי מאיר בלוך, שהיה ראש ישיבת טעלז בליטא, נאלץ לברוח מעירו וממשפחתו כגנב, לאחר שהעלילו עליו אצל השלטונות. הוא נפרד מאהוביו, ממשפחתו ומתלמידיו הרבים, וברח לבדו לאמריקה. שנים מעטות אח"כ פרצה השואה, וכל קהילתו ומשפחתו נרצחו. הוא הקים מחדש את ישיבת טעלז בארה"ב, ובחנוכת הבית אמר את הדברים הבאים: בהפטרת 'מחר חודש' (שמו"א כ) עושה יהונתן הסכם עם דוד, כדי לרמוז לו על כוונותיו האמיתיות של שאול. אם החיצים יפלו בין יהונתן לנערו, יכול דוד לבוא. אך אם החיצים יפלו רחוק יותר מהנער, סימן שהמלך שאול רוצה להרוג את דוד ועליו לברוח. אבל יש לשים לב ללשונו של יהונתן: "אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי ה'. וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם, הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה, לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה'". הוא אינו אומר לדוד שיברח כי שאול רוצה להרוג אותו, אלא 'לך כי שלחך ה''. יהודי אינו בורח. יהודי מרגיש שגם כשהוא נאלץ לברוח, הוא עושה זאת כי ה' שלחו. גם אני, אומר הרב בלוך, חשבתי שאני בורח כשעזבתי את ליטא. אבל האמת היא שה' שלח אותי לשליחות חדשה, להקים את המוסד המפואר הזה בארה"ב.