בס"ד יט שבט תשס"ט
דרשה לפרשת יתרו
מה שמועה שמע ובא?
תמיד לאחר בחירות אנחנו מגלים את הפער הגדול שבין מה שאנחנו שומעים לבין המעשים בפועל. אבל פרשתנו פותחת דוקא בדיבורים שגרמו למעשה: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם", וכתוצאה מכך: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱ-לֹקִים". ברור שכתוצאה ממה שהוא שמע הוא החליט להצטרף לעם ישראל. אבל רש"י בתחילת הפרשה כותב: "מה שמועה שמע ובא? -קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". שתי תמיהות יש כאן, לכאורה: ראשית, מהי השאלה של רש"י? הרי התורה בפירוש אומרת מה הוא שמע: "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". ושנית, אם רש"י נותן תשובה, למה הוא עונה תשובה אחרת מזו שנתנה התורה? מדוע אומר רש"י שמה שגרם ליתרו לבוא הוא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק?
התשובה היא, כנראה, שרש"י לא מחפש רק את מה ששמע יתרו, אלא גם מה גרם לו להחליט לבוא ולהצטרף לעם ישראל. ואם היתה לו מטרה, מדוע בסופה של הפרשה הוא חוזר כלעומת שבא: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ"? מה גרם לו לבוא ומה גרם לו ללכת?
כדי להבין את הדברים, יש להבין את התפתחות האמונה בלבו של יתרו. לפי חז"ל (שמות רבה א, לב) יתרו התחיל לפקפק בכוחם של האלילים עוד לפני שמשה הגיע אליו כשברח ממצרים. הוא עבר על כל הע"ז בעולם וראה שאין בהם ממש, ולכן אמר לבני עמו שיבחרו להם כומר אחר. כתוצאה מכך נידו אותו, והוא נאלץ להוציא את בנותיו לרעות צאן, כי אף אחד אחר לא הסכים לעשות זאת בעבורו. כבר בשלב ההוא איבד יתרו את אמונו באלילים.
כששמע יתרו על יציאת מצרים ועל עשר המכות הוא הבין שיש כאן התערבות מלמעלה - אבל עדיין ניתן להסביר זאת בשני אופנים: או שהאל של המצרים מעניש את המצרים, או שיש לישראל משהו חזק יותר מהאל של המצרים. לכן יציאת מצרים בפני עצמה לא היתה יכולה לגרום לו לבוא ולהצטרף לישראל. על כך שואל רש"י: מה שמועה שמע ובא? ועונה רש"י שיתרו לא שמע רק על יציאת מצרים, אלא גם על קריעת ים סוף - שהיתה מחוץ לגבולות מצרים, ואף על מלחמת עמלק, שהיתה כנגד עם אחר, וזה הוכיח ליתרו באופן חד משמעי שיש כח עליון שעוזר דוקא לישראל.
לכן החליט יתרו שהוא מצטרף לעם ישראל, כי להם יש את הא-לוקים החזק ביותר. כשהוא הגיע להר סיני והתחיל לדבר עם משה, התבררו לו עוד פרטים שהוא לא ידע: "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'". מה שהפתיע אותו בסיפורו של משה היה העובדה שהמצרים טבעו בים - שזה בדיוק מה שהם רצו לעשות לבני ישראל: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם". מדוע העובדה שהקב"ה העניש את מצרים במידה כנגד מידה מוכיחה ליתרו שה' הוא הגדול מכל האלוהים בעולם?
בדרך כלל מדברים על שתי מטרות בענישה: לעבר ולעתיד. במבט לעבר מדברים על גמול ועל נקמה, ובמבט לעתיד מדברים על הרתעה לאדם שנענש וכן לאחרים שעלולים לחקות אותו. ככל שהמעניש מפחד יותר ממצב שיחזור על עצמו, הוא יחמיר בענישה - גם אם היא לא תהיה בהכרח פרופורציונלית לחטא עצמו. ענישה באופן של מידה כנגד מידה אינה מסתכלת בכלל על העתיד אלא רק על העבר: מה שהוא עשה הוא ישלם - לא פחות ולא יותר. כאשר הקב"ה מטביע את המצרים בים, הוא מוכיח שמטרת עשר המכות ויציאת מצרים לא היתה להרתיע את המצרים מלשעבד את בני ישראל, שהרי לצורך יכול היה הקב"ה גם להשמיד את כל העם המצרי. מטרת הנסים האלה היתה להחזיר להם כגמולם. כלומר שבניגוד לתפיסה האלילית - הקב"ה אינו רק הריבון של ישראל שנפרע מהמצרים על מה שהם עוללו לעמו, אלא ריבון העולם שדואג לכך שכל העמים ינהגו באופן הראוי. לכן אומר יתרו: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם".
עכשיו מבין יתרו שאין צורך להצטרף לעם ישראל בשביל להסתופף תחת כנפיו של הקב"ה. הוא יכול לחזור לארצו ולהמשיך להאמין בקב"ה, שהרי הוא אינו רק א-לוקי ישראל אלא ריבון העולם - ולכן חוזר יתרו לארצו, ומשם ימשיך להיות חסיד אומות העולם.
המסר של בואו של יתרו הוא שהקב"ה אינו רק א-לוקי ישראל, אלא ריבון העולם, וממילא שאיפתנו היא "לתקן עולם במלכות ש-די": שהעולם כולו יהיה טוב יותר. זו גם הסיבה לכך שבואו של יתרו מתואר עוד לפני מתן תורה, למרות שלפי חלק מהפרשנים היה זה אחרי מתן תורה: ללמדנו שאמונה בקב"ה לא צריכה להוביל לגיור ולהצטרפות לעם ישראל, אלא להבנה שלכל העמים יש חלק בתיקון העולם, והתפקיד שלנו הוא להאיר להם את הדרך: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".